כיסוני גבינת שקדים וקוויאר אצות: בית הקפה הטבעוני שמגדיר מחדש את הז'אנר

לעולם לא יימאס לי מזכרון יעקב. המדרחוב מרוצף אבן והיסטוריה, השלטים הקטנים מרמזים על אמנים כמוסים והסמטאות הצדדיות צופנות הפתעות. תמיד יש בעיירה הקטנה והמטופחת מה לעשות, לאכול וגם לשתות. הפעם זה לא היה מובן מאליו, שכן עיירת הברון אף היא חבוטה מחודשים של מלחמה ומיעוט מבקרים, אבל גיליתי בה סימני התאוששות חזקים. תפרתי יום במקום שבו בית קפה טבעוני מגדיר מחדש את הקטגוריה, חדר בריחה משעשע גרם לנו לחדד את החושים, אמנית מיוחדת החזירה אותנו לילדות שלה, ובר קוקטיילים נתן לנו לנשום קצת את השקיעה.

● חוויית יין וגבינות כמו בצרפת במרחק של שעה מתל אביב
● ביס אחד, אלפי טעמים: המנה שלא נצליח לשכוח במסעדת השף במושבה
● הכפר המפתיע שתמצאו בו מסעדת שף איטלקית ויקב משפחתי מופלא

10:00 | משהו לאכול: קשיו כמהין וסחלב מהביל

משלל בתי הקפה על המדרחוב בחרנו חברתי ליבי ואני לשבת במשיגנע - מקום חדש טבעוני ואף כשר. את משיגנע פתחו צמד הטבחיות הטבעוניות ורד בר רשף ודריה ליינובה, ששיפצו מבנה באחת החצרות הנחבאות של המדרחוב והפכו אותו לבית קפה שמרגיש כמו סלון ביתן. שתיהן, בעלות ניסיון מהתחום, אוחזות באהבת אדם, מאור פנים וידיים שאוהבות לבשל.

ליבי, הטבעונית מבין שתינו, התמוגגה למראה התפריט, ואני ה"אומניבורית", חובבת אוכל טוב באשר הוא, נתתי לה לבחור. אני מודה שחיכי ניסה כבר בחייו מנה כזאת ואחרת, מפעימות מי יותר ומי פחות, אבל הופתעתי מעושר האפשרויות הטבעוניות, מהיצירתיות ובעיקר מהטעם. בסוף הפה לא משקר.

אכלנו שם ברוסקטה עם שלושה סוגי פטריות וגבינת קשיו כמהין, כיסוני גבינה מאודים במילוי גבינת שקדים עם עגבניות על מצע גספצ'ו צונן ואת גולת הכותרת של היצירתיות, גם מבחינת חומרי הגלם - פרוסות לחם שום מרוחות בחמאה (טבעונית אלא מה) ועליהן כדורים קטנים מתפצפצים בפה של קוויאר אצות משגע ומשוגע. קינחנו בסחלב מהביל מעוטר בפקעות ורדים ואינסוף תבלינים חמים ומתוקים.
משיגנע

11:00 | משהו לעשות: הצופן הסודי של הברון

ירדנו מהמדרחוב ונבלענו בשכונות המגורים היפות, תוהות מי הם בני המזל המתגוררים בבתים נאים שבהם חלון הצופה אל הים התיכון. באחד הבתים, שאלמלא טיפ זהב של מקומית לעולם לא היינו יודעים על קיומו, שוכן חדר הבריחה "צופן דה רוטשילד".

אני מודה, אינני מחובבות הז'אנר, ובכל זאת, נעניתי לאתגר, בעיקר בזכות היזם צביקה הרשל, איש אשכולות ומפתח חדרי בריחה בעצמו, שהרגיע את חששותיי עם הרבה יין, אותו לגמנו על מרפסת הבית, בטרם הסתערנו על החידה.

אין טעם לתאר את החוויה במלואה, רק אגיד שהיא מלווה בהומור וביצירתיות, והיא בעיקר שעה של אסקפיזם צרוף שמעורר את יצר התחרות, הסקרנות והרצון לפצח את החידה.
 צופן דה רוטשילד

14:00 | משהו לראות: שמלה מראשי בובות ברבי

חזרה למדרחוב, שם כבר החלו מבקרים של שעת צוהריים מאוחרת לשבת בבתי הקפה והמסעדות. לרגע חזרה לנו תחושת השפיות, חדוות הבילוי וערגת החיים שנעלמו במהלך השנה הארורה. בהמלצת המקומית נכנסנו לסטודיו-חנות-גלריה של שרונה אפרת.

 סטודיו-גלריה שרונה אפרת / צילום: ליבי לוי

שרונה היא אמנית יוצאת דופן, שסיפור חייה רצוף הכאב, התקומה, העצב והצמיחה הוליד יצירות, תשוקות ומיזמים יוצאי דופן. אחד מהם הוא פרויקט "הברביות", שמלה העשויה ראשי בובות ברבי, שנולד בהשראת סיפור ילדותה ואף הוצג במוזיאון רמת גן. "הייתי ילדה יפה, ונשלחתי לתחרות הילדה הכי יפה", היא מספרת. "הייתי ילדה ביישנית, ולמרות שהוריי שלחו אותי לתחרות כדי לחזק את הביטחון שלי, התחרות עשתה את ההפך. שנים מאוחר יותר הייתי כבר אימא, אספתי את הברביות מהחדר של הבת שלי והתחלתי ליצור, מבלי באמת לדעת מדוע ולמה". בדיעבד הדבר הוליד דיאלוג פנימי בינה לבין עצמה על חיצוניות, פנימיות ומה שביניהם.

בסטודיו של שרונה אפשר לבלות בנחת כמה שעות של סדנת קולאז' שבה מלקטים חומרים, צבעים ועיתונים, ויוצרים.
סטודיו-גלריה שרונה אפרת

16:00 | משהו לשתות: חוויה אולטימטיבית לסוף יום

כדור שמש כתום תפוז החל לצלול לכיוון הים, ואנחנו עצרנו לאתנחתה אחרונה של משקה ומשהו טעים ליד. ב־Verre bar, הקוקטייל-בר הנחמד של העיירה, ניתן ללגום קוקטייל נפלא לעת שקיעה, לצד נתחי בשר משובח. המנות עצומות, נדיבות וטעימות, הקוקטיילים יצירתיים ומוגשים בכוסות יפות, ואנחנו ישבנו במרפסת הפתוחה, גונבות קרניים אחרונות.

 קוקטיילים ונתחי בשר משובח ב-Verre bar / צילום: ליבי לוי