הראל ויזל מנכ"ל ומבעלי קבוצת פוקס

הראל ויזל, מנכ''ל ובעל השליטה בפוקס / צילום: דימה טליאנסקי
עסקת חיי: להביא את המותג אמריקן איגל לישראל
רבים לא מודעים לעובדה שכאשר הם נכנסים לקניון וקונים בחנויות כמו נייקי, פוט לוקר, ללין או ריטיילורס, הם למעשה קונים בעוד אחד מעסקיה של ענקית הקמעונאות הישראלית פוקס, שנסחרת כיום לפי שווי של 4.3 מיליארד שקל. על המעצמה הזו אחראי יותר מכול הראל ויזל, המשמש כמנכ"ל הקבוצה ונחשב לרוח החיה בעסקיה.
ויזל עצמו מזהה את המהלך העסקי המשמעותי ביותר שלו דווקא בכך שהחליט ב-2010 להביא את רשת האופנה אמריקן איגל לישראל, מהלך שהוא מגדיר כ"נקודת המפנה", הגם שלקח לחברה עוד שנתיים להשיק את הפעילות בארץ. "לאורך השנים התמקדתי בזיהוי מותגים בינלאומיים מובילים, בעלי נוכחות מובהקת בשווקים הגלובליים, אשר יש להם פוטנציאל להתחבר לחוויית הצרכן הישראלי", הוא מספר.
אמריקן איגל ענתה בדיוק על זה, לדבריו. "כמותג אופנה מרכזי בשוק האמריקאי היא בלטה בעוצמה ובייחוד. אך מעבר להצלחתו העולמית של המותג, זיהיתי גם את החיבור שיצר עם ישראלים שטיילו בארה"ב. יזמתי פגישות עם הנהלת החברה והצגתי בפניהם תוכנית מקיפה להחדרת המותג לישראל, בהתבסס על ניתוח שוק והיכרות עם התרבות המקומית".
אבל מה שפתח לו את הדלת בסופו של דבר היה "החיבור האישי, שכמו תמיד התגלה כמרכיב המכריע. במהלך ארוחת ערב בבית מכרים משותפים, בנוכחות ג'יי שוטנשטיין, יו"ר ומנכ"ל אמריקן איגל העולמית, נחשף באקראי תצלום ישן ממלחמת ששת הימים - שבו הופיע אבי ז"ל, קצין צעיר, לצד מפקדים בכירים. התמונה, שנשמרה עשרות שנים במרתף, הפתיעה וריגשה את כולם, ויצרה חיבור אישי עמוק ובלתי צפוי".

אביו של הראל / צילום: אוסף פרטי הראל ויזל
מכאן הדברים התגלגלו במהירות: "למחרת הוזמנתי להצטרף לג'יי בטיסתו לארה"ב, ושם התקבלה ההחלטה להעניק לנו את הזיכיון". אמריקן איגל הפך למותג הבינלאומי הראשון שקבוצת פוקס השיקה בישראל, "מהלך שסימן את תחילתה של תקופת צמיחה רחבת היקף. עבורי, זו הייתה תזכורת לכך שבעולם העסקי שילוב בין ראייה אסטרטגית, היכרות עמוקה עם השוק וחיבור אישי - הוא המפתח להצלחה מתמשכת".
● חלק ראשון | מודעת הדרושים, פרויקט הנדל"ן והפגישה ששינתה את הכל: מנהלים מספרים על עסקת חייהם
● הוא שווה מיליארדים, אבל יקבל העלאת שכר ראשונה מזה עשור
● פרשנות | המנכ"ל ניסה להרגיע את המשקיעים, אז למה מניית אפל עדיין נפלה?
צבי סטפק מייסד בית ההשקעות מיטב
עסקת חיי: מעבר מהוראת היסטוריה לניהול השקעות

