ההחלטה שקיבלה הממשלה, ממש עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" בתחילת אוקטובר, הייתה כמעט טריוויאלית: איסור מוחלט על כניסה של פועלים פלסטינים, מכל התחומים, לתוך שטח ישראל בעקבות מתקפת החמאס ב־7 באוקטובר. עבור ענף הבנייה ההחלטה הזו הייתה בבחינת נוק אאוט: בהינף יד נגרעו ממצבת כוח האדם עשרות אלפי עובדים, שהיוו הלכה למעשה כ־80% מכלל העובדים באתרי הבנייה בישראל.
● אי הוודאות בשוק הנדל"ן: "מי שזכה במכרז במחיר גבוה מנסה לבטל"
● למרות הקיפאון במכירת דירות: עלייה בהיקף התחלות הבנייה ברבעון השלישי
● חגיגה במיליארד שקל: האוצר חושף - זו הסיבה שהם מסרבים לסייע לקבלנים
לטענת בכירי הענף, התפוקה שלו בימים אלו מגיעה ל־40% לכל היותר בהשוואה לתפוקה לפני המלחמה - שגם היא הייתה נמוכה יחסית בשל הקשיים הכלכליים והריבית הגבוהה. כיצד מתמודדים עם המצב הנוכחי, ולאן ענף הבנייה הולך מכאן? גלובס מנסה להעריך, דרך חמש זוויות ראייה שונות.
היזמים והקבלנים: "משך הבנייה יתארך בכמעט 50%"
על פי נתוני בנק ישראל שפורסמו בימי המלחמה הראשונים, עד 7 באוקטובר עבדו כאן 75 אלף עובדים פלסטינים מיהודה ושומרון, עוד 12 אלף עובדים פלסטינים מעזה ועוד כ־15 אלף עובדים לא חוקיים. בסך הכול 102 אלף עובדים, וייתכן מאוד שמדובר בהערכת חסר, שכן קשה לעקוב אחר מספר השב"חים האמיתי. יש הטוענים כי המספר כפול מכך.
הנתונים הללו ממחישים עד כמה גדול ה"בור" שאיתו מתמודדות החברות בימים אלו: "עד 7 באוקטובר עבדו אצלי בערך 40 עובדים פלסטינים שלנו, ואצל קבלני משנה כמות דומה", אומרת עפרה חדד, מבעלי חברת יורו ישראל וסמנכ"לית החברה. "זה אומר שעבדו אצלי בערך 80 עובדים פלסטינים דרך קבע, והיום אין אף אחד. כרגע אני נותנת מענה לשלב הראשון - לקוטג'ים שאני מחויבת למסור בהקדם באחד הפרויקטים שלנו, ואז אתקדם. למזלי הצלחתי להשיג קבוצה של שבעה סינים, שעובדת רצוף כמעט 12 שעות ביום. יש לי פרויקט באשקלון שכבר קיבלתי בו טופס 4, אבל זה לא אומר שהכול מוכן לאכלוס - וגם שם היו לי עובדים פלסטינים. מצאתי ישראלי שאמור לבצע את עבודות ההכנה האחרונות.
עפרה חדד, יורו ישראל / צילום: כדיה לוי
"כל זה כמובן מאריך את לוחות הזמנים ומייקר את התשומות: התשלום למנהל העבודה, לעוזר הבטיחות, לממונה הבטיחות, לטרקטוריסט ועוד ועוד - לכולם צריך לשלם למשך זמן רב יותר. פרויקט שהיה אמור לקחת לי שנתיים, עכשיו יתארך בעוד שמונה חודשים - כמעט ב־50%. הפרויקט שנמצא בשלב האכלוס - במקום חודשיים של סגירות אחרונות, זה ייקח 4־5 חודשים לפחות, כי גם קבלני המשנה מאריכים את זמן העבודות, הרי גם להם אין עובדים".
