רוסיה בחרה צד. גם הסינים: האם ישראל בדרך להפוך לזירת התכתשות עולמית?

המלחמה של ישראל בעזה כבר הופכת לחלק ממאבק גלובלי יותר, והסיכון לכך שישראל תהפוך לזירה של "מלחמת פרוקסי" - מלחמה שבה גושים שונים נלחמים ביניהם על אדמת מדינה שלישית - עשוי לגבור ככל שהיא מתארכת. כעת, כמעט חודש אחרי שישראל הותקפה באכזריות חסרת תקדים ב־7 באוקטובר ונאלצה לצאת למלחמה בחמאס, כבר סומנו קווי התמיכה הבינלאומיים בה, ונראה שהם משרטטים בדיוק את הסדר העולמי, החדש והזמני, שאחרי מלחמת אוקראינה.

● הסיוע לישראל הופך לקרב פוליטי פנימי בארה״ב ורוחות הסתיו הופכות לפצצות ציקלון 
● האם איסמעיל הנייה ידע על המתקפה, והשער המרגש של הסאן הבריטי 

ארה"ב, בריטניה, גרמניה וצרפת נכנסו לפעולה

ארה"ב היתה הראשונה להביע תמיכה חד־משמעית, ביטחונית ומדינית, בישראל, כולל שליחת כוחות במאסה גדולה לאזור, איום ישיר על יריבותיה איראן וחיזבאללה כי תתערב צבאית והתנעת רכבת אווירית של נשק שהחלה לפעול כבר מהימים הראשונים. אליה הצטרפו גם בריטניה, ששלחה אף היא כוחות ימיים לאזור, גרמניה, שהבטיחה סיוע דיפלומטי במוסדות בינלאומיים, וצרפת, שמנסה להפגין פרופיל ביטחוני פעיל יותר. סיוע ביטחוני מארבע מדינות אלו מתקיים באופן שוטף בימים אלו.

ביקורי המנהיגים האמריקאים והאירופאים בארץ, בסגנון ביקורי הסולידריות בקייב בירת אוקראינה נוכח המלחמה ברוסיה, וגם התבטאויות והצהרותיהם, מציגים רמת תמיכה שלא היתה בעבר לצד הישראלי בלחימה מול עזה. האמריקאים אולי למדו לקח או שניים מהניסיון הכושל שלהם למנוע מרוסיה לפלוש לאוקראינה על ידי אזהרות בלבד, ומיהרו לשלוח לאזור כוחות, כולל יועצים כפי שדיווחו מקורות זרים, שעשויים למנוע בעצם הימצאותם את הסלמת המצב. בפברואר 2022 הביקורת נגד ארה"ב היתה שלא הבהירה לרוסיה מראש מה יהיה המחיר שתשלם. הפעם, העבירו האמריקאים שורת מסרים ברורים לאיראן ולחיזבאללה, ואף החלו בתקיפות אזוריות במזרח התיכון בתגובה להתקפות עליהם.

רוסיה בחרה צד והסינים נעמדו לצד הפלסטינים

גם הצד השני של המשוואה הולך ומתגבש. רוסיה קיבלה בכבוד רב משלחת של חמאס אחרי המתקפה הרצחנית שלו, וארגון הטרור העזתי התפאר בדלת הפתוחה שהוא מקבל במוסקבה. הצבא הרוסי, לפי הדיווחים, מגן על משלוחי נשק איראניים בשדה תעופה בסוריה, אשר לא נפגע מהפצצות חיל האוויר הישראלי שנועדו לטרפד אותם. מבחינת רטוריקה, רוסיה בחרה צד באופן ברור בעימות הזה. כך גם סין, שהחריפה את ההתבטאויות האנטי־ישראליות שלה ומגנה את "הסבל הפלסטיני".

