ההשקעה הראשונה של באפט מחוץ לארה"ב והקשר הישראלי

ההחלטה של וורן באפט לפרוש מניהולו השוטף של תאגיד ההשקעות ברקשייר האת'וויי לא הייתה בשורה משמחת עבור החברה־הבת ישקר שבגליל העליון. בקרוב יציינו שני עשורים לשנה שבה החל המשקיע האגדי לרכוש נתחים במפעל מכונות החיתוך, שהקים סטף ורטהיימר וניהל בנו איתן, עד שב־2013 השתלט עליה האורקל מאומהה כליל, והבטיח שהיא תצמח.

באפט עמד בהבטחתו, אבל העזיבה שלו לא צפויה לטלטל את ישקר, אולי אפילו להפך: יורשו גרג אייבל מכיר כל בורג במכונות הייצור שלה. יעקב הרפז, מי שמנהל את אימפריית חיתוך המתכות של ברקשייר האת'וויי, IMC, הוא אחד מאנשי סודו של אייבל והשניים חברים טובים. הם נפגשים כמה פעמים בשנה בארה"ב ומשוחחים בעיקר על נושאים מחוץ לעבודה.

 יעקב הרפז, יו''ר IMC (משמאל). אחד מאנשי סודו של המנכ''ל הנכנס / צילום: Reuters, Kim Kyung Hoon

מבחינתו של אייבל, כל עוד המפעל עומד ביעדי המכירות והצמיחה שלה ומגיש בזמן דוחות רבעוניים, אין לו סיבה להתערב בנעשה. ככל הנראה הדברים יישארו כך כל עוד הרפז (74) יישאר בתפקידו ולא יבחר לפרוש כמו באפט עצמו.

החברה מתפן שבגליל העליון היא תרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור ברקשייר. הכנסות פעילות חיתוך המתכות של קבוצת IMC תפחו מ־2.5 מיליארד דולר לפני כעשור ל־4 מיליארד דולר ב־2023. ישקר מהווה את חלק הארי מתוכן עם יותר מ־45% מכלל ההכנסות. בשנה החולפת הנתון אמנם ירד מעט ל־3.9, וגם הרווח לפני מס ירד בכמעט 8%, אך החברה עדיין ממשיכה להתנהל בשיעור רווחיות דו־ספרתי, ככל הנראה סביב 20%, עם תזרים מזומנים חיובי שמאפשר לה להמשיך ולשלם דיבידנדים לחברה־האם ולבצע רכישות ענק.

נתון זה מציב את ישקר באופן לא מפתיע כאחת מחברות הטכנולוגיה המכניסות ביותר מבין אלה שמנוהלות מישראל, מתחת לטבע, שהכניסה 16.5 מיליארד דולר ב־2024, ואמדוקס, שהכניסה 5 מיליארד דולר, ומעל נייס, עם 2.7 מיליארד דולר, וצ'ק פוינט, עם 2.6 מיליארד בשנה באותה התקופה. בניגוד אליהן, ישקר מתנהלת במחשכים, ללא דובר, הודעות לעיתונות ויחסי ציבור. מנהליה לא מתראיינים לתקשורת ורק טפח מביצועיה נחשף בדוחות הרבעוניים שמגישה ברקשייר למשקיעים. בניגוד לרוב חברות הטכנולוגיה הישראליות, ישקר עדיין מתנהלת כפי שהתנהלה תמיד - חברה ריכוזית שמנהלת את רוב הפעילות הגלובלית שלה מהגליל, בלי לפתוח סניף מחקר ופיתוח במגדל בתל אביב ומבלי להעסיק אנשי שיווק בניו יורק.

 משרדי ישקר בתפן. עשרות טילים נפלו בסביבתה / צילום: מטה ישקר ו-IMC בתפן

היא מפתחת לעצמה את תוכנת הניהול באמצעות צי של מתכנתים בתפן ואנשי הנדסת המכונות והחומרים שלה. מהבניין ממול באותו הפארק משיקים בכל שנה מוצרים חדשים - כמו סכינים ומקדחים שמבטיחים ללקוחות תהליך ייצור מהיר, יעיל ועמיד יותר. כמה מההשקות האחרונות כוללות מקדח מתכת בעל שלושה פינים וסכין חיתוך העשויה מתרכובת קשה ועמידה במיוחד במגוון צורות חדשות.

כדי להבין קצת יותר את הסוד של החברה מהגליל, יש לצלול אל ההיסטוריה שלה ואל מה שגרם לאורקל של השוק לראות בה את הפוטנציאל הגדול.

