העבירה חמורה, השם ממילא ברשת: למה ביהמ"ש עדיין נאחז בצווי איסור פרסום

בימים האחרונים גועשות הרשתות החברתיות בעקבות חשיפתה של נעמה שחר בראיון ל"אולפן שישי" כי היא המתלוננת הנוספת נגד החשוד באונס הזמרת שי-לי עטרי. שמו של החשוד אומנם אסור בפרסום, מכוח צו שהוציא בית המשפט העליון, אך ברשת מצאו דרכים יצירתיות כדי לעקוף זאת, ולחשוף את השם.

● תרמית הפנסיה הגדולה: העצורים והחשדות
● עורכי דינו של צביקה נווה תובעים את אלכס סקלר: "קמפיין הכפשה"

השיטה הפופולרית ביותר הייתה שימוש באקרוסטיכון - כתיבת שורות קצרות שצירוף האותיות הראשונות בכל אחת מהן יוצר את השם הרצוי. חלק מהפוסטים אף הפנו את הקוראים לחפש ולגלות מהו אקרוסטיכון, ובסוף השבוע כבר זינק הערך למקום הראשון בוויקיפדיה, עם כ-7,000 צפיות.

הפער בין האיסור הרשמי לפרסם את שם החשוד ובין המציאות ברשתות החברתיות, מציב את המוסד המשפטי של צווי איסור פרסום במתח חסר תקדים. העיקרון הבסיסי בחוק הוא פומביות הדיון, וזה עולה בקנה אחד עם חופש הביטוי. בתיקי אלימות מינית, פרסום שם החשוד אף עשוי לעודד מתלוננות נוספות להתלונן, ולמנוע ממנו לפגוע באחרות. הפרסום גם עשוי להגן על חפים מפשע מפני שרבוב שמם לפרשה.

החריגים לכלל מאפשרים למנוע את פרסום השם, בין היתר כדי להגן על פרטיות המתלוננות או אם הקורבנות הם קטינים. כך ניתן גם להגן על מי שטרם הואשם או הורשע בביהמ"ש, כחלק מחזקת החפות.

"איסור פרסום שמו של חשוד באונס, כמו בכל עבירה, יינתן רק במקרים חריגים, והנטל לשכנע את ביהמ"ש מוטל על החשוד". כך מסבירה פרופ' עו"ד דנה פוגץ', מומחית לזכויות נפגעי עבירה מהקריה האקדמית אונו וממשרד פוגץ' קידר-ברוך. לדבריה, כדי לאסור את הפרסום יהיה על החשוד להוכיח בראש ובראשונה שייגרם לו נזק חמור במיוחד, החורג מפגיעה בשם הטוב ומזו הנגרמת לכל חשוד אחר.

"להביא נפגעות נוספות"

בעבירות מין, פרסום שם החשוד מקבל חשיבות מיוחדת. "אין ספור מקרים בעבר הראו את חשיבותו של פרסום השם על מנת להביא נפגעות נוספות להתלונן, בעבירות שבהן קיים אחוז דיווח נמוך מאוד על פגיעות שקרו. כל תלונה נוספת יכולה להוסיף למארג הראיות, שהן לרוב מעטות בתיקי פגיעה מינית. לכן, החשיבות של פרסום השם עצומה", מציינת פוגץ'.

הפרשה הנוכחית התחילה להתגלגל כאשר שי-לי עטרי, שורדת הטבח בכפר עזה ב-7.10, אשר בעלה יהב וינר נרצח בעודו נלחם במחבלים ומאפשר לה ולבתם התינוקת שייה להימלט, הצליחה להביא לפתיחתו מחדש של התיק שנסגר נגד החשוד שנגדו התלוננה על אונס ב-2022.

עוד לפני חידוש החקירה, בית משפט השלום קיבל את בקשת החשוד לאסור על פרסום שמו. עטרי ערערה לביהמ"ש המחוזי ביחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והמדינה התייצבה לצידה בדרישתה לפרסם את השם, בטענה כי הדבר יסייע לשיקומה ויעודד נפגעות נוספות להתלונן. החשוד טען, כי נקלע למצב נפשי קשה בעקבות החרדה ששמו יפורסם - עד כדי מחשבות אובדניות - וכי בעידן הרשתות החברתיות חייו עלולים להיהרס.

במרץ האחרון התיר השופט עודד מאור מביהמ"ש המחוזי בת"א לפרסם את שם החשוד. בהחלטתו כתב, כי אין לייחס משקל משמעותי למסמכים שהמציא החשוד לגבי מצבו הנפשי. עוד קבע, כי אומנם יש מקום לשקול שבעידן הרשתות יוטל על החשוד "אות דיגיטלי שלא יימחה", ותיפגע זכותו להישכח, אך לנוכח התחזקות החשדות בתיק יש להעדיף את העניין הציבורי שבפרסום השם.

איזה אינטרס גובר

השופט אלכס שטיין מביהמ"ש העליון, שאליו ערער החשוד, עיכב את הפרסום עד להגשת השלמות טיעון בנושא הצורך בחוות דעת פסיכיאטרית לנוכח הטענות לאובדנות. האם טענות אלה ימנעו את פרסום השם? פוגץ' מסבירה, כי על החשוד יהיה להוכיח שתיגרם לו פגיעה נפשית חמורה ויוצאת דופן - מעבר לזו שתיגרם לכל חשוד "נורמטיבי" - וכי הדבר גובר על האינטרס הציבורי בפרסום.

"בעבירות מין, ובפרט באונס, האינטרס הציבורי בפרסום שם החשוד נחשב חיוני כדי לסייע לרשויות אכיפת החוק להתריע בפני הציבור על מסוכנות מהחשוד, ולאפשר לנפגעות נוספות להגיש תלונה", היא אומרת.

העליון צפוי להכריע בקרוב לגבי הפרסום. בינתיים, נראה כי המידע שרץ ברשת מחייב חשיבה מחדש על כללי המשחק. פוגץ' סבורה, כי הפרשה מוכיחה שעצם הדיון באיסור פרסום בעידן הרשתות עלול להזיק - גם לחשוד וגם למתלוננות. "ביהמ"ש לא יכול להתעלם מהעולם שבו הוא פועל ומכך שצווי איסור מופרים. צריך לשים את הדגש על ניהול הליך הוגן ולא על הוצאת צווים שהופכים למשחקי חתול ועכבר ציבוריים".

***חזקת החפות: החשוד בפרשה לא הואשם ולא הורשע בעבירות, ועומדת לו חזקת החפות.