קנייה אחת לכל 5 מכירות: הסבר אפשרי לשפל בהשקעות בעלי עניין בוול סטריט

שוק המניות האמריקאי שוב נמצא בסביבת שיאי כל הזמנים. התנודתיות נמוכה, התיאבון לסיכון גבוה, ואחרי שנים ארוכות שבהן כמעט כל ירידה משמעותית הפכה בדיעבד להזדמנות קנייה, נדמה שלדור שלם של משקיעים קשה אפילו לזכור איך נראה שוק שבו המחירים לא תמיד חוזרים במהירות לשיא.

ובסביבה כזאת, מציאת השקעה אטרקטיבית מתחילה להרגיש קצת כמו לחפש את נמו באוקיינוס השקט.

● כולם רצים ל-AI? תסתכלו מה עושים בעלי העניין בחברה שאיבדה 60% משוויה
● כשמייסד שייק שאק קונה מניות לאחר נפילה - כדאי לעקוב

אז מה עושים כשלא מוצאים? וורן באפט אמר פעם שצריך לפחד כשאחרים תאבי בצע, ולהיות תאבי בצע כשאחרים מפחדים. רוב המשקיעים אוהבים במיוחד את החצי השני של המשפט, על חלקו הראשון הרבה פחות מדברים.

כי להיות תאבי בצע בזמן שכולם מפחדים נשמע נהדר בדיעבד: לקנות חברות מצוינות אחרי שהמניות שלהן קרסו ב־30%, 40% או 50%, זה בדיוק מסוג הדברים שעליהם נבנו כמה מהקריירות ומאגרי ההון הגדולים בהיסטוריה של השוק.

יש רק עניין אחד מהותי: צריך להגיע לרגע הזה עם כסף.

אחת הסיבות שאני עוקב מקרוב אחרי עסקאות שמבצעים בעלי עניין היא שהם נוטים להתנהג באופן שונה מהעדר.

מנהלים ודירקטורים מוכרים מניות כל הזמן, ומסיבות רבות שאינן קשורות כלל לדעתם על שווי החברה: מטעמי מיסוי, פיזור הון, צורכי נזילות ותוכניות מכירה שנקבעו מראש. לכן עצם העובדה שבעל עניין מוכר מניות כמעט אף פעם אינה מעניינת בפני עצמה. אבל פעילות של אלפי בעלי עניין יחד, מספקת תמונה משמעותית. זו הסיבה שהנתונים הנוכחיים מעניינים כל כך.

5.5 מכירות על כל קנייה

לפי מדד שמפרסם פרופ' נג'אט סייחון מאוניברסיטת מישיגן, בחודש יולי רק ב־14.8% מהחברות שבהן נרשמה פעילות של מנהלים ודירקטורים, התבצעו רכישות נטו של בעלי עניין - השיעור הנמוך ביותר שנמדד לפחות ב־21 השנים האחרונות. מדובר ביחס של קונה אחד לכל שבעה מוכרים.

בחברות הגדולות התמונה הייתה קיצונית אפילו יותר: רק כ־3.2% הציגו רכישות נטו של בעלי עניין.

מדדים אחרים משתמשים במתודולוגיות שונות ולכן מציגים מספרים שונים, אבל הכיוון דומה. בתחילת השנה למשל חברת אספקת הנתונים Washington Service ספרה 2,260 אירועי מכירה של בעלי עניין מול 543 אירועי קנייה - יחס של יותר מ־4 מכירות על כל קנייה.

אין פירוש הדבר שבעלי העניין יודעים שהשוק עומד לקרוס, הם לא. אבל בזמן שמחירי המניות משדרים התלהבות, האנשים שמכירים את החברות מבפנים מגלים מעט מאוד התלהבות לרכוש את מניותיהן. וזה פער ששווה לשים לב אליו.

בטור הקודם עסקתי בענף הדיור האמריקאי, שבו מחזור ההשקעות כבר נמצא בצדו הכואב ־ ההון עזב, הסנטימנט הידרדר והמניות ירדו בחדות.

