החות'ים מגבירים קצב? מהו ראש קרב מתפצל והאם יש לישראל מענה

כשבוע חלף מאז מבצע טיפת מזל לחיסול בכירי המשטר החות'י, כאשר בתקופה זו שיגרו שליחי איראן בתימן שמונה טילים בליסטיים, שלושה מתוכם אתמול (ד') - כולל אחד עם חימוש מתפזר. אם כך, מה זה בכלל חימוש מתפזר? האם זה ראש קרב מתפצל? וכמה זמן לוקח לטילים הללו להגיע לישראל? גלובס עושה סדר.

● משבר כלכלי בטורקיה: עסקים קורסים, ושחקניות בינלאומיות בורחות מהמדינה
● טראמפ רוצה להחזיר את השוק לימי המאה ה־19? זו לא בשורה טובה למשקיעים

מהו ראש קרב מתפצל או חימוש מתפזר?

תא"ל (מיל') דורון גביש, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית, מדגיש כי מבחינה מקצועית - ראש קרב מתפצל הוא מונח ששייך לתחום אחר לגמרי של איומים: טילים בליסטיים בין־יבשתיים (ICBM). "בטילים הללו, יש ראש קרבי שמתפצל למספר טילים קטנים, כשכל אחד מהם מונחה בפני עצמו. זה לא האיום מצד החות'ים".

אותו האיום מצד החות'ים, מסביר תא"ל (מיל') גביש, הוא כזה שמערכות ההגנה האווירית של ישראל התמודדו איתו בעבר - בעימות מול איראן. "הטיל עם החימוש המתפזר מתפרק לחלקים קטנים, אפילו זעירים יותר מרסיס. עם זאת, נדרשים להיות עירניים לעובדה שהאויב מנסה להשתפר ולאתגר אותנו בדרכים נוספות. מול זאת, צריכים לדאוג לשמור על צעד אחד לפניהם".

כמה זמן לוקח לטיל בליסטי מתימן להגיע לישראל?

טיל בליסטי נודע בשל מהירותו הגבוהה, אך אינו יודע לתמרן. בעקבות כך, מרגע השיגור - טילים בליסטיים מתימן עשויים להגיע לישראל תוך כ־15 דקות. לצורך ההשוואה, זמן ההגעה של טילים בליסטיים מאיראן מוערך בכ־12 דקות. מנגד, אם היה מדובר בטילי שיוט, אלו היו עשויים להגיע מתימן לישראל תוך כשעתיים וחצי, לעומת כשעתיים מאיראן.

אפילו יותר איטיים מהם, אלו חימושים משוטטים (מל"טים מתאבדים) מתוצרת איראנית שהם בעלי מהירות של כ־250 קמ"ש. על כן, אם החות'ים משגרים אותם ישירות לישראל, זמן ההגעה שלהם לדרום המדינה מוערך בכ־11 ורבע שעות. הכטב"ם שפגע בתל אביב לדוגמה, הגיע מהים בתום טיסה של כ־16 שעות.

מהם ההבדלים בין טיל בליסטי לבין טיל שיוט?

ברגע שטיל בליסטי מסיים את ההאצה, הוא נמצא במסלול קבוע עד המטרה. טיל שיוט קשה יותר ליירוט מטילים בליסטיים, שאותם יירטה ישראל מתחילת המלחמה באמצעות מערכות חץ 2 וחץ 3, משום שטיל שיוט הוא מתמרן. אולם, בשל התמרון הוא, כאמור, איטי יותר מטיל בליסטי, בדומה למטוס - ופותחו מערכות שיודעות לטפל באיום.

מהן מערכות ההגנה האווירית של ישראל?

מערך ההגנה האווירית הישראלי הוא מהטובים והמגוונים ביותר בעולם, ומתבסס על הגנה רב־שכבתית במטרה להתמודד עם מגוון איומים. לדוגמה, רקטה קצרת־טווח שמשגר חמאס מבצעת קשת נמוכה יותר ובעלת מהירות נמוכה יותר מאשר טיל בליסטי שמשגרת איראן. הרב־שכבתיות מתבססת על מערכות חץ 3 וחץ 2 מתוצרת התעשייה האווירית בשכבות העליונות, ועל קלע דוד וכיפת ברזל מתוצרת רפאל בשכבות הנמוכות.

מערכות חץ 3 וחץ 2 מיועדות ליירוט טילים בליסטיים, כאשר ההבדל הוא שחץ 3 מיועדת ליירוט מחוץ לאטמוספירה ואילו חץ 2 לתוך האטמוספירה. השאיפה ליירט מחוץ לאטמוספירה ובאופן כללי לבצע יירוטים גבוהים ככל הניתן, היא הרצון להרחיק את האיום מהמדינה. קלע דוד היא מערכת ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני־ארוך וכן טילי שיוט, באמצעות מנגנון Hit to Kill. המערכת כוללת טיל מיירט דו־שלבי, המתמרן במהירות, שבחרטומו מותקנות שתי מערכות איכון והכוונה - מכ"ם וחיישן אלקטרו אופטי.

