האם 95% ממי שמגיעים לבית המשפט מורשעים בסופו של דבר?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אריה דרעי
מפלגה: ש"ס
תוכנית: המהדורה המרכזית, רשת 13
ציטוט: "95% ממי שנכנס לבית המשפט יוצא מורשע בגלל שהשופטים, כולם כמעט, מגיעים מהפרקליטות"
תאריך: 26.1.23
ציון: לא נכון ברובו

לאחר פסיקת בג"ץ הקובעת כי ח"כ אריה דרעי לא יוכל לכהן כשר, הגיע דרעי להתראיין במספר כלי תקשורת מרכזיים. בריאיון ברשת 13, דרעי נשאל על ידי המראיין ספי עובדיה מדוע הוא לא השאיר לבית משפט השלום שדן בהליך הפלילי בעניינו, לעסוק גם בשאלת הקלון. "זה היה מחושב כדי לא להתעמת עם מערכת המשפט", השיב דרעי - והסביר: "...כש-95% ממי שנכנס לבית המשפט יוצא מורשע בגלל שהשופטים, כולם כמעט, מגיעים מהפרקליטות, אז תבין למה אסור ללכת לבית משפט".

למעשה, דרעי טוען כאן שתי טענות עובדתיות שונות: האחת היא ש-95% ממי שנכנס לבית המשפט מורשע בסוף ההליך; השנייה היא שכמעט כל השופטים מגיעים מהפרקליטות. בדקנו את שתיהן.

נתחיל משיעורי ההרשעה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2020 שיעור המורשעים בקרב עומדים לדין במשפטים פליליים עמד על 89.2% (91.9% בקרב מבוגרים ו-59.5% בקרב קטינים). היות שנתון זה מתקשר לטענה הרווחת בדבר "99 אחוזי הרשעה", נציין כי טענה זו כנראה מתבססת על נתוני עבר של הלמ"ס, לפיהם עד 2008 שיעורי ההרשעות אכן היו כ-99%. אולם מאז הלמ"ס שינו את שיטת החישוב ונרשמה ירידה מסוימת בנתון (לכ-85-90% שיעורי הרשעה).

כך או כך, ניתן היה לחשוב שנתון זה עשוי לתמוך בטענה של דרעי, אלא שמדובר בנתון שמצייר תמונה חלקית בלבד שממנה כלל לא ניתן להסיק על שיעור ההרשעות מקרב "מי שנכנס לבית המשפט".

כדי להבין מדוע, יש צורך להתבונן בהגדרות של נתוני הלמ"ס. כאמור, הנתונים של הלמ"ס נכונים לגבי "עומדים לדין במשפטים פליליים". לפי ההגדרות, "עומדים לדין במשפטים פליליים" הם רק מי שדינם נגזר בשנה נתונה. בלמ"ס מדגישים כי "הנתונים אינם כוללים את התיקים שנסגרו או נמשכו בהחלטת הפרקליטות והמשטרה או בשל החלטות מינהליות ואחרות, ולא הגיעו להכרעת הדין". יצוין כי אף שחזרת התביעה מכתב האישום לפני שהנאשם משיב להאשמות (כפי שקורה ברוב המקרים בהם מבוטל כתב האישום) אינה נחשבת זיכוי רשמי (לפי סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי), משמעותה האופרטיבית מבחינת הנאשם דומה לזו של זיכוי.

עד כמה נפוצות ההחלטות של התביעה הפלילית לסגור או למשוך את האישומים לפני הכרעת הדין? מחקר של הפרופסורים אורן גזל-אייל וקרן וינשל-מרגל דגם הליכים פליליים שהוכרעו בשנים 2010-2011. מתוך מדגם של 2,002 כתבי אישום שהוגשו לבתי משפט השלום והמחוזיים, 276 בוטלו מטעמים משפטיים מהותיים (13.8% מכלל התיקים שהוגשו) ועוד 232 נסגרו מסיבות אחרות (אם הנאשם נפטר או התחמק מדין; 11.6% מהתיקים שהוגשו), כלומר 516 תיקים מתוך 2,002 הסתיימו בלי שהובאו להכרעת דין בבתי המשפט. אם לאלה נוסיף 0.4% שהסתיימו בזיכוי, נראה ששיעור התיקים שהסתיימו בהרשעות עומד על 74.2% (בכלל זה גם תיקים שהסתיימו ב"אי-הרשעה", כלומר מקרים שבהם בית משפט פסק שאף על פי שאדם נמצא אשם בעבירה פלילית, עדיין לא תירשם לחובתו הרשעה פלילית במרשם הפלילי, למשל במקרים בהם העבירות שביצעו הנאשמי יחסית קלות והרשעתם תגרום לפגיעה מעבר לראוי בשיקומם).

בתגובה לפנייתנו, השיב דרעי כי "התכוון לכך שכמעט כל כתבי האישום שמגישה הפרקליטות לא מסתיימים בזיכוי או במחיקת כתב האישום. לפי נתונים של הפרקליטות בדו"חות הסיכום לשנת 2020 ולשנת 2021 עלה כי רק 2% מהתיקים שהוגשו הסתיימו בזיכוי ועוד 4% הסתיימו במחיקת כתב האישום. כלומר, ב-94% מכתבי האישום שהוגשו לא זוכו הנאשמים" (התגובה המלאה). ואכן, בדו"ח של סיכום שנת 2021, פרקליטות המדינה פרסמה ש"לגבי כ-90% מהנאשמים שהסתיים ההליך השיפוטי בעניינם בשנת 2021 נפסק כי ביצעו את העבירה שיוחסה להם בכתב האישום" (בשונה מדרעי, בחישוב זה הפרקליטות לא כללה 3% מהתיקים שבהם הופסקו או הותלו ההליכים ו-1% מהתיקים שבהם ההליך השיפוטי עוכב או שלא ניתן היה להמשיך בו).

