בשבוע שעבר השתלטו המורדים החו'תים על מצר על באב אל־מנדב, שער הכניסה והיציאה הדרומי של הים האדום. העולם כולו עוקב בדאגה אחרי המתרחש, משום שמדובר באחד מנתיבי השיט הכלכליים החשובים: ערב המלחמה עברו במצר כ-10% מהסחר הבינלאומי בנפט. אם מצרפים לכך את השליטה במצר הורמוז, באופן מעשי איראן שולטת כעת במעבר של כ־35% מהנפט ברחבי העולם.
● "צומת דרכים קריטי": הפנייה של יו"ר הרכבת לרשות החברות
● ב-180 מיליון שקל: דן תחבורה רוכשת את מסיעי שאשא
אלא שבזמן שהעולם כולו מדבר על ההשתלטות החות'ית, יש בישראל נמל שסובל כבר כמעט שלוש שנים מהמצור שהטילו החות'ים במצר - נמל אילת. כדי להבין את המצב, די להביט על נתוני ייבוא הרכב בנמל - שעד לפני המלחמה היו מקור ההכנסה המרכזי בנמל. בשנת 2023 הגיעו לנמל כ-150 אלף רכבים, ואילו בשנים 2024-2025 לא הגיע אפילו רכב אחד. מציאות זו החלה לאחר שהחות'ים חטפו אונייה שהייתה בדרכה לישראל, ולאחר שמפעם לפעם יצאו דיווחים על כך שנתקפו מיכליות בטענה שהן בדרכן ארצה.
המציאות הזו נמשכה גם בחודשיים הראשונים של השנה הנוכחית, אלא שאז, ע"פ דוחות המטענים בנמלים שמפרסמת רספ"ן, ניתן לראות כי חל שינוי. בחודש מרץ עברו בנמל כ-5.9 אלף רכבים, בין אפריל ליוני נוספו עוד כ-11 אלף, וביולי אחרון הגיעו כ-4.4 אלף נוספים. זאת, באמצעות פתרונות יצירתיים שכוללים בין היתר פריקה בנמל עקבה שבירדן.
בנמל ממשיכים לעבוד על פתיחת נתיבים וצירים חדשים, אך כעת, עם ההשתלטות החותי'ת על המצר, קיים חשש שהמצב יחזור לאחור. אם יוטל מצור הרמטי על המצר, גם האוניות שמצליחות לעבור היום - בדרכים מתוחכמות - לא יצליחו לעשות זאת.
כך או כך, גם כיום - כאשר הדרכים שמצאו בנמל אילת מתבררות כיעילות ומעלות את התפוקה, יש לציין שהמספרים עדיין רחוקים מאוד מהשגרה: כך למשל, בחודשים ינואר-יולי 2023, טרום המלחמה, הגיעו לנמל כ-111 אלף כלי רכב, לעומת כ-93 אלף שהגיעו לנמל אשדוד, וכ-44 אלף שהגיעו לנמל חיפה. בחודשים ינואר-יולי השנה, לעומת זאת, רק כ-21 אלף כלי רכב הגיעו לאילת - כ-90 אלף פחות מהמספר בתקופה המקבילה אשתקד. בזמן הזה, הגיעו גם לאשדוד וגם לחיפה כ-60 אלף רכבים.
במילים אחרות, אם לפני המלחמה, נמל אילת היה אחראי על 44.4% אחוז מייבוא הרכבים לישראל, כיום הוא אחראי רק על כ-15%. מדינת ישראל, צריך לומר, אינה מוטרדת מכך במיוחד, והסוגייה כמעט שלא עולה לסדר היום.
האם יהיה צורך גם במכרז חדש?
ביוני האחרון התנהל בוועדת הכלכלה דיון בשאלת זיכיון נמל אילת, שצפוי לפקוע בינואר 2028. בין לבין, גם סוגיית המצור על הנמל עלתה. "אי-אפשר להחזיק נמל שהוא סגור, זו חרפה עבורנו", אמרר ח"כ עודד פורר. "ושיא השיאים - מתנהל משא-ומתן לפתיחת הורמוז, ואין אפילו דרישה ישראלית על החו'תים. ממשלת ישראל ויתרה על העיר הזו, ויתרה על הנמל. יש כאן נתיב שיט סגור למדינת ישראל - זו בעיה ברמת האסטרטגית. איך יוציאו למכרז נמל סגור? מה יוציאו, נמל שאי-אפשר להפעיל אותו? זה מדינת חלם, וזה לא מעניין אף אחד".
אם זה לא מספיק, במהלך הדיון אף התברר כי שרת התחבורה מירי רגב מנועה מלעסוק בנושא המכרז של הנמל בשל ניגוד עניינים - עו"ד עמית חדד מייצג גם את רגב וגם את האחים נקש, בעלי הנמל. בעקבות כך, ולאחר חודשיים שאף אחד משרי הממשלה לא התעסק בנמל אילת - הטיפול עבר ביולי לידיו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
באותו הדיון, אגב, אמר נציג ועד עובדי נמל אילת, יהודה בלולו, כי בידי העובדים מידע שלפיו המפעיל לא עמד בתנאי האופציה, ולכן יש להיערך למכרז חדש או לחלופה אחרת שתמנע ואקום ניהולי. סמנכ"לית הכספים של נמל אילת, בתיה זעפרני, אמרה מנגד כי מבין שלושת התנאים שנקבעו להארכת ההפעלה, החברה עמדה בשניים, ואילו התנאי השלישי - פיתוח פעילות מכולות - אינו ישים מבחינה כלכלית. לדבריה, החברה מעוניינת להמשיך להפעיל את הנמל.
וכך, בזמן שבנמל מתמודדים מצד אחד עם המצור שמגביל את העבודה, ומצד שני עם איום המכרז החדש שמרחף, כעת בישראל יאלצו לחכות ולראות איך תשפיע ההשתלטות החות'ית, והאם גם הצעדים שהנמל כבר הצליח לעשות - ירדו לטימיון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
