מה הסיכוי: איכשהו דווקא "הבנים של" הם תמיד הכי מתאימים

ובכל זאת, פעם אחר פעם חברות ציבוריות מתנהגות כמו חברות לסידור עבודה בשביל "הבן של", ונותנות הזדמנות דווקא להם. התירוץ הקבוע הוא שמדובר בצעירים מוכשרים בצורה יוצאת דופן, מתאימים מאוד לתפקיד. עם יד על הלב, הסיכוי ש"הבנים של" המתאימים ביותר לתפקיד, אפילו סטטיסטית בלבד, הוא נמוך מאוד.

הדוגמה האחרונה, אבל ממש לא היחידה, הוא איתי ויזל, הבן של הראל ויזל, בעל השליטה במעצמת אופנה - פוקס, טרמינל איקס, שילב, אמריקן איגל ועוד. איתי הצטרף לחברה של אבא שלו בתפקיד ראשון אחרי הצבא. בתוך 4 שנים בלבד היה לסמנכ"ל מכירות בחברה-הבת איתי ברנדס, בגיל 25 בלבד ובלי תואר. שכרו קפץ ב-126% ל-34.5 אלף שקל (לא כולל בונוס). בכך איתי הצטרף לשני אחיו, לבן דודו ולבן זוגה של אחותו, כולם, איכשהו, הכי מתאימים לתפקיד. ברשימה דומה נמצאים צאצאי הבעלים של חברות כמו דמרי, אאורה, הכשרת היישוב, רמי לוי, תדיראן, איסתא, קסטרו, מבטח שמיר ועוד ועוד.

זכותה של חברה להעסיק את מי שהיא רוצה כמובן. אבל יש כאלה שצריכים לעבוד קשה בשביל הזדמנות, ויש כאלה שנולדו עם מסלול מקוצר להצלחה. הפרקטיקה הזו הייתה נהוגה שנים גם בבית המשפט העליון. באופן אולי מפתיע, בכנסת נלחמו בה ואסרו על קיומה. אולי כדאי להעתיק את המודל הזה למקומות נוספים.

נתנאל אריאל

הבעיה העיקרית היא חוסר המודעות: צרכנים רציונליים ומאורגנים מגלים לעתים בדיעבד כי אישרו את המסלול מבלי להבין את משמעותו המלאה. רק צלילה לפירוט החיובים באתר חברת האשראי חושפת את המציאות: חוב יקר שנצבר על הוצאות שוטפות ובסיסיות כמו מזון ודלק.

התמונה המאקרו-כלכלית מאששת את התרחבות התופעה. בעוד שכ-87% מהאשראי הצרכני נושא הריבית (לא כולל משכנתאות) מורכב מהלוואות לזמן קצוב, כ-13% מוגדר כ"אשראי גמיש" - הכולל אשראי מתגלגל ומסגרות עו"ש. האשראי המתגלגל לבדו מהווה כ-4.6% מסך האשראי הצרכני.

חברות כרטיסי האשראי הן השחקן הכמעט בלעדי בזירה הזו: הן העמידו מעל 90% מהיקף האשראי המתגלגל.

השורה התחתונה: אשראי מתגלגל הוא הלוואה לכל דבר ועניין. אם גיליתם במקרה שאתם במסלול כזה, מומלץ לפעול לסגירת החוב בהקדם ולפנות לחברת האשראי כדי לבטל את מנגנון ה"גלגול". בסוף הוא עלול להתגלגל עליכם בחזרה.

הלית ינאי-לויזון

אך בעקבות המדד האחרון, באוצר חשדו שמשהו לא תקין, ו"פתחו את החוזים". הם גילו שבמקרים רבים, הקבלנים פשוט עוקפים את המגבלות בעזרת סבסוד המשכנתאות. חמור מכך, הם בכלל מוסיפים למחיר את שווי ההטבה כאילו הם העניקו מוצר נוסף. בכך, לכאורה, באוצר יישבו את התיאוריה לפיה מחירים אמורים לרדת, עם הנתונים האמפיריים מהשטח.

אך למעשה, זו בדיקה חלקית שלא עומדת במבחן המציאות. אולי גם בחודשים הקודמים, שבהם המחירים ירדו, הקבלנים רשמו הטבות כאלה? את זה משרד האוצר לא בדק.

זה בדיוק ההבדל בין בדיקה שיטתית לבין שליפה מהשרוול. בשביל להבין מה באמת קורה בשוק הדיור, צריך עקביות והשוואה של תפוחים לתפוחים. אחרת, נישאר רק עם השערות.

עידן ארץ