“המרחק בין נתיבות לתל אביב הוא מרחק תודעתי”: כך מנסים לבנות חוסן בדרום

נעה באוער, סמנכ"לית שיווק גלובלי בתגלית, חנה רדו, מייסדת גרופ 19 וסופרסונס, ופואד אלזיאדנה, מנכ"ל מתנ"ס רהט, נפגשו בפאנל "איך בונים חוסן קהילתי" בוועידת הדרום לעסקים של גלובס לשיחה עם כתב גלובס נבו טרבלסי על בניית חוסן חברתי וקהילתי בדרום. השיחה התחילה מבאוער, שנשאלה איך ממשיכים להביא לישראל קבוצות בעקבות הטלטלות של המלחמה.

● ועידת הדרום לעסקים | "אנחנו לא רוצים כסף, תנו לנו ביטחון - תורידו את חיזבאללה כארגון צבאי"
● ועידת הדרום לעסקים | דנילוביץ': "מדינת ישראל מקדשת את גוש דן ומייצרת קניבליזם בנגב"

לדבריה: "אני שנים ארוכות בתגלית. עברנו סבבים וקורונה, אבל המציאות היום לא דומה לכלום. חברות תעופה זרות לא מגיעות לכאן, וקשה להגיע לישראל ממקומות רבים. אבל גם עכשיו יש קבוצות. מה שמדאיג אותנו יותר הוא הטווח הארוך: הריחוק מישראל ואיך שרואים אותה, כולל בקרב יהודים. הם לא מרגישים מחוברים, ורואים דברים קשים על ישראל - בעיקר ביולי 2025, אז היה קמפיין הרעבה נגדנו. עם זה אנחנו מתמודדים וננצח. לתגלית יש מוניטין חזק. אנחנו גם מדברים עם ההורים, ומביאים את הבוגרים שלנו להתנדב. אבל בסוף, גם אני כאמא לא בטוחה שהייתי שולחת ילד לאזור מלחמה".

 נעה באוער, סמנכ״לית שיווק גלובלי, תגלית / צילום: שלומי יוסף

לגבי פעילותה, חנה רדו, יזמת עסקית-חברתית, מייסדת גרופ 19 וסופרסונס, מספרת: "אני פעילה בדרום ביצירת מקומות תעסוקה איכותיים מאז 2011. ב-2016 הקמתי את גרופ 19, שנותנת שירותים מקצועיים מרחוק, עם משרדים במצפה רמון, ירוחם, באר שבע, אופקים ושדרות. המקום היחיד שהעירייה עזרה לנו בו הוא אופקים. התחלנו עם 2,000 שקל ורבע משרה, והיום כבר יש לנו משרד מקסים משלנו באופקים, עליו אנחנו משלמות 35 אלף שקל ל-500 מ"ר. יש לנו 45 עובדים באופקים ועוד 15 בבית שאן".

היא מוסיפה כי אינה נהנית מהטבות מס: "אם אני מרוויחה, אני משלמת כמו חברה בתל אביב, כי אנחנו לא יצואנים. המרחק בין נתיבות לתל אביב הוא מרחק תודעתי. אני גרה ברמת אביב, ויצאתי לרחוב המסגר לשכנע לעבוד איתנו כי יש לנו 200 מתכנתים. לקח לי להגיע לשם שעה ורבע - כמעט כמו המרחק מהמסגר לכאן. זה לא המרחק הפיזי. לאנשים במרכז נוח יותר לעבוד עם הודו ולא איתנו באופקים וירוחם. זו טעות והפסד גדול מאוד. כשחותמים על חוזה תעסוקה, מספקים המון חוסן לדרום".

"הראינו שאפשר לעבוד ביחד"

לגבי הפשיעה ברהט, אמר אלזיאדנה "הכי קל להאשים את האחר ולשים סטיגמות. יש לנו פשיעה ויש לנו קורבנות, ואני לא בא להאשים את המדינה. אנחנו לוקחים אחריות על מה שקורה. אנחנו מקימים עם חבר'ה יהודים את מיזם 'חלאס', ומתחילים מהקירות ומהצעירים והנוער. אני רוצה אכיפה, אבל גם לקחת אחריות על מה שנעשה. אנחנו עובדים על זה, ויש פעילות. כשיש חדר לצעירים ולנער עם סרטונים נגד הדבר הזה בתוך הקהילה, זה משמעותי".

