תוכנית הגרעין של איראן ספגה מכה אנושה עם החלטת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לתקוף את המתקנים האסטרטגיים בפורדו, נתנז ואספהאן. ייקח זמן עד שסוכנויות המודיעין המערביות יגיעו למידע מהימן לגבי היקף הפגיעה, שהרי הרפובליקה האסלאמית, כצפוי, מיהרה להתייחס לתקיפות בביטול - ולטעון לפגיעות "זניחות". מקרים קודמים מעידים שהקשר בין הצהרותיה לבין המציאות מקרי לחלוטין.
● "תרחיש האימה של הכלכלה": האם איראן תפעיל את נשק יום הדין?
● "גיים צ'יינג'ר": המומחה שמסביר מה תעשה המתקפה האמריקאית לשווקים
ההכנות הנרחבות לתקיפה האמריקאית לוו בשרשרת ארוכה של הטעיות מצד וושינגטון, שנמשכו בזמן שמפציצי B-2 עשו את דרכם ממיזורי לאיראן. לאחר מכן, אותם המטוסים ביצעו הטלה מבצעית היסטורית של חודרי הבונקרים החזקים בתבל מדגם GBU-57. כעת, הפנים נשואות לא רק למשטר האייתוללות, אלא גם לשלוחותיהם ברחבי המזרח התיכון. שלוש הערות על התקיפה האמריקאית ההיסטורית באיראן.
1 חודרת הבונקרים בהופעת בכורה מבצעית
לפצצות חודרות בונקרים יש מורשת ארוכה, שהחלה במלחמת העולם השנייה. עם זאת, לאורך השנים הן עברו התפתחויות טכנולוגיות משמעותיות בהיבטים רבים, בהם הרכב החומרים, חומר הנפץ ומנגנוני ההפעלה. לא פחות חשוב מכך, נעשתה התקדמות משמעותית ביכולות הניווט, שמונעת מהטייס התעסקות בהכוונתם, או לחילופין חשש משיבושים מן הצד המגן.
מי שלקחה את הטכנולוגיה הזו לרמה אחרת זו בואינג, יצרנית
ה־GBU-57, הפצצה הקונבנציונלית החזקה ביותר בתבל שמכונה "אם כל הפצצות". היחידה בעולם שיכולה לפגוע קשות במתקן בפורדו, שנחפר כ־80 מטר בעומק האדמה. את הפצצה הענקית שמשקלה כ־13.6 טונות, אורכה 6 מטרים והיא כוללת חומר נפץ במשקל 2.4 טונות, החלו לפתח בארה"ב בתחילת שנות ה־2000 מתוך ההבנה כי יידרשו למענה מול תוכנית הגרעין האיראנית החפורה היטב. ואכן, 25 שנה מאוחר יותר, הוטלו על פורדו לא פחות מ־14 פצצות GBU-57.
זה התבצע באמצעות B-2, המפציץ החמקן מתוצרת נורת'רופ גרומן, שהמשותף בינו לבין חודרת הבונקרים הוא שאת שניהם ארה"ב לא מכרה לאף מדינה בעולם. על אף תג המחיר של המפציץ (כ־2 מיליארד דולר), השימוש המבצעי המוצלח בו צפוי להביא לפניות רבות לרכישתם - ומסקרן יהיה לראות מה תהיה מדיניותו של טראמפ בנושא.
2 ההטעיה של טראמפ מול הביצוע בשטח
"בהתבסס על כך שיש סיכוי משמעותי לקיום משא־ומתן עם איראן בעתיד הקרוב, אקבל את החלטתי האם לפעול בתוך השבועיים הקרובים". אלו דברים שאמר טראמפ רק ביום רביעי האחרון, אלא שלפי מגזין האטלנטיק כבר באותו היום הוא עדכן את אנשיו שהחליט לתקוף.