גם עו"ד דוד אזולאי, בעלי קבוצת דוד אזולאי, מעיד על קשיים משמעותיים: "אנחנו מתמודדים עם ירידה של עשרות אחוזים בכוח האדם, ויש לנו ירידה של 50% בתפוקה. החברה שלי עוד נחשבת במצב טוב, עדיין מתפקדת ובונה, וכל הפרויקטים שלה פתוחים. אנחנו ממש 'מקוששים עובדים' מאיפה שיש. כרגע אני נסמך על פועלים סיניים ומולדוביים שנמצאים כאן בארץ. אין ספק שהמצב הזה יְיַצר האטה בייצור הדירות, ויגרור איחור של חדשיים ויותר במסירת הדירות".
עו''ד דוד אזולאי / צילום: קבוצת דוד אזולאי
"אותנו המלחמה תפסה עם שלושה פרויקטים בביצוע, ועוד שניים שנמצאים רגע לפני הריסה", אומר יותם רבינוביץ', סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת קרן נדל"ן העוסקת בתחום ההתחדשות העירונית. "זה יוצר שתי בעיות: אחת - יש פרויקטים שצריך לקדם ואין עובדים שיוכלו לעשות את זה; שנייה - שני בניינים שעומדים ריקים ומחכים להריסה, אך האישורים התעכבו מסיבות שונות. זה כסף מדמם: הכול עולה לנו כסף ובינתיים לא קורה כלום.
יותם רבינוביץ', סמנכ''ל קרן נדל''ן / צילום: ינאי אלפסי
"פנינו לקבלן כוח אדם של עובדים זרים שפעם עבדנו איתו, ולמזלנו התארגנו די מהר על צוותים של פועלים טורקים שכבר היו בארץ, ואנחנו ב־80%־90% תפוקה. זה קצת יותר יקר, ואני מניח שביום שאחרי הסיפור הזה יתגלגל באיזשהו אופן לעלייה במחירי הדירות. הפרויקטים שלנו קטנים יחסית, כמה עשרות דירות, כך שאפשר להשתלט על העניין יחסית בקלות. אני לא מקנא בחברות הגדולות, אלו שיש להן כוח אדם שאי אפשר להשלים אותו בכמה צוותים ספורים. יש בלאגן בשוק כרגע, מכל הבחינות".
יואב שמחי, יו"ר ההסתדרות הלאומית, מנבא שחורות: "ענף הבנייה, מנקודת המבט שלי, נמצא בשיתוק כללי. יש עצירה מוחלטת, וזה קרה יום בהיר אחד, עם פריצת המלחמה. זה אומר שאנחנו נמצאים לפני קריסה כלכלית: בכל המקומות שבונים לזוגות צעירים המנופים לא עובדים כרגע. זה גלגל שמתחיל בשיווק הקרקעות ובבנייה, וכשהוא נעצר - הדירה לא נמסרת, הזוג הצעיר שמחכה לה ממשיך לשלם משכנתה ושכירות יחד, לא יכול יותר לעמוד בהתחייבויות שלו, וכך גם היזמים והקבלנים עצמם. זה יתחיל בקריסה של החזרי משכנתאות, ואחריה תהיה קריסה של המשק - בדומה למה שקרה כאן אחרי מלחמת יום כיפור".
העובדים הזרים: "מקצועיים יותר - אבל עולים יותר מכפול"
כדי למלא את החסר, פועלת הממשלה בכמה כיוונים להבאת כמות משמעותית של עובדים זרים ארצה, לתגבור ענף הבנייה וענפים נוספים שנפגעו, כדוגמת החקלאות והסיעוד. כך, החלטת ממשלה 1002 מתאריך 27 באוקטובר קבעה כי המכסה תוגדל בארבע פעימות, 5,000 עובדים בכל אחת - ובסך הכול 20 אלף. ההחלטה נוגעת להסכמים בילטרליים קיימים, עם מולדובה ועם סין. נוסף על כך קבעה ההחלטה כי חברות הביצוע - תאגידי כוח אדם שהוסמכו לכך במיוחד - יוכלו להביא לארץ עד 15 אלף עובדים במקום 12 אלף. בסך הכול ההחלטה מגדילה את מספר העובדים הזרים בישראל ב־23 אלף לכל היותר. לצד זה אישרה הממשלה ב־12 בנובמבר את יוזמת משרד הבינוי והשיכון להבאה מהירה של עוד 10,000 עובדים זרים, שלא במסגרת הסכמים בילטרליים אך תוך שמירה על עקרונות הסכמים אלו.
