הנתונים מגלים: זו הנפגעת המפתיעה מההחלטה האיראנית לסגור את הורמוז

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● גם רמת הגולן בפנים: המדינה החדשה שמצטרפת לחרם על ההתנחלויות
● פרשנות| הפעם לא בישראל: זה המבצע שארדואן מכין, ויטלטל את האזור

1סגירת מיצר הורמוז פגעה קשות בכלכלה האיראנית

רבות מדובר על האופן שבו החלטת משטר האייתוללות לסגור את מצר הורמוז פגעה כלכלית במדינות המרחב. עם זאת, נתוני המכס של סין, שותפת סחר מהותית של הרפובליקה האסלאמית, ממחישים עד כמה הצעד האסטרטגי היה "גול עצמי" לכלכלה האיראנית. באיראן אינטרנשיונל מדווח כי בין החודשים מרץ-יוני השנה, היקף הסחר שאינו נפט בין איראן לסין הסתכם רק בכ־830 מיליון דולר, צניחה של כ־75% מכ־3.3 מיליארד דולר בתקופה המקבילה אשתקד.

מעבר לכך, נתוני ספנות שאספה חברת קפלר ובחנו באיראן אינטרנשיונל הראו כי ממוצע הפריקה היומי בנמלי סין צנח מכ־1.74 מיליון חביות נפט ביום באפריל לכ־550 אלף ביום בלבד בשבועיים הראשונים של חודש יולי. על כן, בשורה התחתונה, הצעד האיראני פגע מאוד - באיראן. לאורך השנים סין הייתה הלקוחה העיקרית של הנפט מהרפובליקה האסלאמית למרות הסנקציות, בהיקף של כ־90% מכלל היצוא האיראני. ככלל, היא הייתה אשתקד שותפת הסחר החשובה מכולן.

לעומת איראן, נתוני המכס הסיניים מצביעים שהסחר עם יתר מדינות המפרץ הפרסי, בחריין, עיראק, כווית, קטאר, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, פחת במחצית הראשונה של השנה ב־29% לכ־109 מיליארד דולר. כלומר, בקצב מתון משמעותית ביחס למשטר האייתוללות. השיבושים בהורמוז שגרמה איראן, גם הכבידו עליה את עלויות השילוח. ראש מערך הלוגיסטיקה בארגון פיתוח הסחר של איראן, סיפר כי עלות שילוח מכולה מסין לאיראן זינקה מכ־3,500-2,500 דולר בטרם תחילת שאגת הארי - לכ־9,000-8,000 דולר כיום.

מאת דלגה ח'אטינאולו, מתוך איראן אינטרנשיונל. לקריאת הכתבה המלאה.

2בצל הלחימה במזה"ת: אספקות האמל"ח האמריקאיות למפרציות בשיא

שיתוף הפעולה הביטחוני הישראלי-אמריקאי חסר תקדים, כפי שהשתקף מהלחימה המשותפת באיראן במבצע שאגת הארי. עם זאת, ניתוח שביצע אתר AGBI לנתוני מזכירות המדינה האמריקאית משקף עד כמה ארה"ב דאגה גם ואף לא פחות למדינות המפרץ. רק מההסכמים שעליהם הכריזו בוושינגטון עולה כי במחצית הראשונה של 2026 אושרו מכירות אמל"ח למדינות ה־GCC (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ) בסך 41 מיליארד דולר, בהשוואה ל־9 מיליארד דולר "בלבד" בתקופה המקבילה אשתקד.

המגמה הזו, לדעת מומחים, אף תואץ בהשפעת הימשכות הלחימה מול איראן. המנוע העיקרי היא ערב הסעודית, המדינה שרוכשת אמל"ח בהיקפים הגדולים ביותר במרחב, אשר הגדילה ברבעון הראשון של השנה את תקציב הביטחון שלה ב־26%. בניו יורק טיימס דווח, כי מזכירות המדינה האמריקאית אף אישרה עסקאות נוספות עם מדינות המפרץ בסך כולל של 17 מיליארד דולר למדינות ה־GCC, אך הדבר טרם הוכרז, מכיוון שחלקן הן עסקאות המשך.

בהיבט התחומים, מניתוח AGBI ניכר שהשיגורים של איראן לכל מדינות המרחב הביאו את ה־GCC להתעניין בהגנה אווירית וכמה שיותר. לא פחות מ־9 מיליארד דולר נסגרו עבור מכ"מים, שהרי המפרציות מצאו עצמן "עיוורות" למדי מול עצימות השיגורים האיראנית. בה בעת, 8 מיליארד דולר הופנו למערכות פו"ש (פיקוד ושליטה). בכל הנוגע לחילות האוויר, 4.91 מיליארד דולר ו־4.5 מיליארד דולר בהתאמה הופנו לתחזוקת מתדלקים מדגם KC-130J ומטוסי קרב מדגם F-15. עוד בולט רכש המיירטים עם כ־1.98 מיליארד דולר עבור מיירטי פטריוט בלבד.

מאת אדמונד באוור, מתוך AGBI. לקריאת הכתבה המלאה.

3תוכנית הגרעין לסעודיה משקפת את קריצת טראמפ לכסף המפרצי

בעולם ככלל ובישראל בפרט בוחנים לעומק את החלטת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להעניק לערב הסעודית תוכנית גרעין אזרחית, כשגם הצהרתו כי יקשור את המהלך להסכמי אברהם לא הפחיתה את העיסוק בסוגיה. כך, למשל, באיחוד האמירויות, המדינה הערבית היחידה בעולם שמפעילה תחנת כוח גרעינית, עוסקים בעניין בנושא. באל־מוניטור האמריקאי מציינים כי לצד הפרטים הטכניים, ההסכם עם הסעודים משקף את אסטרטגיית המפרץ של הבית הלבן.

כריסטיאן קואטס אולריכסן, עמית לנושאי המזרח התיכון במכון בייקר שבאוניברסיטת רייס, אמר לאל־מוניטור כי ההסכם מהווה "אינדיקציה לכך שעבור ממשל טראמפ, רמת החשיבות להבטחת הפנייה של הסעודים לטכנולוגיה אמריקאית ולא רוסית או סינית היא עליונה". ברמה הרחבה יותר, ניכר כי הממשל הנוכחי מתגמל יותר שותפות במפרץ בטכנולוגיות אסטרטגיות מתקדמות. כך, למשל, רק לפני כשבועיים הקל הממשל את הפיקוח על ייצוא שבבי בינה מלאכותית (AI) לאיחוד האמירויות.

באל־מוניטור מפרטים כי ערב הסעודית מאותתת לאורך שנים על שאיפתה להגיע לגרעין. כבר ב־2011 פורסמו ידיעות שריאד מקדמת תוכנית בסך 100 מיליארד דולר לבניית 16 כורים שמסוגלים לספק כחמישית מתצרוכת החשמל של הממלכה עד 2030. היעד, כמובן, לא התממש וגם לא יתממש, כי כרגע אין בידיה יכולת כזו. ועדיין, השאיפות הגרעיניות של נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן התחדדו ואף התרחבו כחלק מחזון 2030, שכולל את גיוון הכלכלה הסעודית.

מאת סמואל וונדל, מתוך אל־מוניטור. לקריאת הכתבה המלאה.