הבעיה היא לא בית משפט עליון שמרן, אלא שופט אחד פוליטי

כותב שורות אלו כתב לא פעם ולא 50 פעמים על האקטיביזם השיפוטי והמשפטיזציה שהשתלטו על מדינתנו. אולם, הפתרון הוא לא שהקואליציה תשתלט על הרשות השופטת ותהפוך אותה לאחותה הקטנה ועושת דברה.

● משאל גלובס: מה הבעיה הכי חמורה של מערכת המשפט והאם אתם חוששים ממלחמת אחים? 
● "הדולר לא עובד אצלנו": רם בלינקוב בראיון ראשון ולוחמני מאז שעזב את משרד האוצר | ראיון

הצעת החוק המקורית בשלל הטיותיה שאיפשרה לקואליציה לשלוט שליטה בלי מצרים בוועדה לבחירת שופטים הייתה הצעה רעה. הריכוך והשינוי חשובים לא רק בשל הצורך בהסכמה רחבה. הריכוך נדרש כי מדובר היה בהצעה שמבקשת לפתור מיגרנה כרונית עם פטיש 5 קילו. האם הצעת החוק הנוכחית עליה הסכימו ראשי מפלגות הקואליציה טובה ופותרת את הבעיה?

החשש המקורי של השתלטות הקואליציה על בית המשפט העליון - הוסר לדעתי. בכל כנסת, הקואליציה תוכל למנות לכל היותר שני נציגים לבית המשפט העליון ללא הסכמה עם האופוזיציה או עם שופטי בית המשפט העליון. גם התחכמות של הרחבת כמות השופטים בבית המשפט העליון - לא תועיל לקואליציה, לאור מגבלת שני המינויים. כדי לשנות את פניו של בית המשפט העליון יצטרכו לא מעט כנסות, וספק רב אם קואליציה הומוגנית כזו תחזור על עצמה בקרוב, אם בכלל.

מינוי פוליטי זה רע

להזכירכם, "ממשלת השינוי" מינתה ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. אין בהם אפילו שופט שמרן אחד. חאלד כבוב ורות רונן מזוהים עם הפלג הפרוגרסיבי, יחיאל כשר הוא כתב חידה וגילה כנפי-שטייניץ נמצאת גם היא תחת סימן שאלה. כעת הקואליציה תוכל בסך הכל למנות שני נציגים מטעמה. אפשר לנשום עמוק. המבצר לא קרס, המדינה לא נפלה, היא עדיין מתלוצצת עם משפטניה. למרות שכאמור זעקות קץ הדמוקרטיה הן זעקות פוליטיות שלא נאמנות למציאות, אני חושב שהצעת החוק איננה טובה. נכון, הקואליציה לא תצליח להשתלט על בית המשפט העליון, אבל מינוי פוליטי, ולו של שופט אחד, הוא דבר רע.

המגינים על הרפורמה מרגיעים: הנה, ממשלת נתניהו הקודמת מינתה שופטים ימנים ו/או שמרנים לבית המשפט העליון שפסלו פה אחד את האפשרות של אריה דרעי לכהן כשר. הטענה הזו נכונה ולא נכונה. היא נכונה במובן שברגע ששופט ממונה, אין עליו אלא אימת הדין. רגע לאחר שאיילת שקד פעלה למנות את אלכס שטיין או את דוד מינץ ויוסף אלרון הם קיבלו כנפיים ולא היו כפופים עוד לגורם שהיה אחראי על מינוים.

הרבנות הראשית כדוגמה

אלא שטענה זו לא נכונה במובן הזה שאלכס שטיין, דוד מינץ, נעם סולברג ויוסף אלרון כנראה לא ימונו על-ידי הקואליציה. הם אמנם קודמו על-ידי הקואליציה, אך רק כחלק מהסכמות עם שופטי בית המשפט העליון. ברגע שהקואליציה לא תצטרך להגיע להסכמות עם האופוזיציה, נציגי לשכת עורכי הדין ושופטי בית המשפט העליון - יש סכנה אמיתית שלא ימונו שופטים כמו מינץ, סולברג וכו' אלא עורכי דין המזוהים פוליטית בכל רמ"ח איבריהם. לא ימונו שופטים עילויים, אלא שופטים בינוניים. הכישורים המשפטיים יהיו יתרון, במקרה הטוב, אך ודאי שלא תנאי סף.

