כשהנכים לא באמת נכים, אלא עשרות ואפילו מאות אלפי ישראלים שסתם התקמבנו על תו נכה ברכב, מובן למה לא נעים להם להיכנס לחניית נכים "רשמית". אפילו להם יש גבולות. התוצאה, כפי שהבינה עיריית ירושלים לאחרונה, היא הברדק העירוני שמוכר לכל מי שמסתובב פה. אריה קינג, סגן ראש עיריית ירושלים ומחזיק תיק הבטיחות בדרכים בעיר, הציג לאחרונה סקר שערכה העירייה לשימוש בחניות הנכים במרכז העיר - 150 חניות כחול-לבן ועוד 25 חניות בחניון הסמוך. הממצאים לא ממש מפתיעים: כל חניות הנכים בחניון נותרו ריקות. 55 רכבים בעל תו נכה חנו לצד מדרכות כחול לבן. עוד 50 רכבים חנו על המדרכה. חלילה לא לתפוס חניה של נכה אמיתי, וגם לוקסוס לא רע למי שרוצה לחנות ממש בפתח מסעדה או חנות.
● תחת שם חדש ובלי עכבות: יזם הנדל"ן שהסתבך וממשיך בשלו
● בסיני כבר יש מסלולים שמתאימים למטוסי קרב. האם זו תהיה החזית הבאה של ישראל?
● בלעדי | האונייה שעשתה השבוע היסטוריה קטנה והמסר של יבואניות הרכב
תווי הנכים הם אולי הדוגמה הטובה והמתסכלת ביותר לכוונות הטובות המרצפות את הדרך לגיהינום. אבל הבשורה היא שהשלטון המקומי החליט לעשות מעשה. ובהיעדר משילות של השלטון המרכזי, זה עשוי להיות קו פרשת מים. פורום שהוקם החודש, וכולל בשלב הראשון את ארבעת סגני הערים הגדולות בישראל שאחראים על הנושא, מתיימר לבלום את ההידרדרות.
להסדיר את ההפקרות
בדיון שנערך בחודש האחרון עם אנשי משרד מבקר המדינה (שנכנס גם הוא באיחור לעובי הקורה), תיארה מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב, כיצד חניות הנכים במרינה תפוסות באופן קבוע. לדבריה, "שימוש ברכב בעל תו נכה על ידי בני משפחה ומעגלים קרובים הפך לתופעה שכיחה, כולל נהגים שיוצאים מחניית הנכים ורצים לחוף עם חסקה". להבי ועיריית תל אביב דוחקים בממשלה לאשר פיצול לשני סוגי תווים - נכה "רגיל", ונכה "בעל מגבלת התניידות פיזית". לדברי להבי, "משרד התחבורה צריך להסדיר את ההפקרות. הזילות והמסחר בחלוקה ובשימוש בתווי חניית נכים פוגעת קודם כל בנכים עם מוגבלות בניידות, שמתקשים למצוא חניה פנויה, לצד תושבים שצריכים להתמודד עם חניה על מדרכות ועם גריעה של חניות ציבוריות בערים". במקביל, קינג מירושלים סיפר על תוכנית להגבלת חניית נכים ל-4 שעות בלבד במרכז העיר. התחלה של סדר בבלגן, בעירייה שכרבע מכלי הרכב שלה נהנים מתו נכה.
בפורום הטרי ציינו כי החוק מאפשר אמנם אכיפה וקנס ל"בני משפחה ומעגלים קרובים" שתופסים טרמפ על התו. כשהנכה אינו ברכב, הנהג חשוף לעבירת "שימוש בתו במרמה" שכוללת קנס של 14,400 שקל. בפועל, ציינו הארבעה, זו אות מתה. סמכויות האכיפה נתונות משום מה רק בידי המשטרה, שתמיד עסוקה במשהו דחוף יותר.
הנושא זכה לעניין מחודש לאחר שבדצמבר חשפה המשטרה רשת לזיוף תווי נכה, שכללה גם רופאים שהנפיקו מסמכים מזויפים. 12 בני אדם עוכבו לחקירה ושמונה חשודים נעצרו. בעקבות זאת, אפילו הכנסת נדרשה לכך לפני שבוע, בדיון שנראה בעיקר כמו הוצאת קיטור וסיסמאות.
