גודל הממשל הצבאי בעזה היה שולי? הזיכרון יכול לתעתע

נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי

שם: עמית הלוי
מפלגה: הליכוד
תוכנית: שבע תשע
ציטוט: "מאז 67'... עד הסכמי אוסלו... היו לנו ברצועת עזה שתי חטיבות לא מלאות, לא אוגדות. העלות הייתה שולית"
תאריך: 30.7.2025
ציון: לא מדויק

הממשלה מקדמת תכנית הדרגתית לכיבוש עזה , וח"כ עמית הלוי מהליכוד מעודד את התהליך. כשנשאל על העלות, הוא ענה : "לא, לא, זה עולה הרבה פחות בכל מדד, כשאני הצגתי את הנתונים בפני הרמטכ"ל הקודם אם כבר הזכרנו אותו, מילא פיו מים, זה ברור לגמרי לכל מי שמכיר את הנתונים מאז 67' ועד 92', עד 93', כלומר עד הסכמי אוסלו, את יודעת היו לנו ברצועת עזה שתי חטיבות, גם הן לא היו מלאות, ממש לא מלאות, לא אוגדות, העלות הייתה שולית". האם הלוי צודק?

בלי לגעת בשאלה מהי הדרך הנכונה להכריע את חמאס ואיזו תכנית מועדפת למען המצב בעזה, האם באמת בעזה היו פחות משתי חטיבות מלאות? והאם זה משתמע שזה יספיק לימינו? ב-5 ליוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים . במסגרתה כבשה ישראל את רצועת עזה, את חצי האי סיני, יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ואת הגולן. בתחילה לא נחשבה הרצועה לשטח הבעייתית ביותר, משום שפת״ח היה מבוסס בירדן ופעל בגדה המערבית.

אל"מ (במיל') דוד חכם, ששירת במנהל האזרחי בעזה כיועץ לעניינים ערביים בזמן האינתיפאדה הראשונה, וכיום עמית מחקר ב-ICGS, מסביר: "בהתחלה הייתה יחידה צבאית מרחבית ששלטה בשטח הרצועה... בספטמבר 1981, הממשל הצבאי פוצל לכוח צבאי שמקיים שליטה בשטח צבאית-ביטחונית, ולמנהל אזרחי שהיה אחראי על מתן השירותים לאוכלוסייה המקומית על ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים. זאת כאשר האחריות לניהול השותף בפועל הייתה בידי אנשי צבא וקציני מטה שייצגו את משרדי הממשלה הישראליים ושירתו את האוכלוסייה העזתית".

פרופ' קובי מיכאל מה-INSS וממכון ומשגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית מוסיף על כך: "עד המנהל האזרחי... היה מושל צבאי שהיה אחראי להכל, צבאי ואזרחי כאחד. המנהל האזרחי נשלט על ידי תיאום פעולות בשטחים, שכפוף לשר הביטחון אך כפיפות הזאת היא כפיפות פורמלית. זהו גוף שמנוהל על ידי הצבא, אבל הוא מן שעטנז כזה, כל משרד ממשלתי היה לו נציג- קמ"ט (קצין מטה)... אלו היו אזרחים ישראלים אבל ראש המנהל היה איש צבא וכל בעלי התפקידים במטה היו אנשי צבא. אבל אין להם שום אחריות ביטחונית".

אז כמה חטיבות היו בשטח? "עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987," מסביר חכם, "פעלה ברצועת עזה חטמ"ר אחת שהייתה אחראית. בשלוש גזרות גיאוגרפיות מרכזיות: צפון הרצועה שבמרכזה העיר עזה, מרכז הרצועה שבמרכזה העיר ח'אן יונס, ודרום הרצועה שבמרכזה העיר רפיח". אז אפשר לראות שהלוי צדק בהתחלה. אבל האם ככה זה המשיך?

פרופ' מיכאל עונה: "בהתחלה היה רק חטיבה אחת עם כל מיני יחידות תגבור. אוגדת עזה התפתח בזמן המנהל האזרחי. אחר כך, בנו לה כוחות אורגנים: חטיבה צפונית, חטיבת מרכזית וחטיבה דרומית".

"האינתיפאדה הראשונה תפסה את כל המערכת הישראלית בהפתעה," מסביר חכם, כך שניתן לראות בכך מצב הדומה לאופן שבה פרצה המלחמה הנוכחית נגד חמאס (חרבות ברזל). "עם פרוץ האינתיפאדה, חל שינוי במבנה וסד"כ של נוכחות צה"ל בעזה כאשר החטמ"ר הוחלף באוגמ"ר (אוגדה מרחבית). שנה לתוך האינתיפאדה, מוקמת חטמ"ר לכל גזרה השוהה בעיר המרכזית בגזרה שלה. בנוסף, ב-1989, מוקמת יחידת שמשון שכפופה לאוגדה. בעקבות הסכמי אוסלו, נסוגו כוחות צה"ל מן הרצועה בשנת 1994 כאשר החטמ"רים מתפנים מן השטח. בעקבות כך, כוחות צה"ל התמקדו בהגנה על ההתנחלויות שנותרו ברצועה ובהבטחת מרחב הגבול".

אז ניתן לראות שחטמ"ר אחת הספיקה ברוב שנות שלטון ישראל בעזה, בנוסף לקצינים במנהל האזרחי. אך הדבר לא הספיק כשהעזתיים החלו לתקוף. אז האם שתי חטיבות יספיקו כיום? כנראה שלא. חכם ממשיך להסביר: "המצב היום שונה לחלוטין מהסיטואציה שהייתה אחרי מלחמת ששת הימים וגם מתקופת האינתיפאדה הראשונה. עד פרוץ האינתיפאדה בדצמבר 1987, השליטה בשטח הייתה על ידי חטמ"ר אחת שפעלה בשלוש נפות מרכזיות שהפכו לחמש נפות. עברו 38 שנה מאז, ולכן התמונה בשטח השתנתה לחלוטין.

