וויז אייר והגדלת הפטור על חבילות: הניסוי הכלכלי הגדול יוצא לדרך

האירוע השני נוגע לדרמה בשמיים. המשא ומתן בין משרד התחבורה לענקית הלואו-קוסט וויז אייר עלה מדרגה. מנכ"ל החברה נחת בישראל והצהיר על כוונות כבר לאפריל הקרוב. אם המהלך יבשיל לכדי הקמת בסיס פעילות בישראל, מדובר בשינוי טקטוני. אף שהפרטים טרם נסגרו, המשקיעים בתל אביב כבר הגיבו בעצבנות, מתוך הבנה שהחגיגה של החברות הישראליות, שנהנו מביקושים קשיחים ומחירים גבוהים בחסות המלחמה, עומדת להסתיים.

ניתן להעריך בזהירות כי לפחות בטווח הקצר, שניהם יביאו להקלת מה ביוקר המחיה. העלאת תקרת הפטור תכניס לתמונה סל מוצרים שעד כה לא היה זמין עבור ישראלים, ותגדיל את התחרות. גם הגדלת נפח הפעילות של וויז אייר תוריד בהכרח מחירים בטווח הקצר.

המבחן האמיתי יהיה בטווח הבינוני והארוך. בענף הקמעונאות מתריעים מפני פגיעה אנושה בעסקים קטנים, שישלמו 18% מע"מ שהמתחרים מחו"ל פטורים ממנו. באופן פרדוקסלי, קריסה של עסקים קטנים דווקא תצמצם את התחרות ותחזק את הרשתות הגדולות.

בגזרת התעופה, השאלות המהותיות הן אילו הקלות תקבל וויז אייר והאם התחרות תהיה הוגנת. החברה דורשת באופן חריג "חופש תעופה שביעי", שמקנה לה זכות להפעיל טיסות בין שתי מדינות זרות בלי לעבור כלל במדינת האם. אם זה יקרה, גם פה יווצרו תנאים לא שווים בין השחקנים המקומיים לזרים.

הממשלה נכנסה לשנת הכהונה האחרונה שלה כשיוקר המחיה נדחק עד כה לשוליים. הפתרון כעת הופל להיות מעין מיקור חוץ לבעיה. בלי מהלכים משלימים של הקלה במסים ובבירוקרטיה על העסקים המקומיים, תוך עידוד הצמיחה, שני הצעדים הללו עלולים להתברר כניצחון פירוס.

בר לביא

הכנסת רוצה להיטיב עם הקבוצות החביבות עליה. במקרים רבים, כמו ריבוי ילדים ושכר נמוך, ברור למי ההטבה מיועדת. אך בדרך של התחייבות דרך תקציב המדינה, האוצר עלול לדרוש סדרי עדיפויות ועמידה ביעדי גירעון. אז מה עושים? גוזרים על קופות הרשויות המקומיות. והן, שבאמת יצטרכו להתמודד עם ההשלכות התקציביות, לא מקבלות קול בכנסת בעניין. הסמכות אצל הכנסת, אבל האחריות אצל הרשויות.

מנגד, כשרשות מקומית רוצה להעלות את הארנונה כדי להתמודד תקציבית עם הדרישות הללו, היא זקוקה להסכמה של משרד הפנים. לכאורה, הממשלה אמורה לפצות את הרשויות דרך מענקי איזון, אך במקרים רבים הקשר בינם לבין הדרישות מקרי בלבד. כך שבעוד שהחוק מנסה לחמול על חלשים, בפועל זה נעשה מכסף של אחרים. אם הכנסת רוצה להגדיל את קצבאות הנכות, היא מוזמנת לעשות זאת, מהתקציב.

עידן ארץ

כשפרסמנו את המספרים הללו השבוע התמקדנו בעיקר בחלק של התגמולים, בגובה 20 מיליארד שקל באותו הזמן, כי פיצויים מותר למשוך בעת עזיבת מקום עבודה, הגם שזה לא מומלץ. מיד לאחר הפרסום התקשרו אלי אנשים ותהו אם לא היה צריך לכתוב שקשה לאנשים בגלל יוקר המחיה. כך, סיפרו לי על אנשים שמושכים את כספי הפנסיה כי הם "חייבים" לשלם משכנתה, או כדי לקנות בסופר, או לטוס לנופש.
לא השתכנעתי. יוקר המחיה בהחלט כואב ומאתגר, וגם אני מרגיש אותו מדי יום. אך האם ניתן לזרוק את האחריות האישית? אפשר להתלונן על יוקר המחיה וגם להפגין על זה - אך זה לא יקדם אותנו חצי צעד לעבר עצמאות כלכלית.

גם לקנות דירה זו לא גזרת גורל. אם המשמעות שלה שאדם מוותר על העתיד שלו כדי לקנות לעצמו דירה - ובסוף ייפול כנטל על המדינה ויאשים אותה שאין לו פנסיה - אולי הגיוני יותר לוותר על דירת החלומות ולרכוש דירה קטנה יותר. אולי לא במרכז הארץ. אולי אפילו, חס ושלום, לשקול מגורים בשכירות. זה גם יותר נכון לפי הכלכלנים. האם ארבעה קירות עדיפים על שיהיה מאיפה לאכול בפנסיה?

בדומה, לא סביר בעיני למשוך כספים לפנסיה בשביל לממן צרכנות היום. ממש כמו שלא הגיוני לקחת הלוואה כדי לטוס לחופשה בחו"ל. את ההלוואה נמשיך לשלם שנים אחרי שכבר לא נזכור את החופשה או שנסיים לאכול במסעדה.
כשעל התענוג של משיכת כספי הפנסיה מוקדם משלמים קנס משיכה עצום של 35%, פלוס עוד קנס לאותן חברות ש"מוצאות" את הכספים, נשארים עם חצי מהכסף שהיה לנו בחסכונות לפנסיה. לא תודה.

נתנאל אריאל