חמש פקולטות חדשות לרפואה נפתחו בישראל. האם הן ימנעו את קריסת המערכת?

אמירה מפורסמת טוענת כי חלומה של כל אמא הוא שאחד מילדיה יהיה רופא, ונראה כי השאיפה הזו אינה דועכת. המקצוע, הסובל כבר שנים ממחסור בכוח אדם, מתחיל להראות בשנים האחרונות סימני התאוששות. הנתונים מוכיחים כי למרות הקושי הרב להתקבל ללימודי רפואה, השעות הארוכות בתורנויות וההמתנה של עשור לפחות כדי להגיע ל"כסף הגדול" - צעירים ישראלים רבים ממשיכים לנהור למקצוע הנחשק. עם זאת, הדרך לסגירת הפער בכוח האדם עודנה ארוכה.

● "קשרים? מה שאנשים ימצאו ברייכמן זה בני ובנות זוג"
● המוני רופאים ירדו מהארץ? בדקנו איפה הם למדו
● כמה התקדמנו תחת יואב קיש במשרד החינוך?

במשך שנים התמודדה מערכת הבריאות עם מחסור ברופאים, כתוצאה ממספר נמוך של סטודנטים שנכנסו למסלולי הלימוד השונים ברחבי הארץ. רק בשנים האחרונות החל לגדול מספר המתקבלים, כשבשנת 2025 עמד מספרם על כ־1,200 לפי נתוני משרד הבריאות, ובשנה האחרונה הגיע ל־1,446.

עם זאת, תנאי הקבלה נותרו קשוחים למדי. שילוב של ציון פסיכומטרי גבוה, ממוצע בגרויות מרשים ומבחני אישיות מורכבים מוביל לכך שחלק ניכר מהמועמדים נדחים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר המתקבלים ללימודי רפואה באוניברסיטאות עמד בשנת 2005 על 695 ועלה בשנת 2021 ל־853. במקביל, מספר הנדחים גדל בצורה משמעותית - בשנת 2005 הוא עמד על 546, בעוד שבשנת 2021 הוא זינק ל־1,340.

הזינוק במספר המסלולים החדשים

כדי להתמודד עם המחסור, שורה של בתי ספר לרפואה נפתחו בשנים האחרונות. האחרון שבהם הוא באוניברסיטת אריאל, שקיבל בשבוע שעבר אישור סופי לפתיחת תוכנית שש־שנתית. הלימודים שם צפויים להיפתח כבר בשנה הקרובה, בשכר לימוד אוניברסיטאי.

תנאי הקבלה כוללים ציון פסיכומטרי של 680 לפחות, לצד ציון 80 ומעלה בבגרות במתמטיקה ברמת 4 יחידות לימוד או 70 ברמת 5 יחידות. במקביל, פועלת באוניברסיטה גם תוכנית ארבע־שנתית, שבה תנאי הקבלה כולל מעבר של מבחני ידע וזימון למבחני מיון אישיותיים בשלב ב'.

לפני כשנה וחצי אישרה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) את פתיחתם של שני בתי ספר חדשים לרפואה, באוניברסיטת חיפה ובמכון ויצמן. בחיפה נפתחה תוכנית שש־שנתית בשכר לימוד אוניברסיטאי (כ־15-16 אלף שקל).

תנאי הקבלה באוניברסיטת חיפה מבוססים על ציון סכם וציון פסיכומטרי של 680 ומעלה, לצד ציון 120 ומעלה במבחן אמירנ"ט או בפרק האנגלית בפסיכומטרי, וציון 120 ומעלה במבחן יעלנ"ט בעברית או במבחן סיווג עברית של האוניברסיטה.

בנוסף, קיימת חובה לתעודת בגרות מלאה בממוצע משוקלל של 101 לפחות, או לסיום מכינה בציון 90 ומעלה. ציון הבגרות במתמטיקה נדרש להיות 80 ומעלה ברמת 4 יחידות לימוד, או 70 ומעלה ברמת 5 יחידות. עבור מועמדים בעלי תואר ראשון בתחומי הנדסה, טכנולוגיה, מדעים ומתמטיקה, נדרש ממוצע 85 לפחות. כמו כן, ציון הסכם נדרש לעמוד על 643 ומעלה, לצד ציון פסיכומטרי גולמי של 680 לפחות.