הוא מספר על החמ"ל שהם הקימו בזמן המלחמה, ומפרט ש"ארבעה קרובי משפחה שלי נחטפו, שניים חזרו חיים ושניים מתים. זה לא היה קל. חילקנו סירי מזון, והראינו שאפשר לעבוד ביחד ולעשות שותפויות. זה המקום של החברה הבדואית. אי אפשר להתעלם מ-350 אלף בחברה הבדואית בדרום. אפשר לחיות ביחד".

עוד הוא מספר ש"לשמחתי הג'וינט באו לרהט ואמרטו שהם רוצים להשקיע גם כאן כמו באופקים מכו במקומות אחרים. יש סיירת הורים, סיירת מתנדבים, מרכז הרגעה, אמהות שכולות לילדים שנרצחו. כשאני רואה את בנות כיתה ו' משחקות כדורסל בליגה, זה נותן להן אופק. גיל החציון בחברה הבדואית זה 18, אוכלוסיה מאוד צעירה. הצעירים אצלנו יחזקו את הכלכלה של מדינת ישראל".

 פואד אלזיאדנה, מנכ״ל מתנ״ס רהט מבית החברה למתנ״סים / צילום: שלומי יוסף

"המדינה משקיעה בהכשרות, אבל לא בתעסוקה"

מדינת ישראל עושה מספיק?
רדו אומרת חד משמעית ש"לא ולא. לא מתקצבים יזמים כמוני. היו מגיעים עשרות כמוני אם היו תקציבים. יש דור צעיר שרוצה לעשות אחרת אבל אין תקציב לזה. משרדי הממשלה לא עובדים מרחוק - חיפשו מנהלות חשבונות, לא מצאו בירושלים, ומנכ"לית המשרד אמרה לי שאי אפשר לעבוד מרחוק. יש לנו דאטה אנליסטיות שעובדות מול דלויט. יש לנו מטמיעות מאנדיי. צריך לתמרץ נדל"ן גם בב"ש, אני משלמת על Wework כמו בהרצליה פיתוח. אין משרדים בגובה העיניים בשכ"ד שפוי. המדינה משקיעה בהכשרות, אבל לא בתעסוקה. משלים אנשים ואין להם איפה לעבוד. המדינה גם לא מקשיבה לשטח, חבל"

מה לגבי המתנדבים?
נעה באוער מספרת ש"הבאנו 60 אלף צעירים לישראל מאז ה-7/10. כל מי שבא לתגלית חייב להתנדב. הולכים לקהילות ולרשויות ואנחנו שומעים את הצורך. בהתחלה הלכנו לחקלאים, והיום אנחנו מושקעים בפרויקטים מאסיביים כמו קהילת בארי שעברה לחצרים. הכל היה אפור, אז שתלנו שם 4,000 עצים מתקציב תגלית במשך חודש וחצי. יש לנו בשדרות חממה של עצים שאנחנו מביאים משם עצים בכל רחבי הארץ, גם בצפון. אנחנו מכינים גם בתים לאנשים שהתפנו וחוזרים. על כל דולר שהממשלה משקיעה בתגלית אנחנו מחזירים 4 למשק הישראלי. במהלך 25 שנה השקענו 8.5 מיליארד שקל למשק. אנחנו גם לנים ואוכלים ועוזרים לעסקים מקומיים".

 חנה רדו, יזמת עסקית חברתית / צילום: שלומי יוסף

איך מחנכים דור כדי שיעשה את השינוי?
אלזיאדנה: "מחנכים אותם ע"י השקעה. אם משקיעים, מוציאים את הפוטנציאל. זה אתגר, וזיהיתי אצלי 13 צעירות שלמדו אמנות בספיר ואין להן מקום עבודה. אז הקמנו מרכז לאמנות פלסטית והוא מעסיק אותן והן מעבירות חוגים. הקמנו גלריה ברהט, עם 45 אמנים מכל הארץ, ערבים ויהודים. יש תערוכה נגד אלימות. אנחנו צריכים לייצר את השינוי עם השקעה ועם רצון לתת. זה ווין ווין. יש מנהיגות צעירה שרוצה להיות חלק מהחברה הישראלית".

באותו הקשר, רדו מוסיפה כי "היה לנו פרויקט בשם קומי, וברהט הייתה קבוצה יוצאת מן הכלל שעכשיו מקימה את בית הנשים ברהט. בכל הנגב יש נשים יוצאות מן הכלל. אף אחד לא עושה לנו טובה".

*** גילוי מלא: הוועידה מתקיימת הודות לשיתוף-פעולה עם קבוצת שטראוס, בנק לאומי ועיריית נתיבות, בחסות דיפלומט, מפעל הפיס ורדיו דרום, ובהשתתפות תגלית ומקורות.