גופים אמריקאים השתלטו על ההייטק: צניחה בגיוסים של קרנות הון סיכון ישראליות

בסוף ספטמבר הודיעה קרן ההון סיכון NFX על שינוי במודל הפעילות שלה. היא תחדל מלגייס הון נוסף ממשקיעים חיצוניים - בעיקר גופים מוסדיים זרים וקרנות אמריקאיות - ותתמקד בניהול ההשקעות הקיימות.

● עם 20 עובדים בלבד: חברת השבבים החדשה מהרצליה שמסעירה את השוק
● חשד לריגול ב-OpenAI: מכשיר האזנה הוסתר בתוך נייר טואלט. עובד נעצר

לאחר שהקרן תקצה את כל מה שגייסה מהמשקיעים - יתחילו השותפים להשקיע מכיסם הפרטי ולחלק צ'קים קטנים יותר. לא עוד השקעות עתק של עשרות מיליוני דולרים בחברה, אלא השקעות אישיות וזעירות, שינועו בין 100 אלף דולר ל-3 מיליון דולר - בלי לקחת מושב בדירקטוריון או להוביל סבבים.

בין מייסדי NFX הישראלי גיגי לוי-וייס, המשקיע הראשון בחברות ענק כמו פלייטיקה וסאנפלוור ומנכ"ל 888 לשעבר. בבלוג באתר הקרן, הסבירו השותפים כי "העולם השתנה, אנחנו השתנינו, ובהינתן שהבינה המלאכותית משנה את האופן שבו בונים סטארט-אפים, ואת האופן שבו עובדת כל מערכת ההון סיכון - האם באמת יש צורך בקרן גדולה?".

לא רק אופן ההשקעות ישתנה - גם המבנה של NFX יהפוך רזה יותר, ויעשה שימוש מוגבר בכלי AI לאיתור וניהול השקעות. צוות העובדים כבר קיבל הודעה על כך שייאלץ למצוא לעצמו מקום עבודה חדש, וכמה שותפים ומנהלי השקעות בה עסוקים בניסיונות לגיוס קרנות משלהם או בראיונות עבודה למשרות חדשות.

NFX שואבת השראה ממהלך שביצעה קרן אמריקאית בשם Homebrew ב-2022, שבה החליטו השותפים להפסיק לגייס הון ולהתחיל להשקיע בעצמם. גם בישראל ביצעה בשנה הקרן הוותיקה 38North, של ארנון דינור, גיל גורן, יורם שניר ולורל בודן, מהלך דומה.

הפכו לשיחת השוק

אלא שדווקא ההחלטה שקיבלו לוי-וייס ושותפיו הפכה לשיחת כעת בשוק ההון סיכון המקומי. רבים מהשותפים רואים את המהלך כמתבקש, ואף מעורר קנאה. ראשית, כיוון שהשותפים - בהם בכיר מטא לשעבר, סטן צ'ודנובסקי - מסוגלים להשקיע מכיסם הפרטי סכומים גדולים; ושנית - בשל היכולת לנתק את הקשר למשקיעים המסורתיים בהון סיכון - המכונים משקיעים מוגבלים (Limited partners). זהו שם קוד לגופים מוסדיים וקרנות פרייבט אקוויטי שמשקיעים בתעשייה מלכתחילה כדי לחפש תשואות גבוהות יותר באמצעות נגישות לחברות טכנולוגיה.

"המשקיעים המוגבלים והמוסדיים מאוכזבים מהתשואות שמייצרות רוב קרנות הסיכון הוותיקות בישראל, ובאופן כללי רוב הקרנות הקטנות או הבינוניות בעולם, ומרכזים את עיקר ההון בקרנות הענק מעמק הסיליקון שמסוגלות לתפוס את חדי הקרן הישראליים בכל אחד משלבי החיים שלהם", אומר בכיר ישראלי בענף ההון סיכון, שביקש להשאר בעילום שם.

"יש פה ושם קרנות של משקיעים צעירים ומקושרים, שיודעים להוכיח שיש להם נגישות לקרנות הגדולות - עומרי כספי בישראל או Quiet Capital בארה"ב. יש גם קרנות מתמחות שמצליחות לתת ערך מוסף, כמו סייברטארטס של גילי רענן.

"אם קרן הון סיכון ותיקה לא מוכיחה שיש לה קשרים לאמריקאיות הגדולות, ואינה מצליחה לספק תשואה של 30% לפחות על הנייר, היא לא תמשוך משקיעים, שיכולים להשקיע בקרנות פרייבט אקוויטי שמספקות בסיכון הרבה יותר נמוך תשואה שנעה בין 17% ל-20%", אומר אותו גורם.

 עומרי כספי / צילום: Ilya Melnikov

תמונת גיוסים עגומה

על פי מחקר שפרסמה חברת המחקר IVC עם רשות החדשנות, עולה תמונה עגומה במיוחד לגבי גיוסי ההון סיכון בישראל: כלל הקרנות הישראליות גייסו במחצית הראשונה 630 מיליון דולר בלבד. זהו נתון נמוך, ששם את השנה כולה על מחצית מסך ההון שגויס בשנה שעברה - 2.5 מיליארד דולר, כשישראל הייתה במלחמה.

