אודות הפרויקט
שלושה עשורים של תוכניות הגיעו לסיומם החודש, עת יצאה ישראל לחסל את פרויקט הגרעין באיראן.
מה קרה באמת בשולחן מקבלי ההחלטות לאורך השנים, כמה זה עלה לנו עד היום, איך הוכרעו האיומים בדרך, ואילו פיתוחים הביאו אותנו לרגע האמת?
בשנת 2017, הוצב בכיכר פלסטין שבטהרן שעון דיגיטלי ענק. השעון הזה, שהושמד השבוע בידי חיל האוויר, לא הציג את השעה וגם לא את התאריך. הוא רק ספר לאחור עד 1 בינואר 2040, עם ההצהרה שהתנוססה עליו - "מספר הימים שנותרו להשמדת ישראל". אמנם גורמים רשמיים באיראן כבר הבהירו שאין להם כוונה להיות אלה שמשמידים אותנו, אך בירושלים עוקבים מקרוב כמה עשורים אחרי מה שיכול להיות האמצעי - תוכנית הגרעין.
למעשה, ניצני הגרעין האיראני נראו עוד טרום המהפכה, כאשר השאה מוחמד רזה פהלווי פתח בתוכנית גרעין אזרחית. באופן מפתיע דווקא כשהאייתוללה רוחאללה ח'ומייני עלה לשלטון, ב־1979, הוא הקפיא את התוכנית מטעמי דת. אלא שהעניינים החלו להשתבש עם מותו ועלייתו לשלטון של המנהיג הנוכחי עלי ח'מינאי. בעשור שלאחר עלייתו גברו ההערכות במערב כי איראן מתקדמת לעבר גרעין, וב־2002 התקבלה הגושפנקה, כאשר ארגון מורדים איראני פרסם תוכנית חשאית של המשטר שכוללת מתקן העשרה בנתנז.
מאז החל מרדף "חתול ועכבר" בין המערב לאיראן. תחילה עוד נראה היה שהאיראנים משהים את התוכנית, אך עם בחירתו של מחמוד אחמדינג'אד לנשיאות הוא דחף להאצתה, במה שהוביל גם לסנקציות מהאו"ם. באותן שנים גם ישראל נכנסה לאירוע והחלה לתקוף מתחת לרדאר מדעני גרעין וצנטריפוגות.
עם זאת, הפעולות מתחת לרדאר לא הספיקו, ובשנת 2007 שר הביטחון אהוד ברק שם לראשונה על השולחן את אופציית תקיפת הגרעין. בשני העשורים הבאים התוכנית סוכלה כמה פעמים, ארה"ב נכנס ויצאה מהסכם הגרעין, וראש הממשלה בנימין נתניהו הפך את זה לפרויקט חייו. לבסוף, במאי 2024, נראה כי כלו כל הקיצים. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית פרסמה דוחות שלפיהם איראן מחזיקה בחומר בקיע לייצור כמה פצצות - והפור נפל.
אמנם ישראל דחתה במשך עשרות שנים את מועד התקיפה, ובסופו של דבר הגיעה ממש עד לדקה ה־90, אך צריך לומר שהתנאים שנוצרו במזרח התיכון בשנה האחרונה הובילו למציאות כמעט אידיאלית עבור חיל האוויר והעורף הישראלי - היכולות של חמאס דלות, חיזבאללה מורתע בשלב הזה ולא נכנס לאירוע, אסד נפל וגם מערכות ההגנה האווירית של איראן הופצצו בתקיפות צה"ל בשנה שעברה. או כמו שאמרו בישראל בשבוע שעבר: "הדרך לטהרן נסללה".
לכל זה צריך כמובן להוסיף את הפיתוחים הטכנולוגיים שמאפשרים לצה"ל לרשום הישגים יוצאי דופן, וגם את שיתוף הפעולה עם האמריקאים שמספק תוצאות חסרות תקדים. בשורה התחתונה - אחרי שנים של הכנות זכינו לראות מול עינינו היסטוריה של ממש, כשמטוסי חיל האוויר נכנסו ויצאו מאיראן ללא הפסקה ובאין מפריע. ספק אם מישהו דמיין לאורך השנים שהתוכנית הזאת תצא לפועל בכזה היקף ובכאלה אחוזי הצלחה.
כדי להבין קצת יותר איך הגענו לרגע הזה, צללנו להיסטוריה של התוכניות, לחידושים הטכנולוגיים, להתפרקות הציר השיעי שלה אחר שלב, וגם למחירים הכלכליים הכבדים שאנחנו משלמים ועוד נשלם.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
