אין תחרות או אלטרנטיבה: כשהמבוטחים שבויים בידי מונופול ממשלתי

הם גם מתערבים רק באמצעות שאלות ביחס לחלק מהמבוטחים והפרמיות שהם משלמים ודואגים לקבוצות שונות. בישיבות הדירקטוריון חלק מהם מעדיפים לפרגן ללקוחות מבלי לבדוק בכלל מה המצב האקטוארי של החברה, ושתפקיד היועץ המשפטי, מזכיר החברה וקצין הציות מצויים אצל איש אחד והחברה לא מצליחה (עם אחריות תורמת של הרגולטור) למנות מנכ"ל כבר שלוש שנים במקום זה שביקש לפרוש כשהגיע לגיל פרישה.

כנראה שהייתם מושכים את כספכם מיד ופונים לחברת ביטוח אחרת, כזו שמציגה התנהלות תאגידית ללא רבב. אלא שבפני החקלאים בישראל אין אפשרות לעבור כי יש מונופול ממשלתי שמנהל את הביטוח הזה, יכול להיות גם שאין בו כדאיות כלכלית ולכן אף חברת ביטוח פרטית לא תתחרה.

דוח של רשות החברות הממשלתיות שפורסם השבוע בגלובס חשף את התנהלות הדירקטוריון של קנט - החברה הממשלתית האחראית לביטוח של 10 אלף חקלאים מפני נזקי טבע והוא מטריד לא רק בגלל ההתנהלות של החברה הזו כחברת ביטוח אלא גם בגלל ההתנהלות שמשתקפת שוב מחברה ממשלתית שאמורה לתת לנו שירות טוב יותר.

אסף זגריזק

הדאגות נרשמו ביחס לרמות גבוהות של הטעיה: המודל לא דיווח על פעולות שביצע בצורה אמיתית, וביצוע משימות ופנייה לכלים חיצוניים לא בטוחים ללא אישור. קרי, מערכת שמשקרת ועושה מה שבא לה. את זה כמעט שיחררו לעולם. המודל לא עמד ברף הבטיחות, אבל הוא לא נזרק לפח: הבסיס ישמש למחקר ולפיתוח בעתיד.

ההחלטה מגיעה ברקע שורת תקריות שבהן סוכני AI פנימיים פעלו באופן חריג, כולל פריצה לחברת Hugging Face וניסיונות גישה, כשחברת אירגיולר הישראלית תפסה את הכותרות בעולם. כיממה לאחר הדיווח על OpenAI גוגל הכריזה על Gemini 4 Argon. כשהוא נפתח תחילה למגני סייבר ולנסיינים.
מול זה, התובע הכללי של פלורידה, הגיש תביעה נגד OpenAI, בדרישה לעצור פיתוח מודלים חדשים ללא פיקוח חיצוני. בשורה התחתונה: התעשייה בונה מערכות מהר יותר ממה שהיא מבינה אותן, והדחייה מוכיחה שהבלמים נבחנים רק כשכבר מאוחר.

נבו טרבלסי

רק שאז מגיע החשבון. בקרפור מסבירים כי המודל גרם להפסדים תפעוליים. תנאי המכרז דרשו זמינות של מוצרי הסל בשליש מסניפי הרשת ובחלק מהמקרים נאלצו להזיז מלאים כדי לעמוד בדרישות משרד הכלכלה. לזה צריך להוסיף את העובדה שמדובר במוצרים ממותגים ומוכרים, כך שלרשת כמעט לא הייתה גמישות. בענף יש מי שמעריכים שהעלות הכוללת לקרפור הגיעה לעשרות מיליוני שקלים.

והנה האירוניה: דווקא קרפור, שהייתה אמורה ליהנות מהמהלך, גילתה שהמחיר של להיות "הרשת הזולה של המדינה" גבוה. מחקרים שנערכו לאורך התקופה מצאו כי רוב הרשתות לא מיהרו להיגרר למלחמת מחירים. היו הוזלות פה ושם, אבל לא המפץ התחרותי שתוכנן.

ויש גם חלק פוליטי לסיפור הזה. במשרד הכלכלה מסבירים שהמיזם יצא לדרך באיחור, בין היתר בשל המלחמה ולכן לא הוארך. ספק אם שר כלכלה חדש ירצה להתחיל את הקדנציה בלשמר את הבייבי של קודמו. בפוליטיקה, כמו בקמעונאות, גם מבצע מוצלח צריך מיתוג חדש.

נבו שפיר