איטליה מפתה את המולטי מיליונרים של צרפת, והמתיחות בין המדינות עולה

ראש ממשלת צרפת פרנסואה ביירו נמצא בבעיה. האופוזיציה הבטיחה להפיל את ממשלתו בהצבעת אמון שהוא עצמו כינס ביום שני הקרוב, הציבור והמערכת הפוליטית מתנגדים לקיצוצים הדרמטיים בתקציב (44 מיליארד אירו) שהוא מוביל בשם אחריות פיסקלית. בנוסף, העיתונים מלאים בדיווחים על מיתון מתקרב אם הממשלה שוב תיפול ואם התקציב לשנה הבאה לא יעבור, ויש מי שמזהיר שהכלכלה השנייה בגודלה תידרש לבקש חילוץ מקרן המטבע הבינלאומית אם החוב הלאומי שלה ימשיך להתנפח.

● פרשנות | מפגן כוח צבאי ענק בסין מציג: הקואליציה האנטי-אמריקאית הגדולה ביותר

לכן, אין פלא אולי שביירו מנסה להסיט את האש למטרה אחרת. בעוד כלי התקשורת כולם עוסקים בבעיות הכלכליות של צרפת, בשאלה אם היא "התמכרה" לחוב כרוני ואינה מסוגלת לתמוך בעצמה כלכלית בלי גירעון שנתי של יותר מ־5%, האשים ראש ממשלת צרפת השבוע את המדינה השכנה איטליה בחלק מהאחריות למצבה הכלכלי העגום של הרפובליקה.

 ראש ממשלת צרפת פרנסואה ביירו / צילום: ap, Aurelien Morissard

בראיון שקיבל הד נרחב בצרפת, אמר ביירו, שמוּנה לתפקיד ראש הממשלה בדצמבר האחרון בניסיון נואש של נשיא המדינה עמנואל מקרון לארגן ממשלת מיעוט שתזכה לתמיכה מהאופוזיציה, כי חלק מהסיבה שצרפת שקועה בחובות היא מדיניות המס של איטליה השכנה. "לצערי, חלק מהאנשים עוזבים (את צרפת) משום שיש כעת נוודות מס, שמשמעותה היא שמשלמי מסים יכולים לעבור לחו"ל". הוא האשים את הממשלה ברומא ב"מרוץ לתחתית" של שיעורי המס, במטרה למשוך מולטי־מיליונרים זרים, ועל ידי כך לפגוע בהכנסות ממיסוי גם של מדינות המקור מהן הם מהגרים, וגם בהכנסות של איטליה. הוא אמר את הדברים בין היתר בתגובה להצעות שמגיעות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, למסות את המולטי־מיליונרים בצורה מקיפה יותר כדי להקטין את הגירעון התקציבי הצרפתי.

הקרב על התחתית

בין צרפת לאיטליה מתנהלת בימים אלו תחרות שלילית על התשואה על אג"ח ממשלתי לעשר שנים, כאשר לראשונה מסתמן שצרפת עשויה לעקוף את האיטלקים. בעוד איטליה "לקחה את עצמה בידיים" בשנים האחרונות, המצב הפוליטי בצרפת - נשיא שאין לו רוב בפרלמנט - מקשה על ביצוע רפורמות כלכליות, או אפילו על ניהול תקציב שנתי באופן שישקף את רצון הבוחרים. איטליה החלה כבר לפני קרוב לעשור בניסיון למשוך השקעות זרות באמצעות חוקי מס מקלים, למשל תשלום חד־פעמי מקסימלי של 100 אלף אירו על כל ההכנסות שמחוץ לאיטליה, שבשנה שעברה עלה ל־200 אלף אירו. היא גם מעניקה פטור ממס לתושבים חוזרים ומס הירושה בה עומד על 4%.