במכון ויצמן, בדומה לשאר תוכניות הלימוד במוסד, הלימודים אינם כרוכים בתשלום שכר לימוד וכל הסטודנטים זכאים למלגה. משך התוכנית עומד על שבע שנים וחצי, בנוסף לתקופת ההתמחות והסטאז'. המועמדים נדרשים להחזיק בתואר ראשון בממוצע 85 ומעלה באחד מהתחומים הבאים - מדעים, הנדסה, סיעוד או תחומי בריאות אחרים, למעט מדעי הרוח והחברה.

גם באוניברסיטת רייכמן התקבל אישור לפתוח תוכנית לימודים, אך זו מיועדת לבעלי תואר ראשון רלוונטי במסלול ארבע־שנתי בלבד, ללא מסלול שש־שנתי ישיר מהתיכון. שכר הלימוד השנתי באוניברסיטת רייכמן עומד על 98 אלף שקל.

תנאי הגשת המועמדות לתוכנית הארבע־שנתית ברייכמן כוללים ממוצע תואר ראשון בציון 80 ומעלה, או ממוצע תואר שני בציון 90 ומעלה, ובלבד שממוצע התואר הראשון עומד על 78 לפחות. בנוסף, קיימת חובה לציון מינימלי של 75 בשבעת קורסי הליבה, הכוללים בין היתר ביוכימיה ופיזיולוגיה של התא. כמו כן, האוניברסיטה דורשת מעבר של מבחן ידע של אוניברסיטת תל אביב, אריאל או בחינת MCAT שנערכו בחמש השנים האחרונות, בציון שייקבע על ידי ועדת הקבלה.

בנוסף, בתחילת השנה אישרה המל"ג את מסלול הלימודים הפרה־קליניים באילת, הפועל בשיתוף אוניברסיטת דברצן בהונגריה. במסגרת התוכנית, הסטודנטים ילמדו שלוש שנים באילת ושכר הלימוד יעמוד על כ־70 אלף שקל. באשר לשנים הקליניות, אוניברסיטת בן־גוריון נסוגה מכוונתה לקחת חלק במסלול. נכון לעכשיו, קיים מזכר הבנות עם שירותי בריאות כללית שיאפשר לסטודנטים לבצע את הסבבים הקליניים ברשת בתי החולים של הקופה.

תנאי הסף לקבלה כוללים תעודת בגרות מלאה, שליטה ברמה גבוהה באנגלית, מעבר מבחני מיון בכתב ובעל פה ומעבר בהצלחה של מבחני הכניסה הייעודיים של אוניברסיטת דברצן.

בשנה שעברה סיימו את לימודיהם לתואר ראשון ושני 2,164 סטודנטים לרפואה, מתוכם 61% נשים ו־39% גברים. מדי שנה נרשמת עלייה במספר הסטודנטים המתקבלים למסלולים השונים, כמו גם במספר מקבלי התארים.

במקביל, יחס המועמדים למתקבלים רשם ירידה בשנים האחרונות. בשנת 2020 עמד יחס המועמדים למתקבלים בקרב מי שסימנו את לימודי הרפואה בעדיפות ראשונה על 4.6, ובשנת 2024 צנח היחס ל־2.6. בשנה שעברה נרשמה עלייה קלה ל־3. לפי התוכניות, בשנה הבאה צפויים ללמוד 1,700 סטודנטים במסלולי הרפואה בישראל.

 פרופ' עידו וולף, איכילוב / צילום: מירי גטניו

פרופ' עידו וולף, מנהל המערך האונקולוגי בבית החולים איכילוב וראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אומר בשיחה עם גלובס כי לתנאי הקבלה "אין שום משמעות ושום חשיבות". לדבריו, "תנאי הקבלה נגזרים רק ממספר המקומות שמדינת ישראל החליטה שיהיו. אם המדינה החליטה עד לפני כמה שנים שיהיו 800 סטודנטים בשנה, זו מדינת ישראל החליטה ולא האקדמיה. כשהמדינה החליטה לשנות את המצב, מספר הסטודנטים עלה והיעד הוא להגיע ל־2,000 סטודנטים בשנה עד שנת 2030, וזה אמור לתת מענה לצרכים של מדינת ישראל".

בורחים מעבר לים, נחסמים בדרך להתמחות

נתוני משרד הבריאות לשנת 2024 מצביעים על תמונה מורכבת: רק 28% מהרופאים החדשים הוכשרו באוניברסיטאות ישראליות, בעוד היתר למדו בחו"ל. בנוסף, כמחצית מהרופאים שרכשו את הכשרתם מעבר לים למדו במוסדות שאינם עומדים בתקן הישראלי.