כל הבריתות ובריתות־הנגד הללו התגבשו במהירות, ואולי אפילו הפתיעו את הצד הישראלי, שלא העריך את הזריזות ואת ההיקף של התמיכה האמריקאית. גם ההצעה של הנשיא הצרפתי להרחיב את המאבק הבינלאומי בדאעש כדי להילחם בחמאס בוודאי היתה הפתעה. התוצאה היא שעוד לפני שישראל נכנסה לעזה, התמונה הבינלאומית שרטטה לה חלק מגבולות המערכה. ישראל אומרת זאת בגלוי: העברת סיוע הומניטרי, למשל, היא דרישה אמריקאית, וכך גם החייאת רשת התקשורת המקומית, שישראל הפילה ערב הפלישה הקרקעית והשיבה לדרישת ארה"ב, לפי מקורות אמריקאים.

בישראל מנסים לומר כי התמיכה הבינלאומית רצויה, אך לא הכרחית. "אנחנו יכולים לעמוד בעצמנו", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בשבוע החולף, "אבל טוב לעמוד ביחד". אלא שהאמת היא שלא היתה לישראל ברירה של ממש. כשהאמריקאים אומרים שהם מתערבים, הם מתערבים. לאירופה אין כוח צבאי או פוליטי רב, אבל היא חלק מהגוש המערבי ומתואמת עם ארה"ב. יש מי שהגדירו את המצב כחיבוק דוב. אחרים דימו זאת לריקוד עם גורילה. בכל מקרה, העובדה היא שיש עוד שחקנים בזירה. וכשיש עוד שחקנים - יש גם אינטרסים לגביהם.

חיבוק הדב האמריקאי כרוך לא רק בהנחיות הומניטריות מצדו, אלא גם בסכנה הנשקפת ממי שרוצים לפגוע בדב. במצב העניינים הנוכחי, יש הרבה גורמים שרוצים לעשות זאת. ארה"ב הטילה את כל כובד משקלה למערכה בין היתר כדי להמחיש לסעודיה מהי ערבות ביטחונית (על רקע המגעים ביניהן), ולשכנע את אוקראינה ושורת מדינות פוסט־סובייטיות אחרות כי "המודל הישראלי" של קשרים ביטחוניים בי־לטרליים "מספיק", ולא נדרשת חברות מלאה בנאט"ו. העובדה כי כעת סוגיה זו עומדת למבחן יכולה להזריק למערכה גם אינטרסים רוסים לשבש את הניסיון הזה. ציר איראני־רוסי כבר פועל יותר משנה באוקראינה, והוא עשוי להתרחב כעת גם לגבי ישראל.

השאלה אם איראן תכניס את חיזבאללה למערכה, בין היתר בעידוד רוסי או סיני או של שתיהן, נותרה המפתח. סנונית ראשונה כבר נרשמה בהכרזת המלחמה של המורדים החות'ים - עוד ארגון פרוקסי הממומן ומחומש על ידי איראן - על ישראל. למעשה מדובר ביותר מסנונית, אלא בטילים מתוצרת איראן שהיא משגרת לישראל. חיזבאללה ואיראן בוודאי שומעים את הקולות שמבטיחים "לשנות דיסקט" גם בצפון ועשויים להבין מכך כי אם ישראל תשמיד את היכולות של חמאס, חיזבאללה יהיה הבא בתור. מבחינה טקטית, יהיה הגיוני יותר להילחם בישראל כעת, כשהיא שקועה בחזית אחרת, מלחכות לכך שהמלחמה תסתיים ושארה"ב תעמיק את כניסתה לאזור.

כל השיקולים הללו ממחישים עד כמה עימותים צבאיים אזוריים, בין אם הם מתרחשים באוקראינה, בטייוואן או בישראל, הופכים בימים אלה כל מקרה נקודתי לסיכון להתנגשות עקיפה בין הגושים. הקואליציה הבינלאומית חשובה לישראל, והתמיכה האמריקאית במיוחד, אך הן גם הופכות אותה למטרה לכוחות רחוקים, שלא התערבו עד כה בצורה כה ישירה וברורה בנעשה בישראל.