מדד תשומות הבנייה למגורים עלה באוקטובר ב־0.4%, והשלים עלייה של 3.9% בתוך שנה. מאז ספטמבר 2023, ערב המלחמה, ועד אוקטובר 2026, עלה המדד בכ־11.8%.
לעלייה במדד יש משמעות גם עבור רוכשי הדירות החדשות, שחלק מהתשלומים שלהם צמוד אליו. עם זאת, בענף הבנייה טוענים זה תקופה כי המדד הרשמי אינו משקף את מלוא ההתייקרות בעלויות הביצוע בפועל. במרץ צפוי בג"ץ לדון בעתירה שהגישה חברת דניה סיבוס נגד הלמ"ס, בדרישה לעדכן את המדד. בלמ"ס ביקשו מבג"ץ לדחות את העתירה על הסף לאחר שבוצעו במדד שני עדכונים, אולם בחברה עמדו על כך שהמדד עדיין אינו משקף את המצב לאשורו.
העלויות האמיתיות: התייקרות של 24.3% בבניין רגיל מתחילת המלחמה
תחשיב של קבוצת דקל, המפיקה מחירוני בנייה, מצביע על התייקרות של כ־24.3% בעלויות הבנייה של בניין מגורים בן שמונה קומות ברעננה מאז ערב המלחמה. לפי נתוני החברה, בספטמבר 2023 עמדה העלות על 5,528 שקל למ"ר, בספטמבר 2025 היא הגיעה ל־6,337 שקל, ובנובמבר 2026 כבר טיפסה ל־6,870 שקל למ"ר, לפני מע"מ. מדובר בתוספת מצטברת של 1,342 שקל למ"ר. לפי התחשיב, כ־14.6% מההתייקרות נרשמו בשנתיים הראשונות למלחמה, ועוד כ־8.4% ב־14 החודשים שלאחר מכן.
איתי שניידר, מנכ"ל קבוצת דקל, מייחס את ההתייקרות לשיבושים בשרשראות האספקה, לפגיעה בזמינות חומרי הגלם ולמחסור בעובדים מקצועיים. "עם פרוץ המלחמה נוצרו שיבושים בשרשראות האספקה, בייצור ובשינוע חומרי גלם, ומחסור בעובדים מקצועיים. קשיים לוגיסטיים, עיכובים באספקה ועלויות הובלה גבוהות תרמו להתייקרות תשומות הבנייה", הוא אומר.
עם זאת, שניידר מזהה בתקופה האחרונה גם סימנים להתמתנות בקצב ההתייקרות. לדבריו, הירידה בהיקף התחלות הביצוע והתגברות התחרות בין קבלני הביצוע על פרויקטים חדשים, לצד התחרות בין היצרנים והיבואנים, מפעילות לחץ על המחירים ועשויות לתרום להתמתנות נוספת בעלויות הבנייה.

איתי שניידר, מנכ''ל קבוצת דקל / צילום: אחיקם בן יוסף
הערכות דומות, גם אם לא זהות, נשמעות מצד גורמים נוספים בענף. עמית גוטליב, יו"ר ארגון הקבלנים והבונים במחוז תל אביב והמרכז, מעריך כי אצל קבלנים מסוימים ההתייקרות בעלויות הביצוע מאז תחילת המלחמה מגיעה ל־20%־25%.
גם שמאי המקרקעין שמוליק כהן מעריך את העלייה בעלויות ההקמה בכ־20%. לדבריו, ההתייקרות אינה אחידה בין פרויקטים, והיא תלויה בין היתר במיקום ובמאפייני הבנייה.
כהן מדגיש כי מידת הפגיעה ברווחיות תלויה לא רק בשיעור ההתייקרות, אלא גם בהיקף ההוצאות שעליהן היא חלה. הוא ממחיש זאת באמצעות דוגמה: פרויקט שהוצאותיו מסתכמות ב-100 מיליון שקל והכנסותיו ב-113.42 מיליון שקל צפוי להניב רווח של 13.42 מיליון שקל. אם כל הוצאות הפרויקט מתייקרות ב-10%, ל-110 מיליון שקל, אך ההכנסות נשארות ללא שינוי, הרווח מצטמצם ל-3.42 מיליון שקל בלבד.