בינתיים המאמצים הללו לא מוסיפים הרבה: על פי רשות האוכלוסין וההגירה, מתחילת הנעתם של המהלכים הנ"ל נכנסו לישראל 2,300 עובדים זרים אשר יועסקו בענף הבנייה, ועוד כ־400 אמורים לנחות כאן בשבועיים הקרובים. זאת לעומת כ־3,800 פועלי בניין זרים שעזבו מאז פרצה המלחמה, כך שהעובדים שהגיעו עד כה בעיקר באים במקום אלו שעזבו ולא מגדילים את הכמות הקיימת, שעמדה לפני המלחמה על כ־23 אלף עובדים זרים. ברשות האוכלוסין וההגירה מדברים על האטה משמעותית בקצב היוצאים, ועל כך שבמהלך החודש הנוכחי צפויים להגיע 6,000 עובדים לענפי הבנייה והחקלאות מסרי לנקה. עד לסוף ינואר צפויים להגיע עוד 5,000 לפחות מהודו.
לדברי שמחי, המספרים הללו ממש לא מספיקים: "גם אם זה יצליח, חסרים 100 אלף עובדים: המחסור של העובדים הפלסטינים, בתוספת העבודה שתידרש כאן בשיקום האזורים שנפגעו, יצריכו כמויות אדירות של עובדים. בתקופת אריק שרון ז"ל כשר הבינוי והשיכון הובאו 100 אלף עובדים זרים כדי להדביק את הביקוש בעקבות העלייה מחבר העמים. זה מה שצריך לעשות גם עכשיו: לתת לחברות בינלאומיות להביא בעצמן כמה שיותר עובדים, שהאחריות תהיה אצלן ושהן ידאגו להביא את העובדים המתאימים ובתנאים טובים - כמו בכל חברת השמה בישראל".
לעובדים הזרים יש יתרון אחד מובהק, וגם חיסרון אחד משמעותי: "העובדים הזרים עולים יותר מכפול בהשוואה לעובדים פלסטינים", אומר רבינוביץ', "אבל הם באופן כללי מקצועיים יותר, והם גם עובדים יותר שעות - שכן עובד פלסטיני מגיע לאתר הבנייה בסביבות השעה שבע, מותש אחרי שעות של נסיעות ועמידה במחסומים, וצריך לחזור כבר בסביבות שלוש בצהריים לכיוון מעבר הגבול. הפועל הזר גר ליד האתר, מגיע עם אור ראשון, רענן, ועובד עד חמש בערב. אין סגרים ואין הפתעות".
"הרבה עובדים זרים עזבו את הארץ מפחד המלחמה, ואלו שנשארו נהנים מכך שההיצע והביקוש השתנו לטובתם - אז הם מעלים דרישות ורוצים יותר כסף, אף שגם כך הם יקרים הרבה יותר", מספרת חדד. "הם עוברים ממקום למקום ומעבודה לעבודה, למי שהציע להם יותר. נצטרך לחכות שיביאו לכאן מאסה של עובדים, ואז המחיר ישוב לרדת".
"המחסור הקיים כרגע יוצר עליית מחירים משמעותית", מאשר גם עו"ד אזולאי. "נאבקים על כל עובד זר שנשאר פה ולא חזר למדינה שלו. אם הייתה רמת מחירים מסוימת לאורך שנים מבחינת העובדים הזרים, היום זה נפרץ לגמרי, כל מספר זוכה - ועובד זר משתכר כמו פרופסור".