מחקר שנערך על ידי תומר סבצ'ינסקי ממשרד הבריאות, בשיתוף ד"ר מנסור בשארה וד"ר סיוון שפיצק, בחן את לימודי הרפואה של ישראלים בחו"ל ומצא כי 86.5% מבוגרי הלימודים חזרו לישראל, בעוד 13.5% נשארו לעבוד מעבר לים. בעלי אזרחות כפולה, למשל, נמצאו בסבירות נמוכה יותר לחזור ולעבוד בארץ, בין היתר על רקע יוקר המחיה בישראל.

לפי המחקר, איטליה וצ'כיה הן המדינות הפופולריות ביותר שבהן אחוז הסטודנטים הגבוה ביותר בחר להישאר בתום הלימודים. לעומת זאת, סטודנטים שלמדו בירדן, ברשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים חוזרים כמעט כולם לעבוד בארץ.

סטודנטים רבים בחרו ללמוד רפואה בחו"ל בשל תנאי הקבלה הנוקשים בארץ. אלא שרפורמת יציב, שנכנסה לתוקף בשנת 2019, הציבה קריטריונים ברורים ללמידה בחו"ל, כך שמי שלמד במוסד שאינו עומד בתקן אינו רשאי לגשת לבחינה הממשלתית ברפואה בישראל. לפי מידע שהגיע לגלובס, כיום ישנם כמה אלפי ישראלים שסיימו את לימודיהם בחו"ל אך אינם יכולים לגשת להתמחות בארץ - כוח אדם שהיה יכול להקל באופן משמעותי על העומס במערכת.

"רפורמת יציב פסלה סטודנטים רבים שלמדו בחו"ל, ואנחנו רוצים שהסטודנטים לרפואה ילמדו בישראל וילמדו במוסדות ישראליים", אומר לגלובס ד"ר ערן דותן, מתמחה בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר במרכז לבריאות הנפש בגהה ויו"ר ארגון המתמחים "מרשם". "הרפורמה נכונה, אבל יש אנשים טובים ומוכשרים שיכולים להיות רופאים מעולים ולא מקבלים את ההזדמנות. אפשר וצריך לבדוק מי מהם מתאים ולהגדיר למשל שנת מכינה לפני ההתמחות ואז להכניס אותם למערכת. העובדה שמוותרים על האנשים האלה מראש היא עוול בעיניי".

 ד''ר ערן דותן / צילום: אלעד גוטמן

לצד עזיבת הסטודנטים לצורכי לימודים, מתקיימת תופעה נוספת המדאיגה את מערכת הבריאות: עזיבתם של רופאים מנוסים את המערכת ואת המדינה. רק בתחילת החודש פורסם נתון מורכב במסגרת מחקר של אוניברסיטת תל אביב, שממנו עולה כי בשנים 2023-2025 עזבו את הארץ כ־1,300 רופאים, המהווים כ־3% מכלל הרופאים המועסקים בישראל.

אחד מכל חמישה עוזבים היה מעל גיל 45, לעומת אחד מכל שבעה בעשור הקודם, אך רוב העוזבים הם מתחת לגיל 60. המקצועות שבהם שיעורי העזיבה היו הגבוהים ביותר הם כירורגיה, עור, עיניים, אף אוזן גרון, נוירולוגיה, המטולוגיה, אונקולוגיה, טיפול נמרץ ורפואה דחופה.

70 שעות עבודה יותר מהממוצע

בחודש יוני האחרון פרסם אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר נתונים על שכר רופאי בתי החולים הממשלתיים מרפואה ציבורית ופרטית בשנת 2023. לפי הנתונים, ההכנסה השנתית הממוצעת של רופא עמדה על 772 אלף שקל, שהם כ־64 אלף שקל בחודש בממוצע. מתוך סכום זה, 32% הגיעו מרפואה פרטית ו־68% ממקורות ציבוריים. באותו החודש שבו פורסם הדוח החל גם המשא ומתן על הסכם קיבוצי חדש לשכר הרופאים במגזר הציבורי.