מהי המערכת האמריקאית שמוצבת בארץ?

ארה"ב העבירה לפריסה בישראל בחודש אוקטובר את מערכת THAAD (ראשי תיבות של "יירוט בגובה רב"), שפיתחה חברת לוקהיד מרטין. המערכת מיועדת ליירוט טילים בליסטיים, ופוגעת ישירות באיומים כדי ליירט אותם ("Hit to Kill"). ה־THAAD, בדומה לקלע דוד, הוא בעל יכולות תמרון - ובמקרה האמריקאי אף מסוגל להתמודד עם שברי יירוט משמעותיים. את המערכת מפעילה סוללה אמריקאית שמתורגלת בתפעולו.

כמה יקרים היירוטים השונים?

יירוטים של טילים בליסטיים יקרים משמעותית מכאלו של רקטות או כטב"מים, אך כמובן זולים ביחס להרס שהם עלולים לגרום מפגיעה ישירה. עלות יירוט של חץ 3 מוערכת ב־2 מיליון דולר, חץ 2 ב־1.5 מיליון דולר, קלע דוד ב־700 אלף דולר וכיפת ברזל ב־30 אלף דולר. בדומה לכלל תחומי הביטחון, העלויות של המערכות מתוצרת ארה"ב גבוהות בהרבה.

כשמופעלות מערכות אמריקאיות עם כוחות אמריקאים, אז ארה"ב היא הגוף המממן. באופן רוחבי, מיירטים מתוצרת אמריקאית נחשבים יקרים יותר מאלו הישראליים. מיירט מדגם SM-6 מוערך על ידי MDAA בכ־3.9 מיליון דולר, מיירט פטריוט פאק 3 עולה 6 מיליון דולר, כשמחיר מיירטים מסדרת SM-3 נעים בין 9.6 מיליון דולר ל־27.9 מיליון דולר.

האם מערכת הלייזר רלוונטית מול טילים בליסטיים?

מגן אור (באנגלית: Iron Beam) היא מערכת לייזר רב־עוצמה להגנה אווירית מהקרקע, נגד איומים אוויריים שאינם טילים בליסטיים - בהם רקטות, פצצות מרגמה, כלי טיס בלתי מאוישים, וטילי שיוט. יחידת המו"פ במפא"ת (המינהל למחקר פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון) מובילה את הפרויקט יחד עם רפאל, המפתחת הראשית, ועם אלביט.

במאמר "לייזר רב עוצמה ליירוט רקטות וטילים בשדה הקרב העתידי - מצב הפיתוח בעולם ובישראל", שחיברו במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ד"ר יהושע קליסקי ואנה סוקולנקו, הם ציינו כי לטובת יירוט טילים בליסטיים נדרשת קרן לייזר בהספק 3-1 מגה־וואט שתשהה במשך כ־70 שניות על הטיל. לעומת זאת, מגן אור שצפויה להיכנס לשירות מבצעי ברבעון האחרון של השנה, היא בעלת הספק חסר תקדים בקנה מידה עולמית - אולם הוא עומד על 100 קילו־וואט (1 מגה-וואט שווה ל-1,000 קילו-וואט).

במהלך מלחמת חרבות ברזל, הובילו במפא"ת במשרד הביטחון, בחיל האוויר ובחברת רפאל תהליך פיתוח מואץ להפעלת מערכות יירוט חדשות באמצעות לייזר במסגרתו יירטו לוחמי מערך ההגנה עשרות מטרות אויב, בהן כטב"מים. אלו יורטו בשיעורים גבוהים. מגן אור מיועדת להוות מערכת משלימה לכיפת ברזל, כשאת שתיהן יפעילו מאותו קרון שליטה. כיפת ברזל היא מערכת יירוט לאיומים רקטיים בטווח של 40 ק"מ ואילו מגן אור לטווח של עד 10 ק"מ,

אתגר מרכזי בכל לייזר הוא ה"ניחות", כלומר מידת היחלשות הקרן ככל שהיא מתרחקת מהמשגר - ללייזר יש כמה חסרונות, בהם שמזג אוויר מעונן, אביך או ערפל מגבילים את פעילותו ומשפיעים על יעילותו וכן הוא עובד בטור ועובר מטרה־מטרה. יו"ר רפאל יובל שטייניץ צוטט בנשיונל דיפנס מסביר כי מול האתגרים הטכנולוגיים, מגן אור משגרת מאות אלומות זעירות בגודל של מטבע לעבר המטרה. כשמזהים פגיעה של קרן בעזרת השתקפות טלסקופית, עוד אלומות מופנות למטרה - ומיקוד האנרגיה מביא ליירוט מהיר של המטרה.