העובדים הפלסטינים: בין התנתקות מוחלטת לחזרה מדורגת
ומה יהיה עם העובדים הפלסטינים? האם הם יחזרו לכאן, או שלא נראה אותם באתרי הבנייה עוד לעולם? האם כולם ישובו, או שנראה חזרה הדרגתית שתשיב לפה רק כמות מסוימת מזו שהייתה בעבר? בימים האחרונים נשמעו אמרות בדבר בחינת החזרתם של העובדים הפלסטינים לשטחי ישראל - מעבר לקו הירוק ישנם פועלים פלסטינים שכן עובדים באזורים ישראלים, כדוגמת אזור התעשייה ברקן שליד אריאל - אמרות שנוגעות כמובן רק לתושבי יו"ש ולא לעובדים מרצועת עזה. הקבינט החברתי־כלכלי המליץ שלא להחזירם כרגע, והקבינט המדיני־ביטחוני החליט שלא להצביע בעניין בינתיים.
ומה רצוי לעשות? כאן, כמו תמיד סביב נושאים מורכבים ורגישים כל כך, הדעות חלוקות. "אני לא יודעת אם אנחנו, הקבלנים, נרצה להיות תלויים עוד פעם בכוח אדם שיש סביבו חוסר ודאות כזו", אומרת חדד לגבי עבודה עתידית עם פועלים פלסטינים, ומוסיפה: "בפן האישי אני לא יודעת אם אני מסוגלת להעסיק אותם. זו תהיה בעיה. המדינה צריכה לחשוב פעמיים לגבי ההחזרה שלהם לכאן, ולדעתי צריך לדעת להתנתק".
"התלות במקור אחד לא טובה בשום סיטואציה ובשום מצב", מסכים רבינוביץ'. "אני לא יכול להיות תלוי רק באיש מקצוע אחד בתחום מסוים, או רק במקור אחד. בדיוק כמו שאני לא עובד רק עם אדריכל אחד. מצד שני, יש בעיה בהחלטה שלמעשה לוקחת מציבור שלם את משלח היד שלו. זאת בעיה מעבר למחסור בכוח העבודה, זה יוצר מצב מסוכן: אם הם לא יעבדו אצלנו, הם יעברו לעבוד בשביל החמאס. לדעתי גם יצטרכו פה הרבה יותר פועלים אחרי המלחמה. הביקושים מצטברים וההיצע העתידי נדחה".
"המצב הזה שאין עובדים הוא נורא. חברות גדולות כבר דוחות תשלומים ועלולות לקרוס", אומרת בילי ויצמן, בעלת חברת ביצוע. "הצעות מחיר אני לא יכולה לתת בגלל שאי אפשר לדעת מה יקרה עם השינוע הימי. פועלים פלסטינים שעבדו אצלי שנים מתקשרים אלי ומבקשים שאעביר לפחות אלף שקל כי אין להם במה לקנות אוכל. אני מבינה שלא רוצים שישנו פה, אבל אי אפשר להסתכל על כולם כעל מקשה אחת".
"אני שומע על כמות מסוימת של פועלים פלסטינים שחזרו לעבוד, מעבר לקו הירוק, ומניסיוני - גם אם בהתחלה יש רק פתח צר, הוא ילך ויתרחב", אומר עו"ד אזולאי. "ברגע שהמגרש הפוליטי יאפשר אווירה של כלכלה בריאה, לאחר המלחמה נראה חזרה הדרגתית של עובדי יו"ש. זה גם הפתרון הכי מהיר שאפשר לספק לענף: גם אם יביאו רק 25% מהם, מדובר על כ־20 אלף עובדים שאנחנו כבר מכירים. יש כאלו שעבדו אצלי עשר שנים ויותר. אבל זה חייב להיות הדרגתי, ושהשערים לא ייפתחו כאילו לא קרה כלום".
