מדי שבוע נבאר מושגים מקצועיים מעולמות הממשל והמדיניות, המופיעים בהקשרים אקטואליים, במטרה להעמיק את הידע וההיכרות של הקוראים עם המערכת הציבורית והאופן שבו היא משפיעה על חייהם. המוניטור הוא שיתוף פעולה של גלובס והמרכז להעצמת האזרח. מדור המוניטור שעוקב אחר יישום החלטות ממשלה וחקיקות מתפרסם אחת לשבועיים בימי חמישי באתר גלובס
המושג
רשות מטרופולינית: גוף שאחראי על ניהול כלל מערך התחבורה הציבורית באזור מטרופוליני מסוים אחריות על תחבורה ציבורית
● מהו הסדר כובל, ואיזה עונש הוא גורר?
כיום, מי שמוסמכת לקבוע את הסדרי התחבורה הציבורית היא הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה. בסמכותה להחליט על תעריפים, תדירות קווים, מתן רישיונות ותכנון כולל. היא מרכזת בידיה את הסמכויות האופרטיביות, והרשויות המקומיות וגופי התכנון המטרופוליטניים הקיימים משחקים תפקיד שמתמצה בעיקר בייעוץ.
במקום זאת, עלתה הצעה לעבור למודל של "רשויות מטרופוליניות". במקום גוף ריכוזי כלל ארצי אחד, חלק מהסמכויות יעברו לגופים אזוריים, על פי חלוקת הארץ למטרופולינים. אותן רשויות מטרופוליניות אמורות להיות אחראיות על ניהול כלל מערך התחבורה הציבורית במטרופולין: מתכנון קווים ותדירויות, דרך שירותי מידע וכרטיסים משולבים ועד שירותי לקוחות.
איפה זה עומד כיום?
הצעות להקמת רשויות מטרופוליניות הועלו כבר ב־1996. אז הוועדה לבחינת פתיחת ענף התחבורה הציבורית לתחרות המליצה על הקמת רשויות מרחביות לצד רשות ארצית לתחבורה ציבורית. ב־2007, ועדה מקצועית לבחינת הרפורמה בתחבורה הציבורית בישראל המליצה להקים "לאלתר" רשות מטרופולינית בתל אביב וב־2011 ועדת טרכטנברג קראה להקים רשויות כאלה גם בירושלים וחיפה.
מבקר המדינה התריע בשני דו"חות ביקורת (בשנים 2016 ו־2019) כי היעדרן של רשויות כאלה פוגע באופן חמור ביכולת המדינה לקדם פרויקטים תחבורתיים וב־2017 ועדת המשנה לתחבורה ציבורית של ועדת הכלכלה קראה למשרד התחבורה לקדם את הקמתן של רשויות התחבורה המטרופוליניות בכל ארבע המטרופולינים: תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע.
כעת, במשרד התחבורה והאוצר הביעו הסכמה לקידום הקמת הרשויות המטרופוליניות, אבל כרגע החוק עדיין ממתין להכרעה באיזו ועדה הוא יקודם: ועדת הכלכלה בראשות ח"כ דוד ביטן או הוועדה למיזמים ציבוריים בראשות ח"כ אוהד טל.
למה זה לא קודם עד כה?
לפי מחקר של אוניברסיטת חיפה והמרכז להעצמת האזרח שנערך בשנת 2022, עלו הגורמים המעכבים הבאים: חוסר אמון הדדי של השלטון המרכזי בשלטון המקומי; עומס יתר על השלטון המרכזי שמתקשה לספק תוצאות בכל התחומים; חשש מעצם נשיאת האחריות ברמת השלטון המרכזי - גם במקרה שהסמכויות יואצלו ממנו.
בשורה התחתונה, בזמן שמדינות רבות, דוגמת בריטניה וגרמניה, מבינות כי רשות מטרופולינית היא תנאי לשירות יעיל ולפיתוח עירוני, בישראל הרעיון עדיין נשאר בגדר הצעה בלבד - שגם קידומה מוטל בספק. מדובר בשינוי של ממש של חלוקת הסמכויות השלטוניות בישראל,. המשמעות היא שזו סוגיה שחורגת בהרבה מהמישור המקצועי־תחבורתי - והיא נוגעת בלב לבה של סוגיית המשילות הנפיצה.
לקריאה נוספת
● החלטת ממשלה בעניין הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות (אוקטובר 2024)
● דו"ח המוניטור, המרכז להעצמת האזרח (בשיתוף ארגון 15 דקות): תוכנית חירום - פתרונות חלופיים לרכב הפרטי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