אבל ברוב חלקי השוק האחרים התמונה כיום כמעט הפוכה. שנים של עליות משכו עוד ועוד הון, המחירים עלו, התיאבון לסיכון גדל, ומשקיעים ממשיכים לרדוף אחרי הענפים והחברות שכבר הניבו את התשואות הגבוהות ביותר.

וככל שהמחירים עולים, קורה גם משהו פסיכולוגי: הפחד להפסיד כסף מתחלף בפחד אחר לגמרי ־ להישאר מחוץ לעניינים.

מותר לא להיות מושקע

מאז שיא המשבר הפיננסי ב־2009, שוק המניות האמריקאי יצר עושר בקצב יוצא דופן. הדרך כמובן לא הייתה ישרה, היו במהלכה משבר הקורונה ב־2020 שהביא לקריסה חדה ומהירה, וב־2022 שרר שוק דובי. אבל בכל פעם מחדש ההתאוששות הגיעה. ומהר מספיק כדי לחזק אצל משקיעים רבים אמונה בסיסית: ירידות הן זמניות, וכל ירידה היא הזדמנות לקנייה.

במקביל צמח דור שלם של משקיעים בנכסי ביטקוין, מניות טכנולוגיה ואפליקציות מסחר, ושל רשתות חברתיות שבהן הצלחות השקעה מופצות הרבה יותר מהר מכישלונות.

במשך תקופה ארוכה, האסטרטגיה הפשוטה של לקנות כמעט כל ירידה עבדה מצוין. הבעיה היא שהצלחה ממושכת הופכת להרגל, וההרגל כבר הופך לציפייה.

אולי אחת ההטיות המסוכנות ביותר של משקיעים היא התחושה שהם חייבים לעשות משהו בשוק: אם הטכנולוגיה יקרה - עוברים לפיננסים; אם החברות הגדולות יקרות, מחפשים חברות קטנות; אם ארה"ב יקרה - עוברים לשווקים אחרים.

אני מציע אפשרות נוספת - לא לקנות. מזומן נתפס לעיתים קרובות כנכס שאינו עושה דבר. בעיניי זו הסתכלות שגויה.

מזומן הוא אופציה, הוא מאפשר למשקיע לפעול במהירות כאשר המחירים משתנים. כלומר הוא לא בהכרח הימור על כך שהשוק יירד, אלא השקעה באפשרות שתגיע בעתיד הזדמנות טובה יותר.

לשמור תחמושת בקנה

האמריקאים אוהבים להשתמש בביטוי keep your powder dry - כלומר לשמור את אבק השריפה יבש (מוכן לפעולה של הרובה). אני מתקשה לחשוב על תקופה שבה הביטוי הזה מתאים יותר.

אין לי מושג אם השוק יירד מחר, בעוד חודש או בעוד שנתיים, ועל זה גם נתוני מכירות ורכישות בעלי העניין אינם יכולים לענות. אבל הם כן אומרים משהו אחר: כאשר השוק נסחר סביב שיאים, וכשרק שיעור זעום מהחברות שבהן בעלי עניין פעילים מציגות רכישות נטו, אולי אין צורך להוריד את רף הדרישות שלנו רק כדי להישאר מושקעים.

לפעמים משמעת בהשקעות אינה מתבטאת במה שקונים, כי אם ביכולת לחכות. אם נחזור לאימרה המפורסמת של באפט, שמתוכה כולם אוהבים לצטט את החצי השני - "להיות תאבי בצע כשאחרים מפחדים", הרי שמומלץ יותר לזכור ולהפנים את החלק הראשון, שמציע "לפחד כשאחרים תאבי בצע", דווקא כשהשוק בשיא.

כי כדי להיות תאבי בצע ביום שבו כל האחרים יפחדו, מוטב לוודא קודם שנשאר לנו עם מה לקנות.