רשות ני"ע נגד ביהמ"ש הכלכלי: המחלוקת לגבי מניות של קרובי משפחה מגיעה לעליון

ערעור שהגישה באחרונה רשות ניירות ערך לבית המשפט העליון על החלטה של בית המשפט הכלכלי, חושף מחלוקת חריפה בין שני הגופים האחראים על יישומם של דיני החברות וניירות הערך בישראל. בלב המחלוקת ניצבת השאלה האם מניות שרכשו קרובי משפחה של בעל שליטה בחברה ציבורית נחשבות לחלק מהחזקות הציבור, או שהן בעצם חלק מהחזקות בעל השליטה?

● בית המשפט על פרשת סלייס: הליך פלילי יכול היה לסייע להשבת הכסף
● פרשת בונוס ביוגרופ: התיק נגד המנכ"ל והיו"ר הועבר לפרקליטות

לא מדובר במחלוקת תאורטית. הכרעת העליון בסוגיה צפויה להשפיע באופן דרמטי על רבות מהחברות בבורסה בתל אביב. למעשה, ההחלטה למי שייכות המניות תכריע - בין היתר - האם קיים בחברה בעל שליטה, ומיהו. זאת, לנוכח הסעיף בחוק הקובע כי בעל שליטה הוא מי שיכול לכוון את פעילות התאגיד, וכי הנחת המוצא היא ששליטה מצויה בידי מי שמחזיק ב-50% מהמניות.

מכאן שאם קרובי משפחתו של משקיע יסווגו כבעלי מניות מהציבור, הדבר עשוי להפחית את מספר המניות שיימנו במסגרת ההחזקות של אותו משקיע, ובכך ימנעו את סיווגו כבעל שליטה. הדבר גם יקשה לחשוף מי נחשב לבעל עניין בחברה, שכן החוק מגדיר כך את מי שברשותו 5% מהמניות.

זיהוי מדויק של בעל השליטה ובעלי העניין הוא קריטי, כיוון שהחוק מטיל עליהם מגבלות. לדוגמה, בעל השליטה נדרש לקבל את אישור בעלי מניות המיעוט כדי למנות דירקטורים חיצוניים ובלתי תלויים וכדי לאשר עסקה שיש לו בה אינטרס אישי. המשמעות: אם בני המשפחה לא ייחשבו חלק מגרעין השליטה, ייתכן כי קרובם לא יגיע לרף ההחזקה במניות המסווג אותו כבעל שליטה - וכך יקל עליו לבצע מינויים ועסקאות כרצונו.

הייתה עלולה להימחק

גם ניסיון להשתלט מבחוץ על החברה עשוי להיות מוכרע לפי זהות המחזיקים במניות. לפי החוק, משקיע חיצוני המבקש לבצע השתלטות, נדרש לבצע הצעת רכש ולשלם תמורה ראויה לבעלי המניות מהציבור. אלא שהדרישה הזו מיושמת בהתאם להיקף ההחזקות של בעל השליטה, כך שאם אלה יפוצלו בין מחזיקים שונים, הדבר עשוי להקל על "עקיפת" הציבור.

במקרה הנוכחי, הפרשה שבמרכז המחלוקת החלה להתגלגל לפני עשור. חברת סאני אלקטרוניקה נכללה אז ברשימת השימור בבורסה, המיועדת בין היתר לחברות שהחזקות הציבור בהן נמוכות, והייתה עלולה להימחק מהמסחר אם לא הייתה מגדילה את היקף ההחזקות הללו. ב-2015 יצאה החברה להנפקה, ועם סיומה דיווחה כי הצליחה להגדיל את החזקות הציבור. בעקבות זאת יצאה החברה מרשימת השימור וחזרה להיסחר ברשימה הראשית בבורסה.

אלא שרשות ניירות ערך מצאה כי סאני והיו"ר ובעל השליטה בה, יעקב לוקסנבורג, דיווחו כי חלק מהמניות שנרכשו בהנפקה שייכות לציבור - בעוד שבפועל הן נרכשו על-ידי בתו ואחיו של לוקסנבורג, אשר עמד מאחורי המהלך ואף מימן את רכישת המניות על-ידי בתו במיליון שקל.

ב-2021 קבעה ועדת האכיפה המינהלית כי מדובר בהכללת פרט מטעה בדיווחים. היא הטילה עיצום כספי של מיליון שקל על החברה, לצד קנס בגובה 300 אלף שקל ומניעת כהונה לתשעה חודשים מלוקסנבורג.