20 שנה של רכישות

כבר יותר מ־50 שנה שישקר, אחד ממפעלי התעשייה הוותיקים בישראל, הוא אחד השחקנים הגדולים בשוק חיתוך ועיבוד המתכות. מדובר בשוק שמייצר סכיני חיתוך חזקים במיוחד, המוצבים במכונות תעשייתיות ומסוגלים לגלף במתכות קשות, כמו פלדה, אלומיניום או ברזל וליצור חלקים למכוניות, מטוסים, מכונות וציוד רפואי. את שמה רכשה משילוב השמות "ישראל" ו"קרביד", סגסוגת שבשילוב היסוד טונגסטן מרכיבה את החומר החזק בבסיס סכין החיתוך שחזקה רק מעט פחות מיהלום.

ישקר אמנם נוסדה ב־1952, אך את הצלחתה הגדולה היא חייבת להמצאה שהשיקה בשנות השבעים וקנתה לה פרסום עולמי: סכין חיתוך המתכת הנתפסת בטבעיות על התושבת שלה ולא זקוקה לברגים או חומרים מיוחדים כדי להדביקה למכונה. הלהב המגלפת את המתכת, המכונה בתעשייה "שימה", הפכה לרב־מכר שביטא את הגאונות והחשיבה מחוץ לקופסה של האנדרדוג מישראל, ושמה את ישקר על מפת החברות החשובות בעולם העיבוד השבבי.

המייסד סטף ורטהיימר, שהקים את החברה ושימר על אופייה הפרטי המוקפד והשמור כל השנים, נפצע בתאונת דרכים ב־1982, ובנו איתן החליף אותו בתפקיד המנכ"ל. איתן ידוע כמי שהכניס בה אוטומציה - גם כיום המכונות עושות את רוב העבודה - והפך אותה לרווחית. ב־1992, לאחר פרישתו של ורטהיימר, מונה למנכ"ל מי שהיה סמנכ"ל השיווק הוותיק של החברה, יעקב הרפז - גיבור ישראל שאיבד את כף רגלו במלחמת יום הכיפורים, הציל את חבריו לנשק וזכה על כך בעיטור המופת.

 איתן ורטהיימר ו-וורן באפט בביקור בישראל בשנת 2006 / צילום: ארכיון ישקר

זמן רב לפני שבאפט בכלל שם לב לחברה הישראלית, החל הרפז ב־1998 בסדרת רכישות שנמשכת עד היום, והיא שיצרה את קבוצת החברות IMC. בסביבת החברה רווחת השמועה כי מי שניגש לבאפט היה דווקא איתן ורטהיימר שחיבר מסמך בן שני עמודים בלבד ובו נימק מדוע עליו לרכוש את החברה. ורטהיימר הבן, שחשש ממלחמות ירושה שיבואו על חשבון החברה, ניצח עם הרפז על מכירת החברה בשני חלקים: הפעימה הראשונה ב־2006, שכללה 80% ממניותיה לפי שווי של 5 מיליארד דולר, והשנייה, כעבור שבע שנים, כאשר תמורת 20% מהמניות הנותרות שילם באפט לא פחות מ־2 מיליארד דולר. ורטהיימר הבן נפטר ב־2022 ואילו אביו נפטר בחודש מרץ השנה.

זו הייתה העסקה הראשונה של ברקשייר האת'וויי מחוץ לארה"ב והשלישית בהיקפה עד אז. בתריסר השנים שחלפו מאז השתלט באפט על ישקר, ביצעה קבוצת החברות שבבעלותו רכישות גדולות ואפילו אסטרטגיות יותר: בתחום מוצרי התעשייה הוא רכש את Precision Castparts, חברת יציקות מתכת לשוק התעופה והייצור ב־37.2 מיליארד דולר ב־2016, ואת חברת לובריזול, העוסקת בייצור כימיקלים ב־2011 תמורת 9.7 מיליארד דולר. רכישות גדולות אחרות כוללות את חברת רכבות המשא ברלינגטון נורת'רן סנטה־פה שנרכשה ב־34 מיליארד דולר ותאגיד המזון היינץ־קראפט תמורת 28 מיליארד, באותה השנה שבה נרכשה סופית גם ישקר.

השחקנית השנייה בשוק

ובכל זאת, לא מדובר בחברה שרק מלקקת דבש. למעשה, בשנים 2020-2018 ספגה קבוצת IMC ירידה משמעותית במכירות, ומנתון הכנסות כולל של 3.45 מיליארד דולר ב-2018 השילה כמעט חצי מיליארד דולר ל-2.96 מיליארד - נתונים שנחשפים כאן לראשונה. הרווח לפני מס ירד ב-2019 ב-1.3%, בשל עליית שער הדולר, ירידה במכירות באירופה ובאסיה, שינויים בתמהיל העסקי של החברה לתחומים בעלי שולי רווח נמוכים יותר והשפעת מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין. שנה לאחר מכן, שהייתה גם לשנת הקורונה שבה הושבתו מפעלי רכב ותעשייה רבים שמהווים חלק ניכר מלקוחותיה, ירד הרווח לפני מס בכמעט 27%. באופן חד־פעמי חשפה ברקשייר האת'וויי כי שיעור הרווח לפני מס מהכנסות IMC עמד על 18.4% ב־2019, בהשוואה ל־19% ב־2018.