אבל לא כל התייקרות של 10% גורמת לפגיעה כזאת. אם מתוך תקציב של 100 מיליון שקל רק 60 מיליון שקל הם הוצאות ביצוע, ורק הן מתייקרות ב-10%, התוספת להוצאות תהיה 6 מיליון שקל. במקרה כזה יעמדו ההוצאות הכוללות על 106 מיליון שקל, והרווח יסתכם ב-7.42 מיליון שקל.
כלומר, יש הבדל גדול בין מצב שבו כל תקציב הפרויקט מתייקר ב-10% לבין מצב שבו רק חלק ממנו מתייקר בשיעור הזה. ככל שחלק גדול יותר מהוצאות הפרויקט מתייקר, כך נשחק חלק גדול יותר מהרווח של היזם.
בכיר בענף הביצוע אומר לגלובס כי החברה שלו נאלצה לבקש לפתוח מחדש את החוזים כמעט בכל הפרויקטים שהיא מבצעת. לדבריו, הפער בין התקציב שעליו התבססו ההתקשרויות המקוריות לבין העלויות בפועל הפך לבעיה משמעותית עבור קבלני הביצוע.
לפי נתוני הלמ"ס, רכיב שכר העבודה במדד עלה ב־5.2% ב־12 החודשים האחרונים. בסל המדד המעודכן, שעודכן ב־2025, חומרים ומוצרים מהווים כ־44.2% מהמשקל הכולל, ושכר העבודה כ־41.8%. היתר מיוחס לשכירת ציוד ולהוצאות כלליות. המשמעות היא שכמעט 86% ממשקל המדד מיוחסים לשני רכיבים מרכזיים: חומרי הבנייה והעבודה.
כהן מעריך כי כשלושה רבעים מתוספת העלות בפרויקטים נובעים מחומרי גלם ומכוח אדם. הרבע הנותר מיוחס להוצאות מימון, לאנשי מקצוע ולהתמשכות הליכי התכנון וההיתרים. החלוקה הזאת ממחישה מדוע ההתייקרות אינה מסתכמת במחיריהם של חומרי הבנייה, אלא נובעת משילוב של שינויים בעלויות ההעסקה, האספקה והניהול של הפרויקט.

כוח אדם: לא רק השכר עלה אלא גם ההוצאות הנלוות
כ־41.8% ממשקל מדד תשומות הבנייה מיוחסים לשכר העבודה, ואחד השינויים המשמעותיים בענף מאז פרוץ המלחמה הוא המעבר מהעסקת עובדים פלסטינים לעובדים זרים. עמית גוטליב, יו"ר ארגון הקבלנים והבונים במחוז תל אביב והמרכז, מעריך כי אצל קבלנים שעברו להעסקה של עובדים זרים, עלויות הביצוע התייקרו ב־20%־25%. "אלה עלויות מאוד גדולות", הוא אומר.
ההתייקרות אינה מסתכמת בשכר הפועלים. העסקת עובדים זרים כרוכה גם בהוצאות על מגורים, ביטוח רפואי ותשלומים נלווים, ובהם אגרות.
ההבדלים בתנאי ההעסקה מתוארים גם בדוח מבקר המדינה שפורסם באפריל 2026, העוסק בהעסקת עובדים לא־ישראלים לפני המלחמה ובמהלכה. הדוח מתייחס, בין היתר, לצורך בהסדרת מגורים וביטוח רפואי לעובדים זרים, לעומת עובדים פלסטינים שהיו מגיעים לעבודה וחוזרים לבתיהם. "לעובדים זרים צריך לדאוג ללינה ולהרבה דברים אחרים, שלפלסטינים לא היינו צריכים", אומר גוטליב.
גם שכר הפועלים עצמם התייקר. שמאי המקרקעין שמוליק כהן מצביע על כך כאחד הגורמים לעלייה בעלויות ההקמה.