התפנית בעלילה הגיעה באוגוסט האחרון, כאשר שופטת בית המשפט הכלכלי סיגל יעקבי קיבלה את העתירה שהגישו סאני ולוקסנבורג וביטלה את החלטתה של ועדת האכיפה. יעקבי קבעה כי מניות הבת והאח דווקא נחשבות לחלק מהחזקות הציבור בסאני, ועל כן החברה לא הטעתה בדיווח על תוצאות ההנפקה.

לפי החלטת המחוזי, לא ניתן לראות בבני המשפחה כ"מחזיקים ביחד" במניות עם בעל השליטה אם הם לא הסכימו לשתף פעולה, התחייבו להצביע כמוהו או לקחו על עצמם הסכמה כובלת אחרת. הסכמה רק לגבי שיתוף-פעולה ברכישת המניות אינה מספיקה, קבע בית המשפט.

רשות ניירות ערך חולקת על כך. בערעור שהגישה לעליון נכתב כי החוק נועד למנוע "פיצול פיקטיבי של ההחזקה בין מספר חברות או בין קרובי משפחה". הרשות דוגלת אפוא בפרשנות רחבה יותר, שאינה מחייבת הסכם לגבי ההצבעה אלא מותאמת לנסיבות ולתכלית של כללי השימור בבורסה. כללים אלה נועדו "להגדיל את פיזור המניות בקרב ציבור המשקיעים" - כלומר, למנוע את ריכוזן בידי קבוצת מקורבים.

שאלת התמיכה הכלכלית

עוד במחלוקת מצויה השאלה האם העובדה כי בעל מניות תומך כלכלית בקרובו - כפי שלוקסנבורג תמך בבתו עם אלפי שקלים בחודש - מלמדת על החזקה משותפת שלהם במניות כקרובי משפחה.

לפי פסיקת המחוזי, החוק דורש כי הסיוע הכלכלי יהיה בפרנסה, כלומר ב"רובד הקיום הבסיסי", בעוד שתמיכה בדיור, ברכב ובהוצאות מחיה לא נחשבת לכזו, שכן היא מסייעת לקיים "חיי רווחה".

ברשות ניירות ערך טוענים מנגד כי "במציאות הקיימת בשוק ההון בכלל ובעלי השליטה בפרט, כמעט לא ניתן יהיה למצוא מקרים" כה מצומצמים.

החוק, לדבריהם, מתייחס לכל מצב של תלות כלכלית העלולה למנוע ממי שמקבל את הסיוע לפעול באופן עצמאי ולצאת נגד האינטרסים של בן המשפחה שתומך בו. תלות כזו יכולה להיווצר גם כאשר הכסף משמש ל"חיי רווחה", מעבר לקיום הבסיסי.

שאלת הצורך בהסכמות

המחלוקת נסובה גם סביב השאלה עד כמה ניתן ללמוד על הסכמות שהושגו בין בעל השליטה לקרוביו, בכתב או בעל-פה, לגבי החזקה משותפת שלהם במניות. בית המשפט הכלכלי פסק כי בין לוקסנבורג לבתו לא נכרת הסכם לשיתוף-פעולה ברכישה ובהחזקה של המניות, ועל כן הם אינם מחזיקים ביחד.

עוד נפסק כי ההסכמה שנתן אחיו של לוקסנבורג לכך שאחיו יבצע פעולות בחשבונו, וירכוש דרכו מניות בהנפקה, לא נחשבת להסכמה בנוגע להצבעה במניות או לשיתוף-פעולה סביבן.

לעומת זאת, ברשות סבורים כי אין צורך בהסכמות לגבי הצבעה עתידית במניות כדי לבסס החזקה ביחד. ניתן ללמוד על הסכמה מעצם הפעולה שבוצעה במניות, גם אם אין הוכחה להסכמה כזו - מה גם ש"בין בני משפחה לעתים קרובות אין הסכמות כתובות". המניות שרכשה הבת בוצעו בכספיו של בעל השליטה, כך שרישומן על שמה הוא "פיקציה", והן אינן חלק מהחזקות הציבור.

עוד טוענים ברשות כי העובדה שלוקסנבורג רכש את המניות מחשבון אחיו מבלי להתייעץ איתו, מבססת את ההחזקה ביחד מתוקף ההסכם שהיה ביניהם בעל-פה. לדבריהם, די בכך שלוקסנבורג "הוא הכוח המניע מאחורי רכישה זו, שהרי המטרה של רכישת הקרובים הייתה העמדת ההנפקה לכאורה במינימום הנדרש של החזקות הציבור".

הכרעת העליון בערעור תאותת אפוא אם המטוטלת בדיני החברות תנוע הפעם לכיוון בעלי השליטה או לכיוון המשקיעים מהציבור.