מאז פרסום המחקר עלה סך ההון שגייסו קרנות ישראליות ל-1.4 מיליארד דולר, ו-IVC צופה גיוסים של כ-2 מיליארד דולר עד סוף השנה, נתון שלא נראה מאז 2024, שהייתה שנת מלחמה, או שנת 2016. אלא שהפעם, ההייטק הישראלי נצרך להרבה יותר הון, כדי להשקיע במיזמי AI יקרים יותר, שדורשים חומרה רבה. מספר זה נמוך בכ-70% מהשיא של 2021.

כעת, בטוחים בתעשייה, קרנות ישראליות נוספות צפויות לצאת מגיוסי ההון, ולפעול באופן עצמאי יותר, או פשוט לצאת מהמשחק.

"רוב הקרנות הישראליות עומדות בפני בעיה", אומר שותף באחת הקרנות. "קרנות הענק האמריקאיות - סקויה, אנדריסן הורוביץ, לייטספיד, בסמר, או אטריידס ודומותיהן מגיעות כיום ליזמים הישראלים הנחשקים. הן אלה שמובילות את הסיבובים הגדולים - והיזמים הישראלים נוהים אחריהם. יש מעט מאוד חברות איכותיות. הן בדרך כלל נוסדות על ידי יזמים מנוסים, ואלה אומרים לעצמם: 'אני בלאו הכי מחוזר על ידי קרן אמריקאית, הצורך שלי בקרן ישראלית כאן הוא קטן'".

די לראות את השליטה של קרנות הענק האמריקאיות במפת חדי הקרן הישראליים. הקרנות שגרפו את עיקר ההחזר ממכירת וויז לגוגל ב-32 מיליארד דולר הן זרות בעיקרן: אינדקס, סקויה, אינסייט, ת'רייב ואנדריסן הורוביץ. הישראלית היחידה סביב השולחן היתה סייברסטארטס של גילי רענן, בעברו איש סקויה.

בין המשקיעים בחדי קרן מבטיחים כמו סייארה (שווי שוק של 12 מיליארד דולר), דקארט, שנמכרת בימים אלה לאמזון ב-7 מיליארד דולר, או EON (4 מיליארד דולר) - ניתן לראות בעיקר משקיעות כמו סקויה, בנצ'מרק, ולייטספיד. הנוכחות הישראלית נעשית דרך קרנות מקושרות המתלוות לזרות, כמו סוויש של עומרי כספי, או דרך ישראלים המתגוררים בחו"ל, כמו קרן זאב ונצ'רס של אורן זאב. אפילו קלע, חברה ביטחונית שעובדת בעיקר עם הצבא הישראלי, גייסה קודם כל מקרנות כמו סקויה, לוקס וסטרייפס.

את הנגישות הגבוהה של יזמים ישראלים לקרנות אמריקאיות ניתן לראות בחשיפת גלובס מהחודש שעבר, שלפיה חברת סייבר שטרם הוקמה, וצפויה לקום על ידי מפקד בכיר ביחידה טכנולוגית בחופשת שחרור והיזם הסדרתי עידן נוריק - כבר סגרה את סקויה כמי שתוביל את סיבוב הגיוס הראשון שלה, ואת עומרי כספי שיתלווה אליה.

שמרנות בהשקעות

אחת הטענות המופנות כלפי תעשיית ההון סיכון הישראלית המסורתית נוגעת לשמרנות שלה בהשקעות הקשורות ל-AI ולדיפטק. "השותפים בקרנות שגשגו בימים הטובים של חברות האד-טק, האונליין, הענן, התוכנה הארגונית והסייבר. אבל הם לא התמחו בהשקעות דיפטק, שבבים וחומרה, שהופכות למבוקשות יותר בעידן ה-AI", אומר בכיר בענף.

"הסייבר מרכז 40% מההון לתוכו, אבל רובו עובר כבר דרך קרנות אמריקאיות או קרן סייברסטארטס של יוצא סקויה. רבים בענף הישראלי מחפשים לשנות את מודל הפעילות או אפילו לחפש עבודה במקומות אחרים מחוץ לתעשייה.

"יחוסר הוודאות לגבי האופן שבו ייראה השוק הוא כל כך גבוה, עד שההימורים הפכו בטוחים יותר: השקעות עתק במספר מועט מאוד של חברות הנמצאות בידי קבוצה קטנה של יזמים ומשקיעים".

חלק ממגמת הנסיגה בהשקעות הישראליות מגיע גם מבית: המוסדיים הישראליים הפחיתו במידה רבה את השקעותיהם בקרנות, ואף ישירות בחברות ישראליות, בשל התשואות הפושרות שמייצרות רוב הקרנות הישראליות. רבים מהם מחפשים נגישות דווקא לאותן עסקאות צמרת שנסגרות בארה"ב. כלל ומגדל השקיעו במאי השנה 170 מיליון דולר בגיוס פרטי של אנתרופיק, ולפחות מוסדי ישראלי אחד השתתף בסיבוב הענק של המתחרה קוגנישן, לצד עומרי כספי.

בתחילת דרכה הקצתה הממשלה תוכנית המסייעת למוסדיים ישראליים להשקיע בקרנות ישראליות, אך זו לא התרוממה. משקיעים ישראלים מתלוננים שקרנות איכותיות שלא נזקקות להשקעות של מוסדיים ישראלים מחוזרות על ידיהם, בעוד שקרנות שנזקקות לסיוע, ומצהירות על כך בפני הגופים המוסדיים, מייצרות רושם שלילי, כך שהצורך להסתייע מהווה מעין אות קין על מצחן.