חיים כצמן / צילום: יונתן בלום
צבי סטפק ידוע כאחד מוותיקי שוק ההון הישראלי, מייסד ואחד מבעלי בית ההשקעות המוביל מיטב, שנסחר כיום לפי שווי של 3.7 מיליארד שקל. מעטים יודעים שלפני שנכנס לעולם ההשקעות, שימש סטפק כמורה להיסטוריה: "ברור שלהיות מנהל השקעות ואיש עסקים זה שונה מאוד מלהיות מורה להיסטוריה. אבל מבחינתי, בתחושה הפנימית שלי, זה לא היה מעבר כל כך מוזר.
"מבחינת היכולת הפנימית שלי תמיד הייתי חזק מאוד במתמטיקה, אבל בתיכון ("בליך" בר"ג) גיליתי עניין רב בהיסטוריה, והתחלתי ללמוד לתואר ראשון בהיסטוריה כללית ויהודית באוניברסיטת ת"א, למורת רוחה של אמי שחשבה שאני צריך להיות רואה חשבון. גילוי נאות - בבגרות במתמטיקה הוצאתי 9 ובהיסטוריה - 6".
סטפק החל ללמד היסטוריה בתיכונים אקסטרניים, בעיקר בבתי הספר אנקורי: "הכנתי אלפי תלמידים לבגרויות בלימודי בוקר וערב. שיעורי ההצלחה שלהם היו גבוהים מאוד. עד היום מחברות ההרצאות שלי מסתובבות בין הנכדים של התלמידים שלי מאז".
סטפק נהנה מלימודי ההוראה, ו"גם השתכרתי היטב", אבל "הוראה היא מקצוע שוחק מאוד, גם כשנהנים ממנו. אחרי שהקמתי משפחה התחלתי בלימודי מנהל עסקים, אותם סיימתי בהצטיינות. אז התחלתי לנהל השקעות מחדר העבודה בדירתנו. שנתיים אחר כך (1979) הקמנו שלמה סימנובסקי ואני את חברת מיטב.
"ההתחלה הייתה קשה מאוד. היינו שלושה עובדים: שלמה, אני ואמי שהייתה סוג של מנהלת חשבונות. אלה היו שנים של אינפלציה נוראה בת שלוש ספרות, מפולות בבורסה, המודעות של הציבור למסור את כספיו לניהול מקצועי הייתה נמוכה מאוד, ובכלל הבורסה נתפסה אז כקזינו. היה קשה מאוד להתפרנס מזה".
מה השאיר אותו בענף? "היה קל להגיד לעצמי - מה אני צריך את זה? נרים ידיים. אבל למזלי, יש לי תכונות כמו עקשנות, עקביות, חריצות, ראייה לטווח ארוך, והאמירה 'אל תוותר לעצמך'. כך המשכתי". אגב, הוא המשיך ללמד היסטוריה עוד 13 שנים אחרי שהקים את מיטב: "אני אוהב לעשות כמה דברים במקביל ולא אחד, ולכן אני עד היום כותב הרבה, מרצה, ומעורב בהרבה תחומים".
צביקה יוכמן שותף מנהל בקרן סקיי

צביקה יוכמן, קרן סקיי / צילום: יח''צ - אלי אטיאס
עסקת חיי: ניהול הסדר החוב הגדול בישראל
לפני 20 שנה עשה צבי יוכמן מעבר חד בקריירה: מיועץ לחברות, לבעלים שלהן. ממי שנשכר לסייע לחברות בקשיים - לזה שבוחר להשקיע בחברות במטרה להשביח אותן, באמצעות קרן הפרייבט אקוויטי סקיי, שאותה הקים עם ניר דגן.
"ח"י שנים מחיי הקדשתי להבראת חברות בקשיים, במסגרת משרד סוארי־יוכמן, עם מורי, רבי ושותפי יצחק סוארי, במשרד ייעוץ עסקי שהיה מהמובילים בארץ", מספר יוכמן. "יום אחד, עמי אראל, אז מנכ"ל דסק"ש, שאל אותי 'מה זו הקפאת הליכים?'. אמרתי לו: 'הליך שאתה יודע איך אתה נכנס אליו, ולא יודע איך תצא ממנו, ושאתה גם לא שולט בו'". תוך יומיים, מצאתי עצמי נאמן ומנהל מטעם בית המשפט של תהליך הבראה בחברת תבל (בה החזיקה דסק"ש) - וחיי קיבלו תפנית משמעותית. זו הייתה חברת הטלוויזיה בכבלים הגדולה בישראל, והיו לה חובות של 3.5 מיליארד שקל שצריך להסדיר.
"הבעיה הגדולה הייתה שעד אז לא ניהלתי חברה בסדר גודל שכזה, ולא היה מי שיכשיר או יחפוף אותי, והבעיה הקטנה - שלא היו לנו כבלים בבית ולא הכרתי כלל את התחום". לדבריו, כנאמן "אתה מוצא עצמך לבד בצריח עם מלוא האחריות לעובדים ומתפלל בדבקות: 'אף תכון תבל בל תמוט'".