גוטליב מציין את החשיבות של הניסיון המקצועי של העובדים הסינים ואת הצורך לשמור עליהם לטווח ארוך גם אם דרישות השכר עולות. "הסינים הם בעלי הניסיון הרב ביותר בענף", הוא אומר. "אתה רוצה את הסיני אצלך, שהוא ילמד את הקבוצות הבאות".
מבחינת גוטליב, אחת הדרכים להקל על העלויות היא להגדיל את היצע העובדים בענף. "ככל שיביאו לפה יותר עובדים, התחרות תהיה הרבה יותר גדולה", הוא אומר.
חומרי גלם: קשיי האספקה לא תמיד מתגלגלים למחיר
לצד כוח האדם, גם מחירי חומרי הגלם ותנאי היבוא משפיעים על עלויות ההקמה. כהן מציין את הברזל, המלט, האלומיניום והקרמיקה כמרכיבים מרכזיים בהתייקרות. "אני לא רואה מקום לחיסכון כאן. ההתייקרות בעלויות ההקמה נובעת בעיקר מעליית מחירי חומרי הגלם המיוצרים בחו"ל, ואין ליזם בארץ באמת שליטה עליהם", הוא אומר.
גוטליב מצביע בהקשר הזה על הקשיים בסחר עם טורקיה. "יש לנו עדיין משבר מאוד גדול עם טורקיה", הוא אומר, ומתאר קשיים באספקה וצורך להשתמש בנתיבי יבוא חלופיים. לדבריו, המדינה צריכה להרחיב את אפשרויות הרכש העומדות בפני הקבלנים: "המדינה צריכה לעזור לקבלנים לייבא מוצרים מכל מקום בעולם".
עם זאת, קשיי האספקה אינם מתורגמים בהכרח להתייקרות של כל חומרי הבנייה. בניתוח שפרסם בנק ישראל במרץ 2025, והתייחס להתפתחויות בשנת 2024, תואר האמברגו שהטילה טורקיה באפריל־מאי 2024, לצד המשך סחר דרך משקים שלישיים. הבנק מצא כי ישראל איתרה מקורות חלופיים ליבוא מלט, וכי באותה תקופה לא ניכרה עלייה במחירו. מסקנתו הייתה שהשפעת האמברגו על מחירי היבוא הייתה מוגבלת.
גם נתוני הלמ"ס האחרונים מצביעים על מגמות שונות בין חומרי הבנייה. באוקטובר עלו מחירי הברזל לבנייה ב־1.2% והבלוקים ב־2.1%, בעוד שמחיר הבטון המובא ירד ב־0.7%. מדד החומרים והמוצרים כולו עלה באותו חודש ב־0.1%.
הנפט: המחיר עלה ב־45% בשנה, וההובלות התייקרו
גם לעלייה במחירי הנפט יש השפעה על עלויות הבנייה, דרך התייקרות ההובלה, השינוע והייצור. מחירי הנפט עלו בכ־45% בתוך שנה, מכ־64 דולר לחבית בנובמבר 2025 לכ־93 דולר בנובמבר 2026.
ענף הבנייה נשען על הובלה שוטפת של חומרי גלם לאתרי העבודה, באמצעות משאיות וכלי רכב כבדים הצורכים סולר. כאשר מחיר הנפט עולה, עלויות הדלק עשויות להתייקר ובהתאם גם הובלת הברזל, המלט, הבטון וחומרי גמר. ההשפעה אינה מוגבלת לשינוע בישראל: חלק ניכר מחומרי הבנייה והמוצרים המוגמרים מיובאים, ולכן התייקרות הדלקים עשויה להתגלגל גם לעלויות ההובלה הימית והיבשתית שלהם.
השפעה נוספת נובעת מתהליכי הייצור של חומרי הבנייה. ייצור מלט, זכוכית, קרמיקה ומתכות דורש כמויות גדולות של אנרגיה, ועליית מחירי האנרגיה עלולה להגדיל את הוצאות הייצור ולהתגלגל למחירי המוצרים. גם מוצרים כמו צנרת פלסטיק, חומרי איטום ובידוד