תראו את התהליך שעבר על הרבנות הראשית לישראל. הרב הראשי מכהן גם כנשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים. תראו איך בהתחלה כיהנו בתפקיד גדולי הדור כמו הרב עוזיאל והרב הרצוג, הרב עובדיה יוסף והרב אברהם שפירא וכו', עד שהגענו לרב ראשי שמכהן כנשיא מערכת בתי הדין הרבניים כשהוא מעולם לא עסק בדיינות, לא בקי בעולם המשפט העברי או הכללי. אחד מ"הכוכבים" שהוצנחו כך, זכה למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח. תיכף מסיימים את תפקידם שני הרבנים הראשיים לישראל, שניהם מעולם לא הוסמכו כדיינים ולא עסקו בתחום. זה בכלל לא היה פקטור עבור הגורמים הממנים.

המועמד להחליף את הרב יצחק יוסף בתפקיד הרב הראשי לישראל הוא הרב יהודה דרעי, שהוא במקרה לחלוטין אחיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי. גם הרב דרעי מעולם לא הוסמך לכהן כדיין, והוצנח על-ידי ש"ס לכהן כרב העיר באר שבע וראש אבות בתי הדין הרבניים בעיר. שוב, תחשבו על מציאות שבה אח של פוליטיקאי, ללא הכשרה וניסיון, מתמנה לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ולאחר מכן מוקפץ לתפקיד נשיא בית המשפט העליון.

ההשוואה איננה מושלמת, אבל צריך להבין שהחשש בהחלט קיים. אנו עלולים לגלות שלאט לאט ואפילו אפילו די מהר, ימונו שופטים ברמה נמוכה. דווקא בגלל שהקואליציה לא יכולה להשתלט על בית המשפט העליון, היא תרצה שהמינויים הבודדים שיש לה, יהיו מזוהים איתה לחלוטין. 

נדרשת הבנה משפטית

עם כל הכבוד לממד הפוליטי והמדיני שיש להליכים בבית המשפט העליון, יש לזכור שרוב מוחלט מזמנם של השופטים מושקע בהליכים אזרחיים, פליליים ומינהליים מורכבים. אני סומך על שמחה רוטמן שלא ימנה ליצנים לשיפוט בבית המשפט העליון. אבל מי יודע מי יבוא אחרי רוטמן? בעצם, הנה דוגמה עכשווית: קחו לדוגמה את אבי הרפורמה ואידאולוג אמיתי, שר המשפטים יריב לוין שמתוקף תפקידו הוא גם יו"ר הוועדה לבחירת שופטים.

לוין מינה למנכ"ל משרד המשפטים את עוזרו הפוליטי. אקבל את הטענה שהוא ראוי ומנוסה, אבל אין לו השכלה משפטית, מעולם לא עסק בתחום ואין לו התחלה של הבנה בו. לא מדובר בתפקיד ניהולי גרידא, אלא כזה שדורש מקצועיות משפטית. לוין רצה את איש אמונו ב-100 אחוז, והסכים להתפשר בהתאמה המקצועית לתפקיד. אני צופה שאותו תהליך יתרחש גם בבית המשפט העליון. האם הדמוקרטיה תקרוס? לא. האם התהליך בריא? לא.

אני חושב שצריך לשנות את המצב הקיים, והממשלה מרגישה בצדק שבג"ץ מכרסם בכוחה. כדאי לציין שבמסגרת השיטה הקיימת היו מדי פעם הבלחות פוליטיות משונות כמו של המשפטן והפעיל הפוליטי חנן מלצר ישירות לבית המשפט העליון. זה לא שעד עכשיו היה פה גן עדן, ומעתה יתחיל הגיהינום. אך הפתרון המוצע הוא פשוט לא פתרון טוב.

אם הדבר היה תלוי בי, הייתי מציע שהרכב הוועדה לצורך מינוי לעליון יכלול: 3 שופטי עליון; 2 שרים ו־3 חברי כנסת, מתוכם חבר אחד מהאופוזיציה. כיוון שהוועדה מורכבת מ-8 נציגים, יש צורך בהסכמת נציג אופוזיציה או נציג בית המשפט העליון למינוי. מן הצד השני, נציגי בית המשפט העליון לא יוכלו למנות נגד רצון הקואליציה.

זו לדעתי הצעה סבירה שתיתן יותר כוח לקואליציה בהשוואה לקיים, ולא תוריד את רמת בית המשפט. תזכרו שבקרוב השופט סולברג יהיה אחד היושבים בוועדה לבחירת שופטים, כך שההגמוניה נשברת גם בלי D9. כל זאת בהנחה שאכן רוצים בית משפט עליון שמרן ולאומי יותר, ולא סתם שופטים מטעם.