טראמפ רוצה להחזיר את השוק לימי המאה ה-19? זו לא בשורה טובה למשקיעים

האם ארה"ב הופכת לסין?

בהנהגתו של הנשיא טראמפ, ממשלת ארה"ב הפכה לבעלת מניות מיעוט באינטל, ותקבל חלק ממכירות שבבי הבינה המלאכותית של אנבידיה ושל AMD ( ר"ת -Advanced Micro Devices) לסין. טראמפ אמר שזו עשויה להיות רק ההתחלה: "אני רוצה לנסות ולהשיג כמה שיותר", אמר השבוע לאחר עסקת אינטל. "אני מקווה שיהיו לי עוד הרבה מקרים כאלה".

● הישראלית שזינקה בחדות למרות הדוחות החלשים, וזאת שהתאוששה
● הנתון שמראה: המשקיעים בוול סטריט מסתכנים יותר מאי-פעם

ייתכן שזה נשמע כמו קפיטליזם מדינתי בסגנון סיני, לא יזמות חופשית קלאסית בסגנון ארה"ב. עם זאת, השקעה ממשלתית בחברות אינה לא-אמריקאית וגם לא חסרת תקדים. השקעות כאלה הן אמריקאיות ממש כמו פאי תפוחים והיו הליך מקובל במאה ה-19.

למרבה הצער, ההיסטוריה מלמדת כי התוצאות יהיו ככל הנראה הקצאה מסיבית של הון באופן שגוי וכן עלייה בבזבוז, בשחיתות ובניגודי עניינים. במשך מאות שנים, הממשלה הייתה המשקיעה האולטימטיבית שקונה-גבוה-מוכרת-נמוך, ואין בכך בשורות טובות עבור תשואות המניות של אף אחד.

ראו לדוגמה את עסקת אינטל. "אמרתי, 'אני חושב שאתם צריכים לשלם לנו ב-10% מהחברה', והם אמרו כן", אמר טראמפ מוקדם יותר החודש.

גילוי תאגידי של אינטל היה קודר יותר. "הנפקת מניות רגילות לממשלת ארה"ב במחיר נמוך ממחיר השוק הנוכחי מדללת את בעלי המניות הקיימים", הזהירה החברה. המשקיעים "עלולים לסבול מדילול משמעותי נוסף" אם תנאי ההסכם לא ייענו והממשלה תגדיל את חלקה.

במילים פשוטות, ממשלת ארה"ב קיצצה למשקיעים הפרטיים והמוסדיים של אינטל את חלקם ברווחים העתידיים של החברה - אף שלא הייתה להם שום השפעה על ההסדר החדש.

כמו כן, בשבועות האחרונים, ממשל טראמפ הודיע ​​כי בכוונתו לקחת 15% מהכנסותיהן של אנבידיה ו-AMD משבבי בינה מלאכותית שנמכרו לסין, ולהשקיע מיליארדי דולרים תמורת כ-15% ממניות MP Materials, יצרנית מגנטים מסגסוגות של יסודות נדירים. חברות ביטחון קבלניות עשויות להיות הבאות שיתווספו לתיק ההשקעות הצומח של הדוד סם.

מסילות של ניגוד עניינים

שום דבר מזה אינו ממש חדש.

בשנות ה-20 של המאה ה-19, התחרו המדינות בארה"ב זו בזו על מימון בנקים, תעלות ומסילות ברזל.

במהלך הפריחה הקצרה, דיבידנדים של המניות שבהן הן השקיעו היו אחד ממקורות ההכנסה הגדולים ביותר עבור מדינות רבות. לאחר המשבר, שמונה מדינות וכן הטריטוריה של פלורידה (לפני שהייתה מדינה) חדלו לעמוד בהתחייבויות איגרות החוב שלהן.

בשנת 1844, החלה פנסילבניה לנסות למכור את מניותיה בחברות רכבות מקומיות. כעבור 14 שנה היא ראתה רווח של 11 מיליון דולר בלבד על השקעותיה בסך יותר מ-75 מיליון דולר - הפסד שווה ערך לכ-40 מיליארד דולר כיום. לאחר שהמדינות התרסקו, הממשלה הפדרלית התערבה.

