אחרי 13 שנות קשר: בית המשפט קבע כי מדובר בניצול כלכלי - ולא בזוגיות

הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

כמה פעמים אנו נחשפים לקרוב משפחה או לחבר הנמצא במערכת יחסים רעילה, הרסנית ונצלנית? כל הנורות האדומות מהבהבות, אך ידינו קצרה מלהושיע, משום שמדובר באדם בגיר, שכשרותו המשפטית לנהל את חייו לא נשללה. דוגמה טרגית במיוחד למקרה כזה נחשפה בפסק דין שניתן בחודש שעבר בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה.

● ביהמ"ש דחה בקשה של אישה יהודייה להביא ילד מזרעו של מנוח ערבי-נוצרי
● המאהב שביקש לרשת את הקשישה ולסלק את הבעל מהדירה

האישה שבמוקד פסק הדין היא רווקה בת 74, שניהלה במשך 13 שנה מערכת יחסים עם גבר נשוי. הגבר עבר עד מהרה להתגורר בדירתה, השתלט על חייה, חי על חשבונה, ובודד אותה מחברותיה ומאחיה, שעמם קיימה קודם לכן קשר קרוב. בשנת 2022 נפלה האישה ונחבלה בראשה, אך האיש פינה אותה לבית החולים רק כעבור 24 שעות, חרף תסמינים קשים, ועברה הרפואי שכלל שבץ. גם במהלך אשפוזה התנהג האיש באגרסיביות, ואף הורחק מבית החולים מאחר שסיכן את בריאותה.

עקב מצבה הקשה של האישה, שכלל שיתוק גופני וחוסר יכולת לדבר, נקבע כי היא זקוקה לאפוטרופוס. למרבה הטרגדיה, רק לאחר שהוכרזה כחסויה, יכלו מכריה להעניק לה את הסיוע שנזקקה לו, כדי להיחלץ ממערכת היחסים ההרסנית. גם אז לא היה הדבר פשוט: לאחר שאחיה קיבל מינוי ראשוני מבית המשפט, פנה האיש לבית המשפט ודרש למנות אותו כאפוטרופוס, בטענה שהוא בן זוגה.

בית המשפט מינה עמותה ניטרלית, שדיווחה כי האיש מקשה על הטיפול בחסויה, מבקר אותה בזמנים שבהם אינו מורשה לעשות כן, מוציא אותה מבית החולים ללא היתר, ואף ביצע האזנת סתר בבית החולים. עוד הבהירה העמותה כי האיש ממשיך להשתמש בביתה וברכבה של החסויה, באופן שאינו מאפשר להשכיר או למכור את נכסיה, כי החתים אותה על מסמכים בכפייה ובניגוד לרצונה, וכי הוא משתמש בכספיה המופקדים בחשבונות הבנק. השופטת הגיעה בעצמה לבית החולים כדי להיפגש עם האישה, ושמעה מפיה כי אינה מעוניינת בכל קשר עם האיש, או במעורבות שלו בשיקומה.

האיש לא השלים עם החלטות בית המשפט, וזה נאלץ להוציא כמה צווי הגנה, כדי להרחיקו פיזית מהחסויה, לאחר שהאיש התייצב במוסד שבו היא מאושפזת וסירב להתפנות, אף שסירבה להיפגש עמו. נמסר כי מפגשים אלה מסבים לחסויה נזקים בריאותיים, משום שהם גורמים לה מתח ולחץ.

בהמשך נאלצה העמותה להגיש לבית המשפט תביעה לפינוי האיש מבית החסויה לצורך השכרתו, שכן עלות שהותה במוסד הסיעודי הייתה גבוהה. כן התברר כי לחסויה דירה נוספת שהיא נהגה להשכיר למחייתה, אך האיש הגיע גם אליה, התפרע ודרש מהשוכר לפנותה. האיש לא כיבד את צו הפינוי של בית המשפט והתבצר בבית, כך שלבסוף היה צורך לממש את הצו באמצעות ההוצאה לפועל, בליווי משטרתי, תוך פריצה וניסור סורגים.

לא הוצגו ראיות

האיש מצדו הגיש תביעה לקבלת מחצית מכלל רכושה של החסויה, בטענה שהוא זכאי לכך כידוע בציבור שלה. הוא לא הגיש תצהירים וראיות במסגרת התביעה, אך הגיש מניפסט אישי, שבו האשים את בית המשפט ואת העמותה בשוחד, בשחיתות ובזיוף. הוא הגיש גם בקשות לפסילת שופט, ערעורים חוזרים ונשנים, ועוד התנהלויות שונות שביטאו זלזול בהליך המשפטי.

בית המשפט הגיע למסקנה כי אף שהאיש התגורר בבית החסויה, השניים לא היו ידועים בציבור, שכן לא התקיימה ביניהם מערכת יחסים זוגית, אלא ניצול כלכלי חד-צדדי בלבד. כמו כן, לא הוצגו ראיות לניהול משק בית משותף או לשיתוף רכושי. בסופו של יום נדחתה תביעתו של האיש, וניתן פסק דין סופי שלפיו אינו רשאי לחזור ולהתגורר בבית האישה. הוא חויב גם בהוצאות משפט בסך 70 אלף שקל לטובת החסויה ובסך 10 אלף שקל לטובת אוצר המדינה.