בשלושת הימים שחלפו מאז הכרזת טראמפ על שבועיים לאיראן, ניכרו היקפים חריגים של העברות אמצעים מארה"ב מזרחה לאירופה ולמזרח התיכון באמצעות מטוסי תובלה. הסיום של מסע ההטעיות התבצע באמצעות התקשורת, ודיווחים שבפועל התגלו ככוזבים.
בזמן שמטוסי B-2 המריאו ממיזורי מערבה והטעו את האיראנים - המפציצים שיועדו לתקיפה טסו מארה"ב מזרחה ותקפו. כמו כן, כששישה מטוסים שכאלו המריאו בשבת בליווי מתדלקים נטען שהם בדרך לגואם - אולם לטובת טיסה שכזו אין צורך בליווי מתדלקים כה נרחב. זאת ועוד, לפני שלושה חודשים הוצבו מטוסי B-2 בטריטוריה הבריטית דייגו גרסיה ללא ליווי שכזה. "על הנייר", המראה משם קצרה ונוחה יותר, אבל האמריקאים לא רצו לסבך את הבריטים במערכה - אז עשו את כל הדרך בעצמם.
בשורה התחתונה, בעצם הפגיעה הקשה במתקן העשרת האורניום בפורדו ובתשתיות הגרעין בנתנז ובאספהאן, ארה"ב הקרינה עוצמה יוצאת מגדר הרגיל, המחישה יכולות הטעיה והחזירה את השאיפות הגרעיניות של איראן שנים אחורה.
3 סימני השאלה סביב המיליציות ומשימותיהן
עד מלחמת חרבות ברזל ובמידה רבה גם כיום, היהלום שבכתר ציר ההתנגדות של איראן הוא חיזבאללה. הסיוע שהוביל ראש כוח קודס במשמרות המהפכה קאסם סולימאני עד חיסולו ב־2020 הביא את ארגון הטרור השיעי לתקציב שנתי של קרוב למיליארד דולר, כ־90% ממנו מאיראן.
אלא שחיזבאללה של היום רחוק מזה של 7 באוקטובר 2023. הוא חטף מכות אנושות באמצעיו, בכוחותיו ובהנהגתו המדינית והצבאית. לפי הייעוד של ההשקעה בארגון, תקיפות ישראליות ואמריקאיות באיראן היו אמורות להביא לגל שיגורים עוצמתי של חיזבאללה ואף להפעלת כוח רדואן בחדירה לעומק הגליל. עם זאת, ההישגים של המלחמה גורמים לחיזבאללה, לכל הפחות, לחשוב פעמיים. בד־בבד, הארגון מקבל מסרים מממשלת לבנון, שלפיהם העתקת המערכה האיראנית־ישראלית, שוב, לשטחם לא תתקבל בברכה.
בתימן, מבצע "עם כלביא" לא גרם לחות'ים להגביר את קצב שיגוריהם לישראל, אך מיד לאחר התקיפה האמריקאית הכריז חבר הלשכה המדינית של החות'ים, מוחמד אל־בוח'ייתי, כי ההסכם עם ארה"ב הסתיים, וכי "התגובה מגיעה". שליחיה של איראן בתימן, בניגוד לאלו בלבנון, מסוגלים לפגוע בנכסים אמריקאים. אולם, הפסקת ההסכם עם ארה"ב תעמיד גם אותם בסכנה, כשהאמריקאים עשויים לעודד את הכוחות המתונים בתימן לתקוף את החות'ים ביבשה.
נדבך נוסף הוא עיראק, שעלולה להפוך מזירה משנית במלחמה לזירה עיקרית. זו המדינה היחידה שבה מוצבים כוחות קבע אמריקאים לצידן של מיליציות פרו־איראניות - שבשעת פקודה מסוגלות לפגוע ביעדים של ארה"ב במדינה ממרחק קטן. בדומה לזירה הלבנונית, גם בעיראק קיים לחץ פוליטי פנימי שירסנו את עצמן, אולם, לא בטוח שהוא יצלח.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