"מאז האינתיפאדה הראשונה צמחה הישות של חמאס - היא הוקמה ימים אחדים אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, והם מאמצים בתוך זמן קצר לאחר מכן את המאבק המזוין כדרך פעולה לצד הפעילות האלימה ומרי האזרחי נגד השלטון הישראלי ברמת השטח. הופעת חמאס משקפת את עלייתו של כוח דתי-אסלאמי בזירה הפלסטינית שקוראת תיגר על הדומיננטיות על הזרם הלאומי ומרכזו תנועת פת"ח. בהקמת חמאס, ניתן ביטוי למעבר ממאבק עם מאפיינים אזרחיים למאבק מזויין. מאז הקמתה של חמאס, אנו עדים להתפתחויות ומהלכים שהשפיעו על התייצבות חמאס ככוח משמעותי בזירה הפלסטינית ובעימות מול ישראל. במסגרת זו אפשר להזכיר את מהלך ההתנתקות ב-2005, הבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית בינואר 2006 שבהן זוכה חמאס ברוב המושבים, השתלטות חמאס על כל הרצועה ביוני 2007 וסילוק הרשות הפלסטיני ופעילי הפת"ח מהאזור. התגרויות והעימותים עם כוחות צה"ל מצד פעילים ואוהדים של חמאס מול ישראל נמשכים עד מתקפת הטרור המפתיעה של שבעה באוקטובר 2023".

ישנו הבדל משמעותי נוסף בין השנים 1967 ו-1987 לבין היום, והוא גודל האוכלוסייה בעזה. בשנת 1967 התגוררו ברצועת עזה כ- 381000 פלסטינים. כעבור שני עשורים, בשנת 1987, המספר עלה לכ-564000. ב-2024, לפי ה- CIA , חיים בעזה כ-2.1 מיליון איש - זינוק דרמטי (מספר שאפשרי שירד עקב המלחמה והגירה מעזה). ייתכן שחטמ"ר אחת הספיקה להתמודד עם כ-381 אלף תושבים, אך כבר באינתיפאדה נדרש אוגמ"ר כדי להתמודד עם אוכלוסייה של כ-564 אלף. ואף כיום, האוכלוסייה גדולה בכפולה של כ-3.8 מהמספר שהיה בתחילת האינתיפאדה הראשונה. אפילו אם ניקח מספרים שמרניים של חברו לליכוד, משה סעדה, שאמר: "אין שני מיליון עזתים בעזה, אין דבר כזה. מדברים המספרים האמיתיים באיזור מיליון שש מאות (עזתיים עדיין ברצועה)" נראה שעדיין יש גידול משמעותי בעזה. ככה שמאז תחילת האינתיפאדה הראשונה האוכלוסייה גדלה פי כ-2.85.

פרופ' מיכאל מעלה עוד היבט לגבי רעיון הכיבוש של ימינו: "מה שמדברים עליו עכשיו ככיבוש צבאי וממשל צבאי, לשיטתי, אינו מנהל אזרחי. זה ממשל צבאי במתכון הרזה והמצומצמת על פי הדין הבינלאומי. הוא אחראי, לפחות עד השגת שליטה אפקטיבית על השטח למזון, מים, תרופות ומחסה לאוכלוסייה המקומית. זה לא דומה למנהל האזרחי וזה לא אמור להיות דומה אליו".

מטעם ח"כ עמית הלוי נמסר: ״אני חוזר על דבריי כי הניסיון ההיסטורי הוכיח ששליטה ברצועת עזה היא המפתח לסיכול כל ניסיון לפגוע במדינת ישראל. העלויות והמחירים של שליטה שמתפרסמים בתקשורת וגם בדברים שכתבתם בטור זה אינם אמת ומביך בעיניי שזו מנת חלקו גם של טור זה, כדלהלן:

"ראשית, ברוב מכריע של עשרות השנים טרום אוסלו הוצב כוח צבאי קטן, כפי שציינתי. שנית האמירה שמאז האינתיפאדה ועד היום האוכלוסייה גדלה פי 4 שקרית לחלוטין, וחבל שגלובס מדברר את השקרים של הארגון הניאו-נאצי חמאס. שלישית, בנוסף עפ״י תחקיר המל״מ מאז הכיבוש האכזרי של חמאס ב-2007 היגרו למעלה מ-250 אלף איש. כמו כן למעלה מ-100 אלף עזבו מאז המלחמה עפ״י נתוני צה״ל. ולפי בדיקות שונות למעלה מ-50% מהאוכלוסייה שנותרה מבקשת להגר מרצונה, אם ייפתחו השערים. רביעית, אין כל משמעות כלכלית באיזו דרך הצבא ינהל את האזור בין אם בניהול צבאי ישיר או אזרחים עובדי צה״ל או בדרך אחרת. ולנקודה האחרונה, שליטה תביא לחיסכון אדיר בעלויות הביטחון שכוללות את הכוח הצבאי המוצב בעוטף (משום מה שכחתם לציין אותו), את עלויות הגדר ואמצעי הביטחון ועוד, כיוון שהכוחות שיוצבו בתוך השטח יחליפו את רובם".

לסיכום, אכן רוב שנות כיבוש עזה הייתה פחות משתי חטיבות מלאות, אך אי אפשר להניח שהדבר היה מספיק עקבות אי המוכנות לאינתיפאדה הראשונה, במיוחד לא כיום לאחר שנים של מאבק מזוין וגידול האוכלוסייה העזתית. לכן, טענתו של הלוי לא מדויק.