הפיטורים בהייטק לא צמצמו את המחסור באנשי טכנולוגיה

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

בטור האחרון, שעסק בשכרם נטול ההיגיון הכלכלי של אנשי פיתוח תוכנה בינוניים ומטה ("השכר בהייטק גבוה כי כולם נחשבים מהנדסים, גם הטכנאים"), כתבתי שאחת הסיבות לכך היא היעדר בידול: כל מי שכותב קוד מוגדר מהנדס פיתוח, ולא משנה מה הכשרתו - תואר בהנדסה/מדעי המחשב בהצטיינות מהטכניון, תואר ממכללה נחותה או קורס מזורז בכתיבת קוד (בוטקאמפ). 

● המשבר בהייטק: "המצב יהפוך למכוער במיוחד באמצע 2023" 
● מסימני המשבר: ההייטק כבר לא בטופ 3 של מודעות הדרושים 
● חברות הייטק מבטלות גיוסים בשלבים מתקדמים ועלולות לשלם על כך ביוקר
● המשבר בהייטק: מספר המשרות הפנויות בישראל צנח ב-22% בתוך חצי שנה

כתוצאה מכך, פער השכר בין מפתח-על, האוחז בהשכלה משובחת, לבין מפתח בינוני מינוס הוא קטן דרמטית מהפער המקצועי בניהם, שיכול להתקיים רק כשהשוק מוצף בכסף זול.

ואכן, מרגע שפרץ המשבר, ונגמר הכסף הזול, חברות נאלצו לחזור לפעול בהיגיון כלכלי ולהיפרד מהעובדים ששכרם גבוה מדי ואינו מצדיק את תרומתם לארגון. אלא שבמקום לפטר את האנשים היקרים ביותר - מה שקורה בדרך-כלל בעתות של האטה כלכלית - תעשיית ההייטק נפרדת דווקא מאנשי הפיתוח הזולים יותר, ובצדק.

האנשים הכי מחוזרים

חברות הייטק אמיתיות משחררות את בוגרי הבוטקאמפים והמכללות הלא-איכותיות אך ממשיכות להעסיק את המהנדסים היקרים בוגרי האוניברסיטאות המובילות, שבלעדיהם אין להן זכות קיום. זאת להבדיל מחברות סמי-הייטק וחברות Look-A-Like הייטק, שמלכתחילה מגייסות אנשי טכנולוגיה עם הכשרה פחות איכותית (למשל אנשי קסטומיזציה, הטמעה וכדומה). ומה קורה כשחברות נסגרות ופולטות לשוק גם מהנדסי פיתוח איכותיים ויקרים? שום בעיה. הללו מוצאים עבודה כהרף עין, בעוד שאנשי הפיתוח הזולים יותר ממשיכים לחפש עבודה חודשים ארוכים.

האם מהלכי ההתייעלות האלה מצמצמים את המחסור בכוח-אדם בהייטק? נראה שלא. לטענת אנשי גיוס, גל הפיטורים הנוכחי לא משנה מהותית את המחסור העצום באנשי טכנולוגיה. עדיין חסרים עשרות אלפים. על פניו זה נשמע לא הגיוני, הרי נפלטו לשוק העבודה אלפי אנשי פיתוח מנוסים, חלקם עם רקורד של שני עשורים ויותר. ובכן, ההסבר פשוט. העובדים שבאמת חסרים לתעשיית ההייטק (לפני המשבר, במהלכו וכנראה גם אחריו), הם אנשי טכנולוגיה בוגרי האוניברסיטאות המובילות. אחריהם השוק ממשיך לחזר כאילו אין משבר.

"מסדרים" את המספרים

היחידים שלא קוראים את המפה הם מקבלי ההחלטות. המדינה ממשיכה בתוכניותיה ההזויות להכשיר אוכלוסיות עם תת-ייצוג בהייטק, כולל אלפי אנשים שלא למדו ליבה. היא מבזבזת 40-50 אלף שקל ויותר לראש על קורס מזורז, שזה פחות או יותר מה שמשלם סטודנט מצטיין על תואר יוקרתי בטכניון.

נוסף על ההכשרה, הציבור מממן גם סובסידיה נדיבה למעסיקים כדי שיסכימו לחנוך את בוגרי הבוטקאמפים. רק שברגע שנגמרת הסובסידיה, ולמעסיקים כבר לא משתלם להעסיק עובדים עם תת-הכשרה, הם נפלטים אחר כבוד חזרה אל שוק מחפשי העבודה.

והמדינה, היא כבר תדאג "לסדר" את המספרים שיהיו "יפים" ותמשיך בפרויקטים הכושלים של הכשרות מקצועיות, כהרגלה. ותאמינו לי שזה לא מסובך להראות הצלחות. מודדים את שיעור הבוגרים שהצליחו להשתלב בעבודה חודשיים-שלושה אחרי הקורס, כשמעסיקיהם עדיין מקבלים סובסידיה, והנה לכם "הצלחה גדולה". רק שהצלחה אמיתית פירושה שהמוסבים מצליחים לשרוד במקצוע לפחות 3-5 שנים, אבל את זה אף אחד לא יבדוק. יותר מדי אינטרסנטים מתפרנסים מהסבות של אנשים לא מתאימים להייטק, כאילו עבודה במגזר ההייטק זו זכות יסוד של כל אזרח.

אז מה הפתרון למחסור בכוח-אדם? להערכתי אין פתרונות אינסטנט. נדרש מהלך עומק שיצמצם את הפער הבלתי נסבל בין שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה והעל-תיכונית לבין איכות מיומנויות העבודה שלהם. לא מספיק שאנחנו מהמדינות המשכילות בעולם (מספר 4 בין מדינות המפותחות). כל זמן שאנחנו מדורגים אי-שם בתחתית במיומנויות העבודה (מקומות 28-29 מתוך 34), אומת הסטארט-אפ הוא סלוגן ללא כיסוי.