"חוסר האמון של אזרחי ישראל כלפי המדינה, הממשלה והצבא בעקבות אירועי ה־7 באוקטובר לא יאפשר שקט מבחינת הכנסה של פועלים פלסטינים לכאן, לא משנה באיזו קונסטלציה", אומר שמחי. "אני לא חושב שזה אפשרי בשנה הקרובה. יש פחד של התושבים, ואנחנו רגע לפני בחירות מקומיות. אף ראש עיר לא ייתן להכניס אפילו עובד פלסטיני אחד לעיר שלו".
השיפוצניקים: "תקועים עם עבודות שהחלו עוד לפני המלחמה"
אנשי השיפוצים, אשר הסתמכו כמעט באופן מלא על עובדים פלסטינים, "נפלו בין הכיסאות" בתחילת המלחמה, שכן החוק אפשר העסקת עובדים זרים רק באתרי בנייה, ולא בעבודות בבתים קיימים. רק לאחר מאבק שונה העניין, ואושרה הבאת 4,000 עובדים זרים גם לענף השיפוצים.
"הענף שרוי במצב קשה מאוד", אומר ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים. "קבלני שיפוצים רבים נמצאים בצו 8, ורבים אחרים אומנם לא במילואים - אבל הרכב שלהם 'גויס' על ידי הצבא. אם מוסיפים לזה את עצירת הכניסה של העובדים הפלסטינים, מקבלים בעיה קשה. יש כיום 6,000 קבלני שיפוצים רשומים שמעסיקים עובדים, ובענף הועסקו 11 אלף עובדים פלסטינים ועוד כ־3,600 בעקיפין. אנחנו תקועים עם עבודות שהחלו עוד לפני המלחמה, ולא מצליחים לסיים אפילו אותן. אנחנו חווים קריסה כמו במגדל קלפים. אני מוצף בטלפונים מקבלני שיפוצים שנמצאים במצוקה".
לאחרונה שלח סיב מכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובו הצהיר כי יחסרו בענף לפחות 15 אלף עובדים - בהתחשב בכך שהשיפוצניקים ייקחו חלק נרחב גם בשיקום בתי עוטף עזה שנפגעו במתקפת ה־7 באוקטובר. הוא דורש מראש הממשלה השקעה מסיבית בהכשרות של עובדים ישראלים לעבודות בענף השיפוצים, הכנסת עובדים פלסטינים מעל גיל 45 מיו"ש לעבודה בישראל וגיוס עובדים זרים בעלי ידע וכישורים התואמים את צורכי ענף השיפוצים, שיועסקו ישירות אצל קבלני השיפוצים.
הטכנולוגיה: לחסוך בידיים עובדות דרך החידושים של הענף
ענף הבנייה הישראלי הוא, כידוע, ענף מסורתי מאוד - יש שיאמרו מיושן. "בטכנולוגיות המקובלות בישראל משך הבנייה הממוצע של יחידת דיור עומד על כ־26 חודשים ויותר", אומרת רונית אשל, מנהלת אגף ייצור מתקדם ברשות החדשנות, "וכושר הייצור הכללי הוא כ־50 אלף יח"ד בשנה. טכנולוגיות עשויות לשנות את התמונה בצורה מהותית: בנייה מתועשת ובנייה מודולרית - מודולים המיוצרים במפעל תעשייתי באופן סדרתי, ומורכבים באתר הבנייה - מקצרות את משך הביצוע של פרויקט הבנייה בכ־50%, וגם את זמן הפעילות באתר הבנייה עצמו, ובכך את פסולת הבנייה המיוצרת בו, את הפגיעה הסביבתית, את הזיהום ואת הרעש. העבודה במפעל יצרני מאפשרת שליטה טובה בתהליך ובאיכות, הפחתת הטעויות בבנייה ושיפור איכות הבנייה; היא חוסכת כ־50% בכוח האדם באתר, ומגבירה את פריון העבודה פי שלושה. לצד שיפור מהותי בתנאי העבודה של כלל העוסקים במלאכה".
