מחקר מצא: ארגונים שנתפסים כאמינים בעיני העובדים נהנים מרווחיות גבוהה יותר

בדוחות הכספיים של בנק לאומי לשנת 2020 ציין יו"ר הדירקטוריון: "אנו רואים במחויבותנו לקהילה עוגן חברתי וערכי שנמשיך לטפחו בהתאם לחזון, ערכי ומסורת לאומי". בדוח של בנק הפועלים נכתב: "הבנק רואה חשיבות רבה בקיום תרבות ארגונית לניהול סיכון". בגולדמן זאקס עשו זאת כבר ב-2014, כנשיא הבנק טען במאמרו לניו יורק טיימס: "תרבות תמיד הייתה חלק חיוני מהצלחתנו. זה נסוב על עבודת צוות, יושרה, רוח של ענווה ועשייה נכונה".

● ת"א בראש, רמת השרון וגבעתיים אחריה: שיאניות המחירים של דירות 4 חדרים | בדיקת גלובס
● הבחירה הלא נכונה של סמוטריץ' ונתניהו: מה שנחסוך בארנונה נשלם במשכנתה | פרשנות

חברות רבות נוהגות לציין בדוחות הכספיים ובהצהרות לתקשורת את המחויבות החברתית, תרבות הניהול, האתיקה המקצועית, הדנ"א ומסורת הניהול שלהן. בחודש שעבר זה נראה ביתר שאת כשחברות מובילות במשק הישראלי, לרבות בנק דיסקונט, AIG ואלטשולר שחם, הצהירו שלא יעשו עסקים עם מי שיפלה לקוחות - זאת בעקבות כוונת הממשלה החדשה לתקן את חוק איסור האפליה.

מנגד, חברות רבות שמרו על שתיקה.

העובדה שחברות מסוימות נוהגות להצהיר על תרבות הניהול שלהן, ואילו אחרות נמנעות מכך - מעלה כמה שאלות חשובות: האם ניתן להגדיר תרבות ניהול ולמדוד אותה? האם יש קשר בינה לבין שווי החברה והביצועים שלה? האם קיים קשר בין המשטר התאגידי של החברה לערך שיוצרת תרבות הניהול?

מחקר שתוצאותיו פורסמו ב-2015 (וערכו החוקרים גוויזו, סאפיאנזה וזינגאלס) בכתב העת היוקרתי Journal of Financial Economics מנסה לענות על כך.

בשלב הראשון הם סקרו את אתרי האינטרנט של כל החברות במדד S&P500, ומצאו שב-85% מהם קיים מדור העוסק בתרבות ניהול, בו הארגון מתגאה בערכים כמו חדשנות, אינטגריטי, עבודת צוות, כבוד הדדי, אזרחות טובה, איכות ובטיחות. בשלב השני מדדו החוקרים את התדירות שבה מופיעים ערכים אלה באתרים ומצאו שאין שום קורלציה בינה לבין הביצועים (בהם נבחנו שיעור הרווח הנקי מהמכירות, שביעות הרצון של הלקוחות, כמות התביעות הייצוגיות נגד החברה וה־Tobin’s Q, שהוא היחס בין ערך השוק של פירמה ועלות התחלופה נטו של נכסיה). מסקנתם הייתה שלהצהרות החברה על הערכים שהיא מקדמת אין שום השפעה על ביצועיה ועל שווייה.

לציבוריות יש דירוג אמינות נמוך

האם פירוש הדבר שאין שום ערך לתרבות הניהול? לא. החוקרים השיגו גישה למסד נתונים הכולל מידע על 1,000 החברות שהכי כדאי לעבוד אצלן (Great Place to Work for), ובעיקר על שביעות הרצון של העובדים בחברות אלה, שנמדדה בסקרים, שבהם הם נתבקשו לדרג את רמת האמינות של ההנהלה.

החוקרים מצאו קשר חיובי, מובהק ומהותי בין תפיסת העובדים את אמינות ההנהלה לבין רווחיות החברה, הפרודוקטיביות שלה והאטרקטיביות שלה בעיני עובדים חדשים. כלומר, חברה שעובדיה תופסים את ההנהלה שלה כאמינה יותר תהיה בממוצע רווחית יותר. זו כנראה הסיבה שחברות ממהרות להציג עצמן כמקדמות תרבות ניהול אמינה.

מחקרים קודמים מ-2011 הראו שחברות הנכללות ברשימת 100 החברות שהכי טוב לעבוד אצלן משיאות למשקיעים תשואה עודפת בעתיד. מכיוון שנכס האמינות משחק תפקיד חשוב בהכללתן ברשימה, ניתן לפרש ממצא זה כמצב שבו השוק מעריך בחסר את השווי של נכס האמינות, ורק מאוחר יותר, כשהרווחים גדלים, מתקן את עצמו.

אם זה המצב, הרי שלחברות ציבוריות יש אינטרס להקטין את ההשקעה באמינות בטווח הקצר, כי הרי ידוע שמנהלים נותנים משקל רב מדי לטווח הקצר. לכן החוקרים שיערו ומצאו שלחברות ציבוריות יש דירוג אמינות נמוך יותר מאשר לחברות הפרטיות.

יותר מוסדיים - פחות אמינות

מה תפקידו של המשטר התאגידי ביצירה ובשימור נכס האמינות? האם חברות עם משטר תאגידי חזק יותר מדורגות בידי העובדים כאמינות יותר? החוקרים לא מצאו כל קשר בין חוזק המשטר התאגידי לדירוג האמינות, למעט במשתנה אחד - שיעור האחזקה של משקיעים מוסדיים - שבו נמצא קשר מובהק לדירוג האמינות, והוא דווקא שלילי! כלומר, האמינות יורדת ככל ששיעור האחזקה של משקיעים מוסדיים עולה. כנראה שהצורך למקסם את שווי החברה מאפיל על הצורך לשמר את נכס האמינות שלה.

 פרופ' אלי אמיר / צילום: ישראל הדרי

לסיכום, מנהלים לא מעטים רואים בדנ"א של החברה רכיב שבלעדיו היא תלך מדחי אל דחי. אלא שחברות המתגאות בתרבות ניהול משופרת לא בהכרח מדווחות על ביצועים טובים יותר משל חברות שאינן נוהגות כך. כלומר ייתכן שמדובר בהצהרות בלבד. לעומת זאת, דעתם של העובדים על תרבות הניהול כן חשובה: חברות שבהן העובדים מעריכים יותר את אמינות ההנהלה רושמות ביצועים טובים יותר.

אלא שלשימור נכס האמינות יש מחיר. חברות שהודיעו בחודש שעבר שיימנעו מעסקים עם גורמים מפלים - אם יעמדו במילתן, ייתכן שרווחיותן תיפגע בטווח הקרוב. התגמול שלהן ככל הנראה יגיע בטווח הארוך, שכן אמינותן תגבר. לפי המחקר הנוכחי, לחברות פרטיות יהיה קל יותר לשמור על מדיניות אי-אפליה, ואילו לחברות ציבוריות, המקדשות מדיניות של מקסימום רווח, יהיה קשה יותר לשמור עליה.

לקריאה נוספת:

Edmans, A. (2011). "Does the stock market fully value intangibles? Employee satisfaction and equity prices. Journal of Financial Economics 101: 621-640.

Guiso L., P. Sapienza, and L. Zingales (2015). "The value of corporate culture ." Journal of Financial Economics 117 (1): 60-76.