יוכמן עם יצחק סוארי, באירוע 25 שנה למשרד הייעוץ
בניגוד לנוהג של 100 ימי חסד לבעל תפקיד חדש, ליוכמן לא היו אפילו 100 דקות לדבריו, כשקיבל הודעה מחברת הליסינג, שבשל אי־תשלום חוב יש להחזיר את כל ציי הרכב של מתקיני הכבלים לחברה. מאז, אירוע רדף אירוע, עד שלאחר שנתיים (2004) נחתם הסדר הנושים, הקבוצה עברה לרווחיות תפעולית, ועל בסיסה הוקמה הוט.
"אירוע תבל היה מבחינתי מאוד תובעני ומאתגר והסתיים בהצלחה גדולה", מספר יוכמן. "בתקופה זו זכיתי להכיר את ניר דגן, שהיה שותף פעיל להבראה המוצלחת. בסיום התהליך, הרגשנו שנינו שהגענו לפסגה בתחום הטיפול בחברות בקשיים וצריך להתחיל פרק חדש בחיים, וכך ב־2005 נולד הרעיון להקים קרן השקעות הון פרטית בשם סקיי, החוגגת השנה 20 שנות פעילות מוצלחת. היה כאן שינוי ומעבר חד מאוד, מלשמש כיועצים ומנהלים של חברות עבור אחרים, להפוך לבעלים והמנווטים של החברות עצמן. בנוסף, במקום להמשיך ולטפל בחברות בקשיים עברנו להשביח חברות יציבות וטובות".
שמואל סלבין מייסד ויו"ר סלע קפיטל

שמואל סלבין, יו''ר וממייסדי קרן ריט סלע קפיטל נדל''ן / צילום: איל יצהר
עסקת חיי: לשמש יועץ לראש הממשלה יצחק שמיר
שמואל (שמוליק) סלבין, יו"ר קרן הריט סלע קפיטל נדל"ן, הקים את אחת מקרנות הנדל"ן הבולטות בבורסה, ששווי השוק שלה מתקרב כיום ל-2 מיליארד שקל. אבל כששואלים אותו מה היתה ההחלטה העסקית ששינתה את חייו, הוא מפתיע והולך הרבה שנים אחורה: "פעם הילדים שאלו אותי, 'אבא במה אתה הכי גאה בחיים הכלכליים שלך?'", הוא מספר. "הם היו בטוחים שאגיד להם שזו ההקמה של סלע נדל"ן. אבל אמרתי להם שההחלטה הכי חשובה שקיבלתי הייתה כשהייתי צעיר בן 32". הוא מתכוון להחלטה שקיבל, בהיותו אז סמנכ"ל כספים בחברה תש"ת (חברה בת של אל על), להפוך ליועצו הכלכלי של ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר.
"שוחחתי עם דן מרידור שהיה קרוב לשמיר, שנהיה ראש הממשלה כחלק מיישום הסכם הרוטציה עם מפלגת העבודה בשנת 1986. אמרתי שאני רוצה להיות חלק מהצוות הכלכלי שלו. רה"מ אמר למרידור: 'בסדר, תביאו לי את הבחור הצעיר ונעמוד על קנקנו'.
"קפצתי מלהיות מנהל כספים בחברה למי שמטפל בסוגיות הכי בוערות במשק - החל ממשבר במפעל עוף טוב בחצור הגלילית כדי למנוע שביתה, דרך שיחות עם עיריית בני ברק שלא רצתה לפתוח את הגשר הסמוך למפעל קוקה קולה, מחשש של חילול שבת. ועד לנושאים לאומיים כבדי משקל כמו מה שעושים עם פרויקט הלביא". הפרויקט לפיתוח מטוס קרב ישראלי, נזכיר, נתקל אז בהתנגדות הממשל האמריקאי שאף איים לעצור את כספי הסיוע. בנוסף, עלותו הכבדה למשק יצרה לבטים רבים בממשלה. "שמיר אמר לי: 'תן לי פתרון - מה אתה ממליץ לעשות' והדגיש 'אתה מדווח רק לי, ובכתב ידך'.
"התייעצתי עם הרבה גורמים - בכירים במערכת הביטחון ואנשי כלכלה בארץ ובחו"ל ובסוף הגעתי למסקנה שפרויקט הלביא גדול על ישראל, ולכן המלצתי לשמיר לקבל את ההצעה האמריקאית ולסגור את הפרויקט. ההצעה הזו עברה ברוב דחוק של קול אחד בישיבת הממשלה".
"לאחר מכן שימשתי כמנכ"ל משרדי העבודה והרווחה ואז האוצר, שאותו עזבתי לטובת הקמת עסקים".
אורית בנבנישתי מנכ"לית תיגבור