המחקר מיוני כלל 4,634 רופאים שהרוויחו 200 אלף שקל ברוטו בשנה ומעלה, אך הוא לא הקיף סטאז'רים ומתמחים ולכן אינו משקף בהכרח את השכר הממוצע של כלל הרופאים בישראל. לטענת ד"ר דותן, הנתון של 772 אלף שקל מייצג בקושי עשירית מהרופאים בארץ. מנגד, דוח הוצאות השכר במערכת הבריאות הציבורית לשנים 2023-2024, שפרסם האוצר בתחילת החודש, כולל התייחסות גם לרופאים בתחילת דרכם. מנתונים אלה עולה כי מתמחים מרוויחים בממוצע 23 אלף שקל בחודש תמורת משרה עתירת תורנויות, בעוד שכר הסטאז'רים עומד על 10.7 אלף שקל בחודש.

את טבלת השכר בדוח מובילים הרופאים המומחים. רופאים בבתי החולים משתכרים כ־40 אלף שקל בחודש בממוצע, בעוד השכר החציוני עומד על 39.1 אלף שקל, כאשר רבים מהם מחזיקים בחלקי משרה נוספים. בקהילה, השכר הממוצע מגיע לכ־47 אלף שקל בחודש והשכר החציוני עומד על 52 אלף שקל.

בנוסף נרשמים פערי שכר חדים בתוך המערכת. השכר הממוצע של רופאים בעשירון העליון בבתי החולים עומד על כ-104,700 שקל בחודש, לעומת כ-17,300 שקל בעשירון התחתון - פער של פי שישה. באוצר מסבירים את הפערים הללו בתפקידי ניהול, בתחום ההתמחות המקצועי, בוותק, בפערי מגדר וכן במיקום הגיאוגרפי, שכן רופאים בפריפריה משתכרים יותר אך נדרשים לביצוע כוננויות רבות יותר.

הדוח של הכלכלן הראשי מחודש יוני לא התייחס למספר שעות העבודה בפועל. כך למשל, לא נלקחה בחשבון העובדה שמתמחה שהרוויח 25 אלף שקל ברוטו נדרש לעבוד 253 שעות - כ־70 שעות מעל הממוצע החודשי הסטנדרטי. בפועל, שכר הבסיס השעתי של אותו מתמחה עמד על 47 שקלים בלבד. בארגון "מרשם" טוענים כי במציאות שכר מתמחה לשעה עומד על כ־45 שקלים, בעוד שכר מומחה צעיר מגיע לכ־60 שקלים לשעה בלבד.

בנוסף נרשמים הבדלים ניכרים בין המרכז לפריפריה. שכר הרופאים בבתי החולים בפריפריה גבוה בכ־10% בהשוואה לעמיתיהם במרכז הארץ. הפער נובע בין היתר מהסכם השכר שנחתם בשנת 2011, שהעניק תוספת של כ־20% לרופאים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים בפריפריה.

גם לוותק יש השפעה דרמטית על ההכנסה, בייחוד ברפואה הפרטית. לפי דוח הכלכלן הראשי, קבוצת הוותק הצעירה (0-9 שנים) מגיעה להכנסה ממוצעת של כ-90 אלף שקל מרפואה פרטית, בעוד שבקבוצת הוותק של 10-14 שנים ההכנסה מפרקטיקה פרטית מזנקת לכ־181 אלף שקל בממוצע.

בחלוקה לפי תחומי מומחיות, תחום הכירורגיה הפלסטית מוביל את טבלת השכר עם הכנסה ממוצעת של כ־1.11 מיליון שקל בשנה, בעיקר בזכות נפח עבודה נרחב ברפואה הפרטית. אחריו מדורגים תחומי הדרמטולוגיה, כירורגיית חזה ולב והרדמה. לעומת זאת, בתחומי רפואת הילדים (כ־700 אלף שקל), הפסיכיאטריה והרפואה הפנימית (כ־600 אלף שקל) נרשמות רמות השכר הנמוכות ביותר, על רקע ההיעדר כמעט מוחלט של הכנסות מרפואה פרטית.

בדוח השכר של האוצר מהחודש נחשפים פערים משמעותיים בין תחומי ההתמחות: השכר הממוצע של רופאים גינקולוגים עומד על 78,603 שקל, לעומת 42,663 שקל בקרב פסיכיאטרים. באגף השכר מבהירים כי שכר הפסיכיאטרים עלה משמעותית בהסכם הרופאים מספטמבר 2024, אך נתונים אלה ישתקפו בדוח לשנים 2025-2026.

