האיש שלימד את המיליארדרים לתת

סוציולוגים עממיים נתנו סימן בצעירי שנות השבעים והשמונים באמריקה. הם קראו להם דור האני, Me Generation. הם הגיעו אל פרקם בעיצומה של הגאות הכלכלית, שנקשרה בשמו של הנשיא רונלד רייגן. הפגנה חסרת עכבות של עושר אישי הביאה טייקון ניו־יורקי להזהיר את חבריו, "כך התחילה המהפכה הצרפתית".

ספסרות פיננסית הייתה מקור של גאווה ודגם של חיקוי. אשף הבורסה אייבאן בוסקי הקפיץ את הסטודנטים בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת ברקלי בהכרזה "תאוות בצע היא טובה" (greed is good). בוסקי הורשע אחר כך בפלילים, עם שורה של שותפים לדבר עבירה. בניו יורק היו אז 80 אלף חסרי בית.

העשירים החדשים של הזמן ההוא בקעו מענף הטכנולוגיה העילית. הבולט והמצליח מכולם היה ביל גייטס. הוא העניק ראיון עיתונאי באמצע שנות השמונים, בהיותו בן 30. הוא נשאל על פילנתרופיה, זאת אומרת צדקה. לא מעניין, הוא אמר. לא עכשיו. בבוא היום, כשאני אהיה מבוגר.

ב־4 ביולי 1991 אמו של גייטס הפצירה בילד הפלא שלה להתלוות אליה לסוף שבוע באתר נופש, לא הרחק מעיר מגוריהם סיאטל. ביל נגרר אחריה. אחד האורחים היה איש קטן ועגלגל ממדינת נברסקה. שמו היה וורן באפט. הוא היה ידוע יפה בחוגי פיננסים, אבל הוא לא עשה רושם על ביל. אמא ניסתה להציג אותם. ביל סירב. מה לו ול"סוחר המניות" הזה, הוא רטן.

בסופו של דבר הם הוצגו. הם הסבו על ספה, באפט בחולצת פולו אדומה וגייטס בתלבושת טניס לא־פורמלית. הם התחילו לדבר, ולא חדלו. לימים סיפר ה'ניו יורק טיימס', שהם דיברו 11 שעות ללא הפוגה. גייטס סיפר כי בפגישה ההיא נולדה "ידידות שלא תיאמן". באפט חייך. "הלקח הוא שתמיד צריך להאזין לאמא".

רוח קרנגי

באפט, מבוגר מגייטס ב־25 שנה, נעשה מורו ורבו, בוודאי בהלכות עסקים, אבל גם במשהו שגייטס הצעיר, היהיר, חסר הטאקט ומעוט העכבות, לא היה מעלה בדעתו: הפילנתרופיה, שהוא דיבר עליה בביטול זמן מה קודם. בהדרגה, הוא חילץ את גייטס מ'דור האני'. לימים, שמו של גייטס יתחרז עם נדבנות מופלגת. באפט עצמו יתרום כמעט את כל הונו לקרן ביל ומלינדה גייטס (מלינדה עדיין לא הייתה שם כאשר נפגשו, והיא לא תהיה שם כדי לציין את יום השנה ה־35 של פגישתם).

בניגוד לגייטס, ובעצם בניגוד לרוב עשירי זמנו, באפט היה היורש המובהק של תפיסת עולם, שהתפתחה באוליגרכיה האמריקאית בשנים האחרונות של המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20.

אנדרו קרנגי היה המבשר הגדול שלה, באמצעות הפמפלט המהולל שלו, 'חזון העושר' (Gospel of Wealth), שבו הטעים את חובתם של העשירים לחלוק את עושרם עם החברה, מעבר לתשלום מסים. למען האמת, בזמן ההוא עדיין לא היה מס הכנסה באמריקה. אחרים הלכו בעקבות קרנגי, בראשם רוקפלר ופורד. שמו של קרנגי מתנוסס עד עצם היום הזה על ספריות ציבוריות, על מוזיאונים, על אוניברסיטאות, על בתי חולים ועל קרנות לעידוד המחקר המדעי.

כמעט 20 שנה לאחר פגישתם הראשונה, באפט וגייטס עשו יד אחת ביוזמה ששינתה את פני הפילנתרופיה. ב־2010, לאחר שנמלכו בדעת מיליארדרים אחרים, השניים הזמינו את עשירי הדור להתחייב להוריש לפחות את חצי עושרם לצדקה. על ההתחייבות ההיא חתמו מאז יותר מ־250 עשירים מופלגים מ־30 ארצות, רובם הגדול מארה"ב (194), והסכומים המצטברים בה עברו את סף 600 מיליארד דולר.

באפט הודיע עוד ב־2010, כי בדעתו לתרום 99% מנכסיו. איש לא השתווה לו עד תחילת השנה, כאשר גייטס הודיע כי בדעתו להתקלף מכל עושרו עוד בחייו, ולסגור את קרן הצדקה שלו, מפני שעשירי העתיד יידעו טוב ממנו איך להשתמש בכסף.

קרן גייטס מילאה תפקיד מיוחד במינו בענייני בריאות בעולם השלישי, והיא מוחזקת אחראית להצלת חייהם של מיליוני ילדים, בייחוד באפריקה. וורן באפט תרם 45 מיליארד דולר לקרן גייטס, יותר מביל ומלינדה עצמם. הוא תרם 15 מיליארד דולר נוספים לקרן הקרויה על שם אשתו המנוחה, סוזן תומפסון באפט.

הנכסים המשתלטים

הודעת ההתחייבות של באפט ב־2010 ראויה לעיון לא רק פיננסי או פוליטי אלא גם חברתי ומוסרי.

"אם נמדוד אותה בדולרים", הוא כתב, "זו התחייבות גדולה. אבל בהשוואה, הרבה אנשים נותנים יותר לזולתם מדי יום ביומו". תרומותיהם הקטנות של מיליונים באות על חשבון נוחיותם והנאותיהם. "בניגוד להם, משפחתי ואני לא ניאלץ לוותר על שום דבר, כאשר נממש את ההתחייבות של ויתור על 99%".

הוא הוסיף: "יש יתרונות חומריים המעניקים לי עונג; אבל ברבים אחרים אין לי כל צורך. אני אמנם אוהב מטוס פרטי יקר, אבל בעלות על ששה בתים תהיה לי לנטל. לעתים קרובות מדי, אוסף עצום של נכסים סופו שהוא משתלט על בעליו. הנכס שאני מעמיד בראש מעייניי, מלבד בריאות, הוא ידידים מעניינים, מגוונים ומאריכי־ימים.

"המציאות הזאת סוללת דרך ברורה לי ולמשפחתי: לשמור כל מה שאנחנו צריכים, ולחלק את כל השאר לחברה, למילוי צרכיה שלה".

מילים הצריכות אולי להיחקק על לוחות ברית כלשהם.