אורית בנבנישתי, מנכ''לית קבוצת תיגבור / צילום: מורג ביתן
עסקת חיי: לחבר אבטחה לטכנולוגיה
לפני כשמונה שנים עלה בראשה של מנכ"לית קבוצת תיגבור ובעלת השליטה בחברה, אורית בנבנישתי, הרעיון שאותו היא מגדירה צעד משנה חיים: לרתום את עולם האבטחה הפיזית לעולמות הטכנולוגיה. "התעמקתי בעולם החדשנות והתוכן, ובתור חברה שעוסקת בעולם השירותים, ידעתי שאנחנו צריכים לחשוב אחרת". לדבריה, "התחלתי לקרוא ספר על עולם החלומות, ולקחתי יועץ שמתמחה בעולם החדשנות".
תיגבור, חברת ענק הנסחרת בשווי שוק של מעל לחצי מיליארד שקל, מספקת שירותי כוח אדם וסיעוד לצד שמירה ואבטחה. בנבנישתי מדגישה כי המילים טכנולוגיה ושירותי אבטחה שזורות כיום זו בזו, אבל עד לפני פחות מעשור הדברים היו שונים: "בתחום האבטחה לא דיברו את השפה הטכנולוגית. בהתחלה נתקלתי בקשיים, אבל בהמשך מנהלי חברות הקבוצה 'זרמו' איתי. כיום החברה הבת שלנו, רשף ביטחון, המתמחה בשירותי שמירה ואבטחה, מחזיקה ברשת טכנולוגית גדולה שכוללת גם שיתופי פעולה עם רחפנים וספקים טכנולוגיים מיוחדים".
דניאל ספיר מנכ"ל אלקטרה פאוור

דניאל ספיר, מנכ''ל סלקום / צילום: איל יצהר
עסקת חיי: ממנהל חנות למנכ"ל סלקום
דניאל ספיר, כיום מנכ"ל חברת אלקטרה פאוור, מתאר את המהלך ששינה את חייו בהתייחס לצעד שעליו הכריז בגיל צעיר, והגשים שנים רבות לאחר מכן: "התחלתי את הקריירה שלי בשנת 1997 כמנהל חנות סלקום בקניון מלחה בירושלים. בשבוע הראשון לעבודתי הייתי צריך לעבור מעין קורס הכשרה של כניסה לתפקיד. באותה עת, היה נהוג שאחד המנהלים הבכירים מגיע לקבל את פני העובדים החדשים. במקרה שלי מי שהגיע היה יעקב פרי, נשיא סלקום באותם ימים. בסבב ההיכרות הוא שאל כל עובד בקורס מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. אני אמרתי שאני רוצה להחליף אותו".
בהמשך עבר לשמש כמנהל בכיר במתחרה פלאפון: "הכול היה טוב, אבל רציתי להיות מנכ"ל". את ההזדמנות קיבל בחברת תקשוב, שסיפקה מיקור חוץ למוקדים טלפוניים לחברות עסקיות וגופים ממשלתיים. לאחר קדנציה ניהולית מוצלחת של 10 שנים בחברה, מונה בתחילת 2022 למשרת החלומות בסלקום: "זו הייתה סגירת מעגל מאוד מרגשת עבורי. הזמנתי את יעקב פרי למשרד והזכרתי לו את הסיפור".
אלה אלקלעי יו"ר אי.בי.אי קרנות נאמנות