שנה לאחר מכן הביצועים התאוששו בשיעור גבוה אף יותר של כמעט 20%, והמשיכו בצמיחה רצופה עד שהכנסות הקבוצה הגיעו, כאמור, לשיא של כל הזמנים עם 4 מיליארד דולר בהכנסות ב־2023. שוק חיתוך המתכות שבו פעילה ישקר ממשיך לגדול בכל שנה ביציבות, ואם יש ירידה בקצב ייצור הרכבים, הרי שהיא מפוצה בידי זינוק בייצור מטוסי נוסעים ובידי העלייה החדה בדרישה לציוד ביטחוני בשל התרבות המלחמות והסכסוכים בעולם. קבוצת IMC היא כיום השחקנית השנייה בגודלה בשוק כלי החיתוך העשויים ממתכת קשה.

אלא שלא הכול נעשה דרך גידול אורגני, מאמצי שיווק והשקת מוצרים חדשים. היו גם 19 רכישות. האחרונה שבהן קיבעה את מעמדה של IMC כמשווקת מכונות החיתוך הגדולה ביפן, עם רכישת השליטה בחברה המקומית NTK שגלגלה בזמן העסקה 50 מיליון דולר בשנה ומתמחה בייצור מכונות חיתוך מתכת המבוססות על קרמיקה, חומר שהתגלה כחזק ועמיד במיוחד ונכנס לשימוש במפעלי רכב ומטוסים. ישקר אמנם מהווה חברה אחת במארג החברות, אך היא הדומיננטית שבהן. ממשרדיה בתפן מנהל יעקב הרפז את אימפריית החברות.

הפרישה הבאה בדרך?

ובתוך כל התנודות דבר אחד לא השתנה בשנים האחרונות: מספר העובדים בחברה. הוא עומד כבר חמש שנים על כ־14 אלף בקבוצת IMC כולה, 3,000 מהם בישראל. זה לאו דווקא רע. בחברה שאימצה מכונות ייצור רובוטיות כבר משנות התשעים יכולים לייצר יותר עם פחות, ובאולמות שלה ניתן בעיקר לשמוע את רעש המכונות ופחות את המולת העובדים.

זה לא אומר שהחברה לא מתרחבת: לגלובס נודע כי היא קיבלה הקצאה של 42 דונם נוספים בפארק התעשייה מגדל תפן, מדרום לשטח שבו ממוקמים המפעלים מאז שנות השמונים, והחברה מתכננת לגדול בפעילותה בישראל. בהמשך היא עתידה לבנות גשרי מעבר בין רובע לרובע ולאפשר חוויה אורבנית יותר עבור המשוטטים בין המרכזים.

ההתרחבות הזאת התקבלה בהנהלה, למרות המלחמה האחרונה ששלחה אלפי טילים לצפון. ככל שנודע, טילים לא פגעו במפעל ישקר, אך טיל ללא ראש קרב נפל בשטח פתוח ממזרח לפארק התעשייה ובמזל לא חדר דרך הגגות. "זו כבר מלחמה שנייה של קבוצת באפט עם החברה - הקודמת היתה לבנון השנייה - אז איש לא מתרגש", אומר אדם שמכיר את סדרי העבודה במפעל. ובכל זאת, המלחמה לא פסחה על העובדים: רומי גונן שנחטפה לעזה ושוחררה בחודש ינואר האחרון היא בתו של מנהל במפעל וגם אמה מירב שימשה כמהנדסת במשך 20 שנה במפעל.

כעת רוב מחקרי השוק צופים עלייה מתמדת של 5% בממוצע בשנה בשוק חיתוך המתכות, ובהינתן המקום של ישקר בשוק - המדגדג את הצמרת - סביר להניח שגם לאחר פרישתו של באפט ברקשייר האת'וויי לא תרצה לוותר על התרנגולת המטילה ביצי טונגסטן. ייתכן כי פרישתו עשויה להביא גם את הרפז, העובד הוותיק בחברה, למחשבות על פרישה משלו, ואז יצטרך גרג אייבל למנות לו יורש. אך ההנהלה הישראלית ותיקה ונאמנה, ותוכל לקחת על עצמה את המשימה מבלי התערבות אמריקאית חיצונית.