ב-4 ביולי 1828, הנשיא ג'ון קווינסי אדמס השיק את פרויקט החפירה של תעלת צ'ספיק ואוהיו. ממשלת ארה"ב הייתה בעלת המניות הגדולה ביותר, עם השקעה של מיליון דולר, שווה ערך ל-1.2 מיליארד דולר כיום.

מלבד ניצוץ של שגשוג בשנות ה-70 של המאה ה-19, התעלה "מעולם לא הניבה תשואה", סיכם היסטוריון מתקופה מאוחרת יותר. ארה"ב רכשה אותה מכונס נכסים בשנת 1938 תמורת כ-2 מיליון דולר.

בין השנים 1850 ו-1871, הממשלה הפדרלית תרמה יותר מ-6% מכלל שטחה היבשתי הרציף של ארה"ב כמענקי קרקעות לחברות מסילות ברזל מרכזיות. ארה"ב סיפקה גם כ-60 מיליון דולר במימון אג"ח, סכום שהוא כנראה שווה ערך ל-20 מיליארד דולר כיום.

חברות הברזל מיהרו למכור את מענקי הקרקעות שלהן במחירים שהלכו ותפחו במהירות. חלק ניכר מן ההכנסות הגיע לידי גורמים פנימיים שעסקו בקידום ענייניהם הפרטיים ולידי מקורביהם בקונגרס.

יוניון פסיפיק הקימה חברה כדי להניח את המסילה הטרנס-יבשתית שלה בעלות מנופחת במכוון. עודפי המזומנים מימנו שוחד והעברות סודיות של מניות לחברי קונגרס, שבתמורה התעלמו ברצון מחריגות בעלויות.

משקיעים רבים סבורים כי תשואות המניות היו גבוהות לפחות באותה מידה במאה ה-19, כאשר ארה"ב הייתה עדיין שוק מתפתח, כפי שהיו בעשורים האחרונים. למעשה, במאה ה-19 מניות הרוויחו תשואה שנתית של פחות מ-6%, לפני אינפלציה. נמוך בהרבה מאשר בעידן המודרני.

התערבות שבה כולם (כמעט) מפסידים

יהיה זה נאיבי לומר שמשקיעי מניות הרוויחו תשואות נמוכות יותר בימים ההם רק משום שדוד סם הרס את השווקים. יהיה זה נאיבי באותה מידה לחשוב שהונאה, בזבוז, שחיתות וניגודי עניינים לא מילאו תפקיד בהפחתת התשואות.

"מדוע בשנת 2025 אנו משיבים לחיים פרקטיקות כלכליות שנטשנו במאה ה-19, בין היתר משום שהיו מושחתות מדי עבור אומה 'מודרנית'?", תהה ההיסטוריון בריאן מרפי מאוניברסיטת ראטגרס.

בכמה מקרים ארה"ב מימנה חברות פרטיות בעשורים האחרונים, למשל כשניסתה להציל את חברת הרכבת Penn Central בשנות ה-70, את קרייזלר כמה שנים מאוחר יותר, וכן לחלץ כמה בנקים (כמו גם את ג'נרל מוטורס, ושוב את קרייזלר) במשבר הפיננסי של 2008-2009.

אך כל ההתערבויות הללו היו תלויות-מצב ונתפסו כצעדי חירום, לא מדיניות גורפת שבהמשך תכלול "מקרים רבים נוספים", כפי שרמז טראמפ.

"הנשיא טראמפ התחייב להעמיד את אמריקה במקום הראשון בסדר העדיפויות ולהפוך את אמריקה לעשירה וחזקה שוב", אמר דובר הבית הלבן, קוש דסאי, בהצהרה, "והוא מחויב להשתמש בכל מנוף אפשרי כדי לקיים את התחייבותו לעם האמריקאי".

למשקיעים מוטב לקוות שטראמפ ישתמש במנופים אלו לעתים רחוקות ובאופן זמני. אם הדוד סם יהפוך למממן העיקרי, אף אחד לא ירוויח מכך מלבד מתווכי העסקאות.