ארבעה חברי כנסת - משה סולומון, מירב בן ארי, יוסף עטאונה ויבגני סובה - ביקשו וקיבלו מיו"ר הכנסת אוחנה אישור ל"דיון מהיר בוועדת הכלכלה", תחת הכותרת "הערכה כי מחצית מתגי הנכה שניתנו מאז שנת 2020 הינם מזויפים".
250 אלף בקשות בשנה
הדיון אפשר להציץ שוב במספרים הבלתי נתפסים: ב-2020 היו בישראל 90 אלף תווי חניה. היום יש 665 אלף, יותר מפי 7. ל-16% מהרכבים יש תו נכה, לעומת 6%-7% בבריטניה או באוסטרליה. את המחיר הכי גבוה משלמים הנכים והנכות שמגלים את החניות תפוסות, האזרחים שמנסים לתמרן על מדרכות עמוסות, וגם הכנסות המדינה, שסופגות בכל שנה עוד עשרות אלפים שלא משלמים אגרת רישוי וחניה. בן ארי ציינה שאובדן ההכנסות מוערך ברבע מיליארד שקל. מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה יוסי נזרי סיפר כי בכל שנה מוגשות עוד 250 אלף בקשות לתו, מחציתן נדחות.
הגיעו מים עד נפש, אבל המדינה, ואפילו הרשויות המקומיות, לא ממש מסוגלות להתמודד עם עבריינות רחבה ועלובה כזו. ואי אפשר להתחמק מאחריות הציבור. אסור לנרמל את התופעה כששומעים על עוד חבר שהצליח "לסדר" את המערכת. לא תתקשו למצוא סביבכם נכה בכלל או נכה צה"ל בפרט שלא הצליח להגיע לים בגלל ש"לכולם" יש תו נכה.
כוכבי השבוע
מצוין: מתחילים לזוז - אגרות הגודש יצאו לדרך
החשב הכללי של משרד האוצר יהלי רוטנברג פרסם השבוע את המכרז להפעלת אגרות גודש לנכנסים לגוש דן. זה אמנם היה צריך להתחיל לקרות כבר השנה (לפי הרפורמה שעברה בחוק ההסדרים בשנת 2021), וספק אם מישהו מאמין שזה יקרה בפועל אפילו ב-2026, אבל בכל זאת העסק זז. ולו בשביל סופיות הדיון והמשילות, והאפשרות הנדירה שהממשלה תוביל מהלך נחוץ אבל לא פופולרי (מה שאילץ את החשב לפרסם את המכרז, ולא משרד התחבורה), זו בשורה חשובה.
וכן, היה טוב יותר לו התחבורה הציבורית בישראל היתה יעילה כמו באירופה. אבל אי אפשר לחכות עד שזה יקרה. מעבר לעובדה שזה יאלץ אותנו לחשוב ברצינות על מעבר לתחב"צ, מדובר באגרה שאמורה להכניס למדינה 1.3 מיליארד שקל בשנה, סכום ש"נצבע" לפרויקטי תחב"צ והקמת המטרו מתחת לגוש דן.
בלתי־מספיק: המצב מצוין, אם התפוסה מלאה
בעלי משרדים וחנויות נשמו השבוע לרווחה. הדוח החצי שנתי של השמאי הממשלתי, המציג תשואה ממוצעת של נכסים מניבים וקריטי בין השאר לעדכון השווי בדוחות הכספיים, הראה כי התשואה משכירות לא זזה בשנה האחרונה, "בניגוד לציפיות ועל אף עליית הריבית". מדובר ב-6.75% למשרדים ו-7% למסחר במחצית הראשונה של 2024. בדיוק כמו בשנת 2023 ועלייה קלה מול 2022.
אבל אליה וקוץ בה. כפי שכתב השמאי, "שיעורי התשואה מחושבים בהתבסס על הנכסים בתפוסה מלאה בלבד… במקרה של בניין המושכר באופן חלקי, החישוב מתייחס אך ורק לתשואה מהנכסים המאוכלסים במלואם". כלומר, מדובר למעשה בעוד נתון עגום. כשהיקפי הבנייה בשיא, וכשמאות אלפי מטרים עומדים פנויים, אפילו התשואה על נכס תפוס בקושי מממנת את החוב בריבית הנוכחית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