אלה אלקלעי, סמנכ''ל פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI / צילום: תמר מצפי
עסקת חיי: הקמת פורום השקעות לנשים
אלה אלקלעי פעילה בשוק ההון זה 30 שנה, רובן בבית ההשקעות אי.בי.אי, שבו היא מכהנת כיו"ר קרנות הנאמנות וסמנכ"לית פיתוח עסקי. המהלך שאותו היא מגדירה ככזה ששינה את חייה, היה דווקא בתחום החברתי - הקמת פורום "תשקיעי בעצמך". באמצעותו, לדבריה, "עשרות אלפי נשים שהצטרפו לאורך השנים, החליטו לבחור בעצמאות ובעתיד פיננסי טוב יותר. לנהל את הכסף במקום שהוא ינהל אותן.
"מעורבות אנשים בכלל, ונשים בפרט, בניהול כספן ובהשקעות היא לא רק עניין אישי, אלא מהלך חברתי עמוק. חופש פיננסי הוא מרכיב חיוני ביצירת שוויון מגדרי אמיתי, וככל שיותר נשים ייקחו אחריות על עתידן הכלכלי, כך נבנה חברה מאוזנת, חזקה וצודקת יותר".
"הפורום נולד מהתובנה העגומה שנשים אינן מגיעות להיות לקוחות של בתי השקעות, ואינן פעילות בזירה הפיננסית. גילתי שלהניע נשים להשקיע זה ממש לא פשוט - כמעט כל הבנקים המובילים בעולם ניסו ונכשלו. המסע לפיצוח השאלה 'למה השקעות זו סוגיה מגדרית' מלווה אותי 15 שנים".
צורי דבוש בעלי ויו"ר קליל תעשיות

צורי דבוש / צילום: מורג ביטון
עסקת חיי: לרכוש בכספי האקזיט מפעל שנתון בקשיים
לפני כמעט רבע מאה עשה צורי דבוש את המהלך העסקי שהוא מגדיר כזה ששינה את חייו - המעבר מההייטק לתחום התעשייה המסורתית. "אני תמיד אומר שעברתי מווינדוס לחלונות קליל. זה היה מהלך פורץ דרך וגם ייחודי, של מעבר מהייטק לתעשייה בפריפריה (מפעל קליל שוכן באזור התעשייה של כרמיאל)".
דבוש, שהיה מיזמי חברת הטכנולוגיה אמבלייז בתחילת שנות ה־90, מכר את חלקו בה בשנת 2000, תמורת כ־40 מיליון דולר. שנה לאחר מכן רכש מידי דיסקונט השקעות את השליטה בחברת קליל תעשיות שהייתה בקשיים, ביצע בה מהפך מוצלח, וכיום היא נסחרת בשווי כ־450 מיליון שקל. קליל עוסקת בייצור פרופילים ומוצרי אלומיניום לענף הבנייה, ולחלונות בפרט.
"זה היה חלק מחזון שלי, להחזיר לחברה", הוא משחזר כיום. "רציתי בהתחלה להקים קרן פילנתרופית, אבל אמרו לי אז שבגיל 35 זה מוקדם מדי. שאלתי מה כן? אמרו לי בוא תיקח חברה בקשיים, תכניס את כל מה שלמדת בהייטק, תעשה 'טרנאראונד' וזו תהיה התרומה".
דבוש התלבט בין מספר חלופות. "הייתה אפשרות לרכוש את תדיראן תקשורת. אבל מבחינתי האפשרות נפלה כי זה עסק שפעל בנושאים צבאיים, ואני פחות מתחבר לזה. הייתה גם אפשרות לרכוש את הבנק למסחר, עוד לפני האירוע (המעילה של אתי אלון שהובילה לקריסת הבנק, ח"ש). אמרתי לעצמי שאני לא מסוג האנשים שעכשיו יעקלו לאנשים את הבתים, אז גם זה ירד מעל הפרק.
"קליל משכה אותי, כי אחד הדברים הכי מתסכלים בעולם ההייטק זה שהמוצר שלך הוא עם אורך חיים קצר. היום מוצרים לפעמים מחזיקים כמה דקות, אז זה עוד לקח שנה־שנתיים. את המוצרים הכי יצירתיים שעשיתי בהייטק אין בכלל יכולת להציג כיום".
הוא נזכר בשיחה הראשונה עם מחלקת הפיתוח בקליל, "בה אמרו לי שכל 7 שנים יוצא מוצר חדש. היום אנחנו בקצב שכל שנה יוצא מוצר".
המהפך שהוביל בחברה כלל "מעבר מחלון שנותן פתרון טכני, לפתרון עיצובי. כשנכנסתי לקליל ב־2001, רוב השיפוצים המשמעותיים שביצעו במשק לא נגעו בחלונות. היום כשעושים שיפוץ בבית מחליפים גם את החלונות. אנחנו משפיעים על המעטפת של בתים במדינת ישראל. זה משהו נוכח ופיזי".
צחי ארבוב יו"ר ומבעלי אקרו נדל"ן