בהשוואה בין־לאומית, ישראל מדורגת במקום התשיעי מבין מדינות ארגון ה־OECD ביחס שכר הרופאים לשכר הממוצע במשק, כאשר הפער עומד על פי שלושה. כך למשל, מומחים שכירים בישראל מרוויחים כמעט פי שניים מרופאי משפחה.

"השכר הציבורי הרגיל הוא שכר נמוך, אבל בונים על זה שיש תוספות", מסביר פרופ' וולף. "זה יכול להיות עבודה פרטית, עבודה נוספת אחר הצהריים בציבורי, ומצפים שרופא מצוי יעבוד הרבה מעבר למשרה אחת. רופאים רבים יכולים להגיע למשכורות מאוד גבוהות והם מוכנים לשלם על זה בעבודה נוספת. עם זאת, לא בכל מקצוע ניתן להשיג עבודה מחוץ למגזר הציבורי. לשם הדוגמה, לאונקולוגים אין כמעט פתרונות, להבדיל מהפלסטיקאים".

ד"ר דותן מקווה שהשינוי יגיע במשא ומתן המתקיים כעת על הסכם השכר, אך מזהיר מפני השלכות המשבר. "אם זה לא ישתנה, אנשים יעזבו את המערכת", מתריע דותן. "הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להעלות את שכר המתמחים לשכר הממוצע במשק. מתמחה שעובד 250-300 שעות בחודש זה דבר לא בריא - לא למתמחה ולא למטופל. יש לזה מחיר גדול".

קיצור התורנויות: צל"ש או טר"ש?

בשנים האחרונות עלתה לכותרות סוגיית תורנויות המתמחים. לבסוף הושג מתווה שיקצר את התורנויות בבתי החולים בפריפריה מ־26 שעות ל־21 שעות. לדברי ד"ר דותן, נרשם שיפור במצב המתמחים בעקבות המתווה. "הוא שיפר את המצב והמתמחים מגיעים לתורנות רעננים יותר", מספר יו"ר ארגון "מרשם". "אבל המתווה צריך להתרחב לכל הארץ. הדרך לעשות את זה היא להוסיף תקנים. איפה שהוסיפו תקנים - זה עובד טוב. איפה שלא - יש קשיים".

פרופ' וולף חושב שהמתווה דווקא לא השיג את התוצאה הרצויה. "האם מישהו שהתקבל להתמחות יוקרתית בתל השומר או באיכילוב, ויש לו פוטנציאל קידום, יילך לפריפריה כדי שהתורנות תהיה קצרה יותר? התשובה היא לא", מצהיר ראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. "מי שחשב שזה מה שיקרה - טעה. מתווה התורנויות פגע במחלקות הפנימיות. מי שתכנן הסתכל פחות על התמונה הכוללת. ברור שמתמחים במרכז יצעקו לקצר את התורנויות והצעקה מוצדקת לחלוטין, אבל המדינה צריכה להחליט מה היא רוצה לעשות. היא יכולה להוסיף תקני עוזר כך שמתמחים יבלו פחות בביצוע מטלות בירוקרטיות וזה יוריד את הנטל".

אז האם מקצוע הרפואה עדיין שווה את המאמץ? לדעתם של פרופ' וולף וד"ר דותן, התשובה היא חד־משמעית כן. "מקצוע הרפואה עדיין נחשב למבוקש. למרות מספר המקומות הקטן ובעיות השכר, למקצוע יש אופק מקצועי רחב ואנשים עושים את החישוב לטווח ארוך. המקצוע מאוד יפה ואנשים אוהבים אותו. רפואה היא דרך חיים. רופאים ממשיכים לעבוד מעבר לגיל הפרישה לא בגלל הכסף, אלא בגלל הזהות האישית והשליחות", מסביר פרופ' וולף.

"המקצוע כמקצוע הוא נפלא ואני אוהב את העבודה שלי", מוסיף ד"ר דותן, אך מסייג את הדברים. "אם נשאל את ההורים של הרופאים המתמחים בישראל איך הם רואים את המצב של ילדיהם, הם יגידו שזה לא סביר בעליל. אני ממליץ לכל מי שרוצה ללמוד רפואה - ללכת על זה, אבל צריך גם להילחם שהמערכת תהיה טובה וצודקת יותר, עם תנאים טובים יותר לכל הרופאים שלה".