לא במקרה ההחלטה שאושרה בממשלה, להבאת 10,000 עובדים זרים לענף הבנייה שלא במסגרת הסכמים בילטרליים, מציינת כי במקביל למאמצים להבאת עובדים זרים "פועל משרד הבינוי והשיכון לקידום מואץ של שימוש בטכנולוגיות חדשניות מתועשות לבנייה למגורים, אשר יפחיתו את כמות העובדים הנדרשים בכל פרויקט ויקצרו את משך הבנייה".
מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, יהודה מורגנשטרן: "המשרד שם לו כמטרה עליונה לקדם חדשנות בענף הבנייה, ועל כן בימים אלו אנו פועלים לקדם תוכנית ארוכת טווח בנושא, מתוך הבנה כי שימוש בטכנולוגיות מתקדמות יביא להגדלת הפריון בענף ולקיצור ההליכים, וכמובן לייעול שיטות העבודה בענף הבנייה. מדובר באמצעים משמעותיים ביותר שייתנו מענה לצורכי הדיור העכשוויים והעתידיים של מדינת ישראל, וזאת בצורה יעילה, איכותית ומקצועית".
בשורה התחתונה: "לחשוב מה יהיה בעוד עשר שנים"
בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אמר לאחרונה מורגנשטרן כי "עד סוף דצמבר, בואך שליש ראשון של ינואר, נראה אלפי עובדים מגיעים. חודש מהיום נראה את 10,000 העובדים בארץ".
בשוק סקפטיים בנוגע ללוחות הזמנים הללו. "אנחנו הולכים לראות הרבה מאוד עובדים זרים באתרי הבנייה, הרבה יותר ממה שהיה עד היום", אומר עו"ד אזולאי. "תהיה קונספציה אחרת, ואולי אפילו יתחילו לעבוד כאן חברות זרות שלמות. אני לא רואה את זה קורה בחודש־חודשיים הקרובים. נצטרך להמתין, ולהחזיק מעמד עד שיגיעו".
"בשנה הקרובה יהיו בענף הבנייה רק עובדים זרים לדעתי", אומר שמחי, "או לכל הפחות - הרוב הגדול מאוד יהיה של עובדים זרים. האזרחים נמצאים בחוסר אמון מוחלט בכל מה שקשור לנושא הזה - יידרשו לא חודשיים ולא שלושה כדי לבנות את האמון הזה מחדש"
"אני מתארת לעצמי שלעובדים הפלסטינים תהיה פחות עבודה אחרי המלחמה, והם יצטרכו להוריד את המחיר שהם דורשים", מוסיפה חדד את הזווית שלה לעניין.
"הם יעבדו לדעתי בעיקר בווילות פרטיות, כי עובדים זרים פחות רוצים לעבוד בכאלו פרויקטים, שנחשבים איטיים יותר ורווחיים פחות. ייתכן שגם בפרויקטי התשתית נראה יותר עובדים פלסטינים, כי גם התחום הזה חביב פחות על רוב העובדים הזרים".
"בכל מקרה, חשוב שההחלטה על הבאת העובדים הזרים תיעשה מתוך מחשבה", אומר רבינוביץ'.
"יש לה משמעויות נלוות, מעבר למספרים של 40 או 50 אלף פועלים זרים: איפה יגורו כל העובדים האלו שנביא, היכן נשכן אותם? מי שיעבוד פה עשר שנים ויביא ילדים - מה יהיה מעמדם של הילדים? גם על היעדר הפרנסה של הפועלים הפלסטינים צריך לחשוב. להכול יש השלכות. הכי חשוב - לדבר עם הקבלנים, כי יש כאן שוני בעלויות, מיסוי שונה ועוד".
כתבות
ני"ע
