בקריירה הגיל הוא הכול חוץ ממספר

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

בשבועיים האחרונים נתקלתי במאמרים ובפוסטים שעוסקים בסוגיית הגיל בשוק העבודה, ובמשמעויותיו. זה הזכיר לי בחור מוכשר שפגשתי, שבסביבות גיל 40 החליט לעשות הסבה לרפואה אך "נפל" בשלב הראיונות. לטענתו הוא נפסל בגלל תשובה לשאלה בדבר גילו המאוחר יחסית, אותה העלה לדיון הרופא שראיין אותו. "גיל זה רק מספר" ענה לו הבחור בביטחון, מבטל את חששו של המראיין, ומסביר לו בהרחבה מדוע לגיל אין משמעות. 

● שכר המינימום יעלה בשבוע הבא ליותר מ-5,500 שקל 
● איך תשמרו על נחיצות התפקיד שלכם בזמן תהליך של ארגון מחדש 

התאמה בין גיל לשלב בקריירה

אני לא יודעת אם זו אכן הסיבה שבגללה לא התקבל ללימודי רפואה, אבל אם תשאלו אותי - אין אמירה יותר אווילית מ"גיל זה רק מספר", ומי אם לא רופא אמור לדעת שגיל זה הכול חוץ ממספר? גיל הוא בעל משמעויות רבות בשוק העבודה, בכל המקצועות ובכל תחומי העיסוק, וזאת הרבה מעבר לתופעת הגילנות (אפליה על רקע גיל).

לצורך הדיון נצא מנקודת הנחה שלא קיימת גילנות, וכי מעסיקים מוכנים לקבל עובדים בכל גיל. האם עובדים בני 40-50 וצפונה מוכנים לעבוד לאורך זמן בסביבת עבודה שרובה בני 20-30, או להיפך? כנראה שלא, ולא רק בגלל פער של עשור או שניים בגיל, שהוא מאד מאתגר גם חברתית וגם מקצועית. מעבר לפער, בעולם העבודה יש התאמה די גדולה בין גיל לשלב בקריירה, דבר בעל משמעויות רחבות בהיבטים מקצועיים וכלכליים, ואולי אחד ההסברים העיקריים לשיעורי ההצלחה הזעירים של הסבות מקצועיות מוצלחות כשכירים.

מדוע? כי הסבה מקצועית כשכיר פירושה נסיגה לתפקידים זוטרים משמעותית, אחרת איך לומדים מקצוע חדש? המשמעות מעבר לסביבת עבודה צעירה הרבה יותר, היא נסיגה לתפקידים טכניים באופיים, או במילים פחות מכובסות - לתפקידים עם המון "עבודה שחורה", דבר שרבים לא מוכנים לו. לזה תוסיפו את הירידה בשכר, שהיא ברוב המקרים משמעותית למדי, שכן השכר הוא פונקציה של התפקיד ולא של היכולות. זו הסיבה העיקרית שבעטייה גברים בעלי משפחות ממעטים לצאת למהלכים של הסבה מקצועית, כנ"ל נשים שהן מפרנסות עיקריות.

"זמן קריירה" ריאלי

רק שבזה לא תמו אתגרי הגיל. גם מי שמוכן לסגת לתפקידים זוטרים, ויכול להרשות לעצמו את הלוקסוס הכלכלי הכרוך בכך, כלל לא בטוח כי ייוותר לו מספיק "זמן קריירה" לטפס חזרה לדרג הארגוני במקצוע המוצא, אלא אם החליט על הסבה בגיל צעיר יחסית. הגורם לכך נעוץ בעובדה ש"זמן קריירה" ריאלי במהלכו היא עדין יכולה להתפתח מוגבל ל 20-30 שנים, והוא איננו ניתן להארכה. כלומר, מי שנכנס לשוק העבודה ו/או למקצוע חדש באיחור, למעשה איבד את השנים הללו בהיבט של התפתחות הקריירה, בפרט אם הוא עובד במגזר העסקי.

כל זה עוד לפני שהגענו לדון בשאלת הגילנות, והאם בכל המקרים אכן מדובר באפליה על בסיס גיל. אם תשאלו אותי, לפחות מחצית מהמקרים הנתפסים על ידי עובדים כגילנות, כלל לא קשורים אליה. רבים מהמועמדים המשוכנעים שנפסלו על הסף בשל גילם, לא מודעים לעובדה כי החסם האמיתי אחר לחלוטין, למשל איש מערכות מידע שבטוח כי לא גויס להייטק רק כי חצה את ה-50. בפועל הוא עצמאי עשרות שנים, דבר המהווה דגל אדום מבחינת רבים מהמעסיקים, וזאת בנוסף לעוד חסמים, ובראשם העדר ניסיון בחברת הייטק.

ומה באשר למקרים של גילנות אמיתית? בניגוד למה שנדמה, אפליית גיל היא יחסית נדירה לפני העשור השישי, וגם אז לעיתים יש מאחוריה היגיון כלכלי, הגם שהיא לא חוקית. הכיצד? ראשית, לא מעט מהמועמדים המבוגרים מצפים לשכר שיתאים לוותק שלהם בשוק העבודה, שכר שהוא יותר גבוה מזה המוצע לתפקיד. הם מתקשים להפנים שהמגזר העסקי לא משלם על וותק, וכי מעסיק שלא זקוק לניסיון העודף גם לא יהיה מוכן לשלם עליו, ומוותרים על תפקידים.

גילנות ומשאבי גיוס

שנית, מעסיקים השואפים ליעילות בתהליך הגיוס מעדיפים לתת הזדמנות למועמדים שהמאפיינים שלהם הם בעלי ההסתברות הגדולה ביותר להתאים לתפקיד, שהרי לרוב הארגונים אין את המשאבים (זמן, כסף ועוד) הדרושים כדי לבחון את כל המועמדים. האם המשמעות היא שמועמדים בעשור השישי לחייהם פחות מתאימים? עד כמה שלא קל להודות בכך, הגיל מביא אתו את תחלואיו - אם לא הפיזיים, אז המנטליים והרגשיים - ומעטים הם מי שמצליחים לחמוק מהם.

יתרה מכך, רבים מבני ה 50+ לא רוצים או לא מסוגלים להשקיע את אותם המאמצים שהשקיעו בעבודה 20-30 שנה קודם, ומעסיקים יודעים את זה. לכן חלק מהארגונים מגיעים למסקנה העצובה שחסרונות הגיל עולים על יתרונותיו הרבים (ניסיון רב, זמינות גבוהה יותר ועוד), ולא נותנים מספיק הזדמנות לעובדים מבוגרים.

ולמי שטרם השתכנעו, והם עדין מאמינים שגיל הוא רק מספר, כל שיש לי להגיד לכם "אם גיל זה רק מספר, אז גם גוש/חלקה".

זכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.