ישראל נערכה למלחמה הזו שנים, אבל אלמלא הפצצה אחת היא לא הייתה יוצאת אל הפועל

לפחות על הנייר, ההגנה האווירית האיראנית נחשבת לאחת הצפופות והמגוונות בעולם. לצד מערכות מייצור מקומי היא כוללת מערכות רוסיות מתקדמות, ואלה יחד אמורות לשמור על שמי טהרן. אך בשבועיים האחרונים אנו עדים לשינוי אסטרטגי עמוק במאזן הכוחות האזורי: ישראל מצליחה לחדור לעומק שטחה של הרפובליקה האסלאמית, לסכל אישים בכירים ולתקוף יעדי גרעין, תשתיות נשק ורכיבים לוגיסטיים רגישים. וכל זה כמעט בלי הפרעה.

אחת הסיבות המשמעותיות להצלחה הזאת היא התקיפה הישראלית שהתרחשה באיראן באוקטובר 2024: כתגובה למתקפה האיראנית ב־1 באוקטובר הפציץ חיל האוויר הישראלי מכ"מים ומערכות הגנה אוויריות, כולל ארבע מערכות S-300 מתוצרת רוסית. עם חזרת המטוסים לארץ אמר דובר צה"ל דאז, תא"ל (במיל') דניאל הגרי: "כעת יש למדינת ישראל חופש פעולה אווירי רחב יותר".

אך מלבד התקיפה ההיא, ההצלחה הישראלית במערכה הנוכחית נובעת מפיתוחים וטכנולוגיות מתקדמות, אותן צברה מערכת הביטחון לאורך השנים - מחימושים מדויקים ועד מטרייה אווירית יוצאת דופן.

"המטוס לא חזר"

אחד הדברים המהותיים שהשתנו בשנים האחרונות, והשפיעו באופן ישיר על ביטחון הטייסים, הוא הדיוק של החימושים. ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר כי מה שפעם היה תלוי באומץ הטייס וביכולת שלו לכוון את הפצצה רגע לפני הפגיעה, עבר בשני העשורים האחרונים מהפך של ממש. "בעבר, כדי להשמיד מטרה מטוס היה צריך לצלול לעברה, להשתחרר מהחימוש ולקוות שהכיוון היה מספיק מדויק. המשמעות הייתה שהוא נחשף לאש נ"מ כבדה ולעתים רבות לא חזר. היום הכול השתנה. אנחנו מדברים על נשק מונחה מרחוק, שפועל בדיוק כמעט מוחלט".

כפי שאומר קליסקי, על הפצצות שמטיל חיל האוויר מותקנות מערכות הנחיה מדויקות. אחת מהן היא למשל ספייס של רפאל, מערכת הנחיה מבוססת GPS או אופטיקה, שמאפשרת לפצצה לזהות את המטרה על פי נתונים מוקדמים, לתמרן באוויר בהתאם לשטח ולפגוע בנקודה שנקבעה. מלבד פיחות הסכנה, מערכות ההנחיה מאפשרות גמישות מבצעית הכוללת שינוי יעד תוך כדי תנועה.

מלבד חימושים ויכולת הדיוק המתקדמת, העוצמה שמופעלת באיראן לא מתבססת על פלטפורמה בודדת או טכנולוגיה אחת, אלא על מארג מבצעי מורכב, מתואם ומרובה שכבות. בחזיתו עומדים כמובן מטוסי הקרב המתקדמים של חיל האוויר: F-35, שמביא עמו את יכולות החמקנות, האיסוף והשליטה; F-15, שמספק, בין היתר, את יכולת הנשיאה הכבדה של חימוש ארוך טווח לתקיפת מטרות אסטרטגיות בעומק רב; ו־F-16, שמשמש בעיקר למשימות תגובה טקטיות מהירות ותמיכה מבצעית.

תחת המטרייה הזאת פועלים במקביל אמצעים בלתי מאוישים: רחפנים טקטיים, כטב"מים ומל"טים, חלקם למודיעין וניווט, חלקם חמושים ובעלי יכולת תקיפה. הם נכנסים לזירה מוקדם, ממפים את המרחב, מעדכנים מטרות ותומכים בהכוונת החימוש מהאוויר. מעל כל אלה פועלים לוויינים ישראליים, אופטיים ותקשורתיים, שמעבירים מידע רציף מהעומק האיראני ותורמים ליצירת תמונת מצב מקיפה ומעודכנת.

לצורך ניהול המבצע הזה ותכלול שכבות המידע והתקיפה ישנן מערכות שו"ב (שליטה ובקרה) מתקדמות. מערכות אלה, חלקן מפיתוח אלביט, לא רק מאגדות נתונים מכמה מקורות בזמן אמת, אלא גם מנתחות אותם, מדרגות את האיומים, ממליצות על תגובה ומעבירות למקבלי ההחלטות תובנות מבצעיות במהירות ובדחיפות הנדרשת. כך נוצרת שכבת־על טכנולוגית שהופכת את המערכה כולה ליעילה יותר: היא מקצרת את זמני קבלת ההחלטות, מחברת בין כל הפלטפורמות ומאפשרת לפקד על מערכה רב־זרועית מתוחכמת.

"תפיסה מבצעית שונה"

במקביל, במשך שני העשורים האחרונים, השקיעה טהרן הון עתק בפיתוח טילים בליסטיים וכטב"מים, אלא שההשקעה בהגנה נותרה מאחור וכעת נחשפת חולשתה העמוקה. מערך הנ"מ האיראני, או לפחות מה שנשאר ממנו לאחר התקיפות הישראליות, בנוי מטלאים - שילוב בין מערכות סובייטיות ותיקות מדור קודם, כמו S-200, לצד S-300 הרוסית שהגיעה מאוחר יותר ופיתוחים מקומיים דוגמת Bavar-373.

למרות ההצהרות האיראניות על קפיצה טכנולוגית מרבית המערכות עדיין מוגבלות, בעיקר בזיהוי מטרות חמקניות, באינטגרציה מבצעית ובקישוריות לרמות הפיקוד. למעשה, אין למדינה רשת הגנה אווירית אחודה, אלא אוסף סוללות עם שליטה מבוזרת, מה שמקשה בתגובה מהירה או בסנכרון בזמן אמת.

גם חיל האוויר האיראני מתקשה להדביק את הפער - צי המטוסים מתבסס על F-4 ו־F-14 שנרכשו מארה"ב בשנות השבעים, לצד מיגים מדור קודם ומטוסים מקומיים מדגם Saeqeh, שלרבים מהם בעיות תחזוקה או שאינם כשירים. או כמו שגורם ביטחוני בכיר מסביר לנו: "האיראנים יודעים לשגר, אבל לא בהכרח לעצור. הם השקיעו המון באיומים, פחות ביכולת לבלום אותם. זה לא רק פער טכנולוגי, זו תפיסה מבצעית שונה לגמרי. אנחנו בנינו מערכת שלמה, מהחלל, דרך הסייבר ועד למטוס שבזירה. אצלם לכל מרכיב יש חיים נפרדים".