בשנתיים האחרונות, בעוד הדרישות במדינות כמו בריטניה וצרפת הן "להטיל מס על העשירים" ולהגביר את הגבייה מהמולטי־מיליונרים, רבים מהמאיון העליון הצביעו ברגליים והעתיקו את מקומות המחיה שלהם לאיטליה, לשווייץ ולמדינות המציעות משטרי מס נוחים. בבריטניה הדבר בולט במיוחד על רקע מימוש הבטחת הבחירות של הלייבור לשים קץ למדיניות הפטור ממס של נון־דומס - מי שאינם אזרחים בריטיים אך חיים בממלכה. לפי נתוני סוכנות הייעוץ להגירה "הנלי" כ־7,500 מיליונרים עזבו את לונדון בשנה האחרונה, ועוד כ־1,000 עזבו את פריז. המדיניות האיטלקית, שמנסה להחיות את שוק דיור היוקרה שנפגע בגלל המלחמה באוקראינה, נקרא בתקשורת "המבצע לרוקן את לונדון". לפי "הנלי", לפחות 3,600 מיליונרים חדשים עברו למילאנו ולערים איטלקיות אחרות.

הצעה לשיתוף פעולה

האיטלקים לא נשארו דוממים מול ההצהרות הצרפתיות, וראשת הממשלה ג'ורג'ה מלוני מיהרה לעלות להתקפה. היא אמרה, בהתבטאות אישית נדירה, כי היא "המומה מההאשמות הכוזבות" של עמיתה הצרפתי. "הכלכלה האיטלקית היא אטרקטיבית, ורושמת ביצועים טובים יותר מכלכלות אחרות תודות ליציבות ולאמינות של האומה שלנו", אמרה מלוני השבוע, והוסיפה כי זו הסיבה להגירה של מולטי־מיליונרים ושל חברות. נתוני הצמיחה החזויים של שתי הכלכלות ל־2025 נמצאים שניהם בטווח נמוך של 0.5%, לפי הערכות קרן המטבע הבינלאומית. עם זאת, לעומת גירעון שנתי של 5.4% בצרפת, איטליה סיימה את השנה שעברה עם גירעון של 3.3% "בלבד". יש לציין, כי איטליה מקבלת מענקים בשווי יותר מ־120 מיליארד אירו מהאיחוד האירופי לטובת שיקום ממגיפת הקורונה.

איטליה גם האשימה בתגובתה לצרפת כלכלות אחרות בכך שהן הורידו את המסים כדי לנסות ולמשוך עסקים אירופיים, וקראה לצרפת "להיאבק בהן במשותף". אירלנד היא דוגמא למדינה שהפחיתה את מסי העסקים בשטחה כדי למשוך חברות אמריקאיות לקבל גישה לאיחוד האירופי עם פטור למעשה ממסים. "אנו מקווים שבעקבות ההצהרות האחרונות, צרפת סוף סוף תחבור לאיטליה בפעולה בתוך האיחוד האירופי נגד אותן מדינות חברות שתמיד הורידו את המסים (תופעה הנקראת Fiscal Dumping, א"א), ללא תגובה מצד המדינות האחרות".

חופש תנועה לעסקים

בין המדינות הנוספות שאיטליה מכוונת עליהן נמצאת הולנד, שהפכה גם היא למוקד אירופי לעסקים רבים (כולל חברות ומיליונרים שהיגרו אליה מבריטניה בגלל חוקי מס מקלים). אימפריית התקשורת של משפחתו של סילביו ברלוסקוני העבירה את הרישום שלה להולנד, כמו גם חברות גדולות כמו נטפליקס (הסניף האירופי) ובוקינג.קום. המציאות החדשה שבה חופש התנועה והעסקים בתוך האיחוד האירופי מאפשרים לחברות לפעול בשווקים מסוימים אך להיות ממוקמות מבחינת מס באחרות, לפי ביירו, היא שנושאת בחלק מהאשמה למצב הפיננסי העגום של צרפת.

בעוד הכותרות על "עימות צרפתי־איטלקי" מככבות בשתי המדינות, ביירו ניסה לקיים דיונים קדחתניים כדי למנוע את הפלת ממשלתו בשבוע הבא. יושבת ראש הפרלמנט דרשה כי יוותר על דרישתו הלא־פופולרית להפחתת שני ימי חופש (מתוך 11 ימי חופש לאומיים), וכי הדבר יסלול את הדרך לתמיכה אפשרית של האופוזיציה, ובעיקר של מפלגות המרכז. אם יודח, הרי שהנשיא עמנואל מקרון - שצפוי לכהן עד אפריל 2027 - יוכל להקים ממשלה חדשה בראשות דמות ציבורית אחרת. עד אמצע אוקטובר חייבת צרפת להעביר תקציב חדש, או שהתקציב הישן - עם הגירעון האסטרונומי - ימשיך להיות מחייב.