אולם חשוב לזכור כי נתון זה לא מעיד על שיעורי ההרשעה בכלל ההליכים הפליליים, שכן כתבי האישום הפליליים שמגישה הפרקליטות הם מיעוט מכלל כתבי האישום שמוגשים - ורוב כתבי האישום הפליליים מוגשים על ידי התביעה המשטרתית. כך, למשל, על פי נתונים של משרד מבקר המדינה, ב-2017 הפרקליטות (פרקליטות המדינה והפרקליטויות המחוזיות) הגישה 4,200 כתבי אישום - בעוד שהתביעה הפלילית במשטרה הגישה 32 אלף כתבי אישום (יותר מפי 7 מהפרקליטות). אם נתבונן בניתוח המופיע במחקר מדיניות שביצע ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה שמתבסס על אותם נתונים מהמחקר של גזל-אייל ו-וינשל-מרגל, נראה כי באותה תקופה, בעוד ששיעור ההרשעה בפרקליטות עמד על 90% (בדומה להיום), שיעור ההרשעה בתביעה המשטרתית עמד על 65% "בלבד". כך אנחנו מגיעים לאותם שיעורי הרשעה כלליים של 74%. נוסיף כי באוקטובר 2021 פורסמו בישראל היום נתונים לפיהם מתוך 23,639 הליכים פליליים שנסגרו או הסתיימו, 65% מהם הסתיימו בהרשעה (אולם משום שלא איתרנו את הנתונים המקוריים, לא נתייחס אליהם).

ומה באשר לטענתו השנייה של דרעי, לפיה כמעט כל השופטים מגיעים מהפרקליטות? במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) נמצא כי בשנת 2020, מתוך כ-800 השופטים שיש מידע על הרקע התעסוקתי שלהם, רק 15% מילאו את תפקידם האחרון בפרקליטות המדינה. למעשה, תפקידם האחרון של רוב השופטים (55%) היה דווקא במגזר הפרטי. מלבד שתי קבוצות אלה, 10% הועסקו ברשות השופטת (לרוב כעוזרים משפטיים), 4% בתביעה המשטרתית, 3% במשרד המשפטים (שלא במסגרת פרקליטות המדינה), 3% היו רשמי הוצאה לפועל, 1% היו במערכת המשפט הצבאית (פרקליטים או שופטים צבאיים) ו-8% מועסקים במקום אחר במגזר הציבורי. בנוסף, 1% מוגדרים כ"מעורבים", כלומר הועסקו במקביל במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי או שהועסקו לזמן קצר יחסית (עד כשנתיים) באחד המגזרים לאחר שנים רבות יחסית שבהן הועסקו במגזר השני.

מח"כ אריה דרעי נמסר (ההדגשות במקור): "יו"ר ש"ס אריה דרעי התכוון לכך שכמעט כל כתבי האישום שמגישה הפרקליטות לא מסתיימים בזיכוי או במחיקת כתב האישום. לפי נתונים של הפרקליטות בדו"חות הסיכום לשנת 2020 ולשנת 2021 עלה כי רק 2% מהתיקים שהוגשו הסתיימו בזיכוי ועוד 4% הסתיימו במחיקת כתב האישום. כלומר, ב-94% מכתבי האישום שהוגשו לא זוכו הנאשמים. אי זיכוי הוא הרשעה במקרה הרע או קביעה שאדם עבר עבירה מבלי להרשיע במקרה הפחות טוב.

"לפי הפרופ' בועז סנג'רו, מומחה בדיני עונשין, בדיני ראיות ובהליך הפלילי, בתחילת העשור הקודם שונתה שיטת החישוב של שיעורי ההרשעות ואכן שיעור ההרשעות הרשמי ירד, אולם לא נרשם גידול בשיעור הזיכויים, אלא בשיעור "אי ההרשעות", אשר מהווים כתם או פגם על הנאשם. סנג'רו מסביר שמרבית מקרי אי ההרשעה הם "משפטים שבהם לפני מתן גזר הדין בית המשפט נתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור תוך ביטול הרשעה - לפי סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי", כלומר שגם עונשים אלו מבוססים על קביעה שהנאשמים עברו עבירות ואינם מנקים את הנאשם מאשמה. משכך, ברור מדוע שיעורי ההרשעות הרשמיים ירדו מ-99%+ בעשור הראשון של שנות ה-2000 לנתונים העכשוויים".

לסיכום, בניגוד לדברי דרעי, מחקרים מראים כי שיעורי המורשעים מתוך אלו שמוגש נגדם כתב אישום עומדים על כ-74% - ולא על 95%. בכל הנוגע לכתבי האישום שמגישה הפרקליטות, אליה לטענתו התכוון דרעי, הנתונים אכן קרובים יותר לנתון שציין. כמו כן, אף שדרעי ציין כי כמעט כל השופטים מגיעים מהפרקליטות, רק 15% מהשופטים מילאו את תפקידם האחרון בפרקליטות המדינה - ורוב השופטים הגיעו מהמגזר הפרטי. לכן דבריו של דרעי לא נכונים ברובם.