רביב צולר, נשיא ומנכ"ל חברת איי.סי.אל (כיל לשעבר), הודיע על פרישה מתפקידו אחרי 7 שנים. צולר יעזוב את התפקיד רק אחרי שימונה מנכ"ל חדש. לדברי החברה, הפרישה היא על רקע "סיבות אישיות" ודירקטוריון החברה נמצא איתו במגעים "לסיכום הפרטים".
● היועמ"שית: כך חברה רשאית לבצע אובר-רולינג על התנגדות לשכר המנכ"ל
● אחרי שנתיים וחצי בתפקיד: מנכ"ל נגה שאול גולדשטיין התפטר
● יציל את החברה? סולאראדג' מודיעה על מינוי של מנכ"ל חדש
לאורך שנות כהונתו בחברה עלתה המניה בשיעור של 65% (מתואם דיבידנד). עד שנת 2023 כולל הרוויח צולר באיי.סי.אל שכר בעלות כוללת של 69 מיליון שקל. השכר לשנת 2024 יתפרסם רק בדוחות החברה בתחילת שנת 2025, אך ניתן להעריך כי יעמוד על לפחות 10-11 מיליון שקל, כפי שהיה בכל שנותיו בחברה, כך שעלות העסקתו הכוללת לאורך השנים בחברה מוערכת בכ-80 מיליון שקל. לאחר ההודעה על התפטרות צולר, יורדת מניית החברה ב-3.4%.
לפני שהגיע לאיי.סי.אל היה צולר מנכ"ל חברת איי.די.אי ביטוח (ביטוח ישיר), במשך כעשור, בה נהנה משכר בעלות כוללת שהגיעה ליותר מ-50 מיליון שקל.
איי.סי.אל נסחרת בבורסה לפי שווי שוק של 23.4 מיליארד שקל, מה שהופך אותה לאחת החברות הגדולות בבורסה המקומית. החברה נמצאת בשליטתו של איש העסקים עידן עופר, דרך החברה לישראל.
במכתב לעובדים כתב צולר כי "ביחד טיפחנו את השותפות עם כל מחזיקי העניין, והתמודדנו עם אתגרים חיצוניים משמעותיים, כולל מן העבר. התמקדנו בלימוד ושיפור מתמשך ואפשר להתגאות בעוצמתה של החברה, המתפקדת כמכונה עסקית משומנת, חדשנית, רווחית מאד, חסונה וממוקדת, שמייצרת תזרים מזומנים חזק בהתמדה. מאז כניסתי לתפקיד עסקתי בתכנון לטווח ארוך".
איי.סי.אל אכן התמודדה בשנים האחרונות עם אירועים לא קלים. מצד אחד, החברה הציגה תחזיות שאפתניות לשנים הבאות, כאשר בזמן מגפת הקורונה היא נהנתה מזינוק במחירי האשלג ברחבי העולם, מה שגם הפך אותה ב-2022 לרגע לחברה הגדולה ביותר בשווי השוק בבורסה. אלא שעם התפוגגות הקורונה מחירי האשלג צללו ואיתם גם מניית החברה. כך, בשלוש השנים האחרונות מניית החברה ירדה בכ-20%, וכעת היא החברה התשיעית בגודלה בבורסה בת"א.
בשנה האחרונה נדמה כי מחירי האשלג מתייצבים וכך גם פעילותה של החברה. הדבר גם מתבטא במחיר המניה, שהשלימה עליה של 4% מתחילת השנה, (טרם הודעת הפרישה).
זיכיון מפעלי ים המלח: האם יחודש, וכמה אחוזים רוצה המדינה
חברת האשלג והמינרלים מחזיקה בזיכיון הפעלת מפעלי ים המלח, שצפוי לפוג בשנת 2030, ומעל החברה מתנדנדת השאלה: האם יחודש הזיכיון מול המדינה ואם כן, כמה היא תצטרך לשלם על כך.
הזיכיון הוענק לכיל ב-1961, והוארך עם הפרטתה בשנות התשעים. הוא צפוי כאמור להסתיים ב-2030, מה שבאוצר מגדירים כ"הזדמנות היסטורית" לשינוי של תנאי המכרז, תוך מענה על חלק מהביקורת שהוטחה בזיכיון לאורך השנים, שהוא אינו מניב למדינה מספיק תמלוגים, ופוגע בסביבתו של ים המלח, שהוא אזור טבעי ייחודי החשוב גם מבחינת איכות הסביבה והתיירות.
לצד זאת, הזיכיון יאפשר את המשך הפקת המחצבים מים המלח, כמו ברום, אשלגן ומגנזיום - בצורה שנחשבת מהזולות והיעילות ביותר בעולם, בשל העובדה שאין צורך לחצוב אותם מהקרקע, אלא די באידוי של המים כדי להפיקם.
בטיוטה שהופצה לפני מספר חודשים על ידי אגף החשב הכללי באוצר, המדינה מעוניית שהתגמולים למדינה יעלו מ-33% ל-50%.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