צחי ארבוב, יו''ר ומבעלי אקרו נדל''ן / צילום: אלכס פרגמנט
עסקת חיי: תשואה של 200% ברחוב רוטשילד
צחי ארבוב, יו"ר ובעל המניות הגדול בקבוצת אקרו, היוזמת ובונה דירות יוקרה בגוש דן, מספר כי "גדלתי בבית שהלב הפועם שלו היה מפעל חייו של אבי המנוח, דוד ארבוב ז"ל, בתחום היהלומים. מסלול החיים שלי, לכאורה, היה ברור - להצטרף לעסק המשפחתי, כפי שעשו שני אחיי הגדולים. אך לצד עולם היהלומים, אבי גם השקיע בנדל"ן, תחום שלימים הפך לייעודי.
"בעודי נער צעיר, אבי הזמין אותי לטקס הנחת אבן פינה לפרויקט בירושלים. עמדתי שם מול הבור הגדול שנחפר במקום, וחשתי לראשונה את העוצמה שביצירת מרחב חדש". אותו רגע, הוא מוסיף, "נטע בי את החיבור הראשוני לנדל"ן - ההבנה שאפשר, באמת, ליצור מציאות ולשנות נוף חיים שלמים".
וכך "למרות שמסלול היהלומים נפרש לפניי, הרגשתי שעליי לבחור בדרך אחרת. היצירה שבנדל"ן משכה אותי - האפשרות להותיר חותם, להקים שכונות, להשפיע על דמותה של העיר. היה לי נוח להישאר בעסק המשפחתי, אך העזתי לצאת ממנו.
"כדי לרכוש יסודות מקצועיים, פניתי ללימודי מנהל עסקים עם התמחות במקרקעין ומימון במרכז הבינתחומי (כיום אוניברסיטת רייכמן). שם, קיבלתי כלים פרקטיים וגישה אמיצה ליזמות".
הוא נזכר כי "העסקה שהובילה להקמת קבוצת אקרו התבצעה בצומת הרחובות רוטשילד ומזא"ה בתל אביב, כאשר רכשתי יחד עם שותף שלושה בניינים באזור, שנשא בחובו פוטנציאל יוצא דופן. הייתה זו עסקה שהצריכה לא מעט תעוזה, אמונה ובחירה בדרך עצמאית, אך התבררה כהחלטה מכרעת.
"תוך פחות משנה הצלחנו למכור את הפרויקט בשלמותו ולרשום תשואה מרשימה של כ־200%. ההצלחה הזו העניקה לי לא רק הון משמעותי שיאפשר להמשיך לפתח יוזמות ולנצל הזדמנויות חדשות, אלא גם את הבסיס המקצועי: את הביטחון, הכלים והידע שבלעדיהם לא הייתה קמה קבוצת אקרו (הנסחרת כיום בשווי של יותר מ־3 מיליארד שקל). העסקה הזו סימנה עבורי את הרגע שבו הפכתי חזון למציאות - והייתה הדלק שאִפשר לי לחלום בגדול, להעז ולבנות עתיד שיש בו ערך ומשמעות".