ללא שרוולים, עם רקמה פלסטינית: מיהי הגברת הראשונה של ניו יורק

היא סירבה לקבל את תכתיבי "בת הזוג של הפוליטיקאי", דחתה בקשות מעיתונאים להתראיין ולא לקחה חלק פומבי בקמפיין של בעלה זוהרן ממדאני, שנבחר לראשות העיר ניו יורק.

וזה לא שהיא נמנעת מהפוליטי: ראמה דוואג'י, בת למהגרים סוריים, היא מאיירת שמרבה לעסוק בנושאים שנוגעים בעם שלה, כשהיא מאשימה את ישראל ב"פשעי מלחמה" וב"טיהור אתני".

● ממדאני הוא רק סימפטום? כך מתגבש הדור החדש באקדמיה האמריקאית נגד ישראל
● אוטובוסים חינם, מס על עשירים: ההבטחות הגדולות של ממדאני יעמדו למבחן המציאות
● בוול סטריט נערכים: איך ייראו יחסי העבודה עם ממדאני?

מאחורי הקלעים מספרים על דוואג'י שהיא הכוח המניע מאחורי ממדאני. מי שב־1 בינואר תהפוך לגברת הראשונה הצעירה ביותר של ניו יורק, נדרשה למעבר חד מטקס נישואים פורמלי וקטן הישר לאור הזרקורים.

מטקסס או מדמשק?

דוואג'י נולדה ביוסטון, טקסס בשנת 1997, אבל זה לא מפריע לה להציג את עצמה באתר שלה ובביוגרפיה שלה באינסטגרם כמי שמגיעה מדמשק. דובר הקמפיין של ממדאני נאלץ להסביר ל"ניו יורק טיימס" שהמוצא האתני שלה הוא סורי, אבל היא נולדה בטקסס. היא בת להורים מוסלמים סורים. אביה מפתח תוכנה ואמא שלה רופאה.

כשהייתה בת תשע עברו לדובאי, שם החליטה שהקריירה שלה תתמקד באומנות. ההורים שלה עודדו את האומנות שלה, כך סופר ב"ניו יורק טיימס", אבל עודדו אותה להיות פרקטית בכל מה שנוגע לקריירה שלה. דוואג'י סיימה את הלימודים באוניברסיטת Virginia Commonwealth, ובשנת 2021 עבר לניו יורק ועשתה תואר שני באיור בבית הספר לאומנויות חזותיות.

היא מגדירה ציור כאחד הדברים שהכי מנחמים אותה, ועבודותיה כיום צוללות לנושאים מזרח תיכוניים. באתר הרשמי שלה כתוב כי "באמצעות ציורי דיוקן ותנועה, ראמה בוחנת את הניואנסים של אחווה וחוויות קהילתיות". עוד צוין שם כי עבודות שלה זכו לאזכורים והופעות ב-BBC, ב"וושינגטון פוסט" ואף במוזיאון טייט לאומנות מודרנית בלונדון. היא מאיירת בעיקר בשחור לבן, מתארת סצנות מהעולם הערבי. העבודות שלה מלאות בביקורת על "האימפריאליזם האמריקאי", על מה שהיא מכנה "פשעי מלחמה ישראליים" וגינויים רבים ל"טיהור האתני" של פלסטינים.

בשנת 2022, עבודות של דוואג'י הופיעה בסרט תיעודי של ה־BBC, תחת הכותרת "Who killed my grandfather", שבמרכזו התנקשות בפוליטיקאי תימני מבטיח בשנת 1974, שהותירה אחריה סימני שאלה רבים.

בעבודתה היא הביעה תמיכה במחמוד חליל, בוגר אוניברסיטת קולומביה שעומד בפני גירוש מהמדינה בגלל טענות מצד ממשל טראמפ על אנטישמיות נגד יהודים. חליל היה ממובילי תנועת המחאה הפרו־פלסטינית בקולומביה.

דוואג'י לא מסתירה עד כמה היא מסורה למאבק הפלסטיני. אחת העבודות שלה עוסקת ברים אחמד, אדריכלית מעזה שנלכדה מתחת להריסות ביתה במשך 12 שעות, לאחר תקיפה אווירית ישראלית, שלטענתה "הרגה את כל בני משפחתה".

באחת האנימציות שיצרה מחודש מאי מתוארת נערה פלסטינית שמחזיקה סיר גדול וריק ועליו כתוב "Not a hunger crisis"; על תמונה ממבט עילי של אנשים שמחזיקים כלים ריקים דומים כתוב: "It is deliberate starvation". בכיתוב ציינה דוואג'י: "בזמן שכתבתי את זה, ישראל הפציצה את עזה ללא הפסקה בתקיפות אוויריות רצופות", ושיתפה קישור של עמותה שמטרתה לתמוך בפלסטינים. בפוסט אחר היא פרסמה את הסיפור של אנאס אל שריף, עיתונאי עזתי בן 28 שזכה בפרס פוליצר, שלפי ה"ניו יורק טיימס" נהרג ממתקפה ישראלית. באיור אחר נכתב: "I urge you to not let chains silence you or borders hold you back".

באפריל האחרון היא התראיינה לאתר YUNG והגיבה על חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן ועל ענייני הגירה. היא אמרה: "לא אשקר, הדברים חשוכים כרגע בניו יורק. עם כל כך הרבה אנשים שנדחקים החוצה ומושתקים בגלל פחד, כל מה שאני יכולה לעשות הוא להשתמש בקול שלי כדי לדבר על מה שקורה בארה"ב, בפלסטין ובסוריה ככל שאני יכולה".

 איור שיצרה דוואג'י. תחתיו כתבה: ''בזמן שכתבתי את זה, ישראל הפציצה את עזה ללא הפסקה'' / צילום: מתוך האינסטגרם של דוואג'י

כלה ברכבת תחתית

ממדאני ודוואג'י הכירו באפליקציית ההיכרויות Hinge, כך דווח ב-CNN. הדייט הראשון שלהם נשמע מוכר לרבים מתומכיו של ממדאני: הם חלקו ארוחה בבית הקפה Qahwah House בברוקלין, ואחריו טיילו בפארק. בדייט השני ממדאני לקח את דוואג'י לסיור במחוז המחוקקים שלו באסטוריה, קווינס. אנשים שמכירים את הזוג ציינו כי היא מבינה היטב למה היא נכנסה כשבחרה בממדאני, "גם אם הוא נרדם על הספה בזמן שהם מנסים לצפות ב'משימה בלתי אפשרית'".

באוקטובר 2024 שיתף ממדאני תמונה משותפת כשדוואג'י עונדת מה שנראה כטבעת אירוסים. הם חגגו את האירוסים בדובאי, שם מתגוררת משפחתה של דוואג'י, "בטקס קטן ושמח, מוקפים באהוביהם", נמסר מהקמפיין של ממדאני. לימים השניים נישאו בטקס אזרחי במשרד פקיד העיר בתחילת 2025. בכתבה ב-Time פירטו: "בתוך קהל צפוף ברכבת התחתית שנסעה מאסטוריה לעיריית ניו יורק, ראמה דוואג'י הייתה בדרכה להתחתן. לבושה בשמלה לבנה ומגפיים בגובה הברך, היא נכנסה למשרד פקיד העירייה עם פרחים ביד אחת וידו של זוהרן ממדאני בשנייה. ללא פמליה, חברה קרובה וצלם תיעדו את חילופי הנדרים שלהם".

דוואג'י לא הצטרפה לקמפיין הבחירות, כפי שמצופה במערכת יחסים כזו. בתקשורת הבינלאומית צוטטו מתנגדים שטענו שממדאני "הסתיר" אותה. בהתייחס לכך הוא העלה פוסט: "אתם יכולים לבקר את דעותיי, אבל לא את המשפחה שלי". בנאום הניצחון ממדאני הודה לדוואג'י, כשהכריז בקול גדול שאין "אף אחד אחר" שהיה מעדיף שיהיה לצידו ברגע הזה. למעשה, דוואג'י הייתה חלק מבניית הזהות והמותג של ממדאני, כולל בחירת האיקונוגרפיה והגופן ששימשו לחומרי הקמפיין שלו. בראיון ל"ניו יורק טיימס" הגדירה אותה חברתה, חסנין בהאטי, כ"הנסיכה דיאנה המודרנית שלנו".

"אלוהים, היא אמיתית"

היבט נוסף שיכול להעיד על אופייה נוגע לרמת החשיפה ברשתות החברתיות, שמתמקדת בעבודתה וממש לא בממדאני. בפוסט בודד ביוני היא כתבה עליו שהיא "לא יכולה להיות גאה יותר". ממדאני עצמו כתב במאי במענה לביקורת על היעדרה מהקמפיין: "היא אומנית מדהימה שמגיע לה להיות מוכרת בתנאים שלה". דוואג'י בעצמה הגיבה בצחוק לפוסט וכתבה: "אלוהים אדירים, היא אמיתית".

לעיתים היא נותנת הצצה לחיים שלה, לכל הפחות לחוויות היום-יום. היא פרסמה איור של אם עם הבן שלה, וכתוב: "להיות בת 26 זה כיף ומשחקים, עד שדודות מתחילות להופיע בפתח הבית עם הבנים שלהן שנראים כמותן". בחודשים האחרונים היו לה הופעות ציבוריות מגוונות: היא ישבה בשורה הראשונה בתצוגת אופנה של דיוטימה לצד מעצב האופנה ווילי צ'וואריה ודוגמנית העבר האקטיביסטית בת'ן הרידסון. בנוסף סביב יום הלייבור, היא ישבה בספסל בחצר האחורה של בר באירוע גיוס תרומות לקבוצות סיוע בסודן.

באוגוסט, בעוד ממדאני רץ אחר תומכים ותרומות, דוואג'י שהתה באזור הרי הקטסקייל ואירחה סדנת אריחים. המלתחה שלה כוללת הרבה פריטי וינטג' שמושכים את העין, תכשיטי זהב, חולצות א-סימטריות מעוצבות ונעלי עקב. בעיר שהכתירה שלל אייקוני אופנה, המראה של דוואג'י משחק מאוד לטובת הדימוי הציבורי שלה.

בראיון שערכה בעבר הסבירה דוואג'י את ה"אני מאמין" שלה: "לכל אחד יש אחריות לדבר נגד עוול, לאומנות יש יכולת להפיץ אותו. לא כולם צריכים לקדם עבודות פוליטיות, אבל אומנות מטבעה פוליטית באופן שהיא נוצרת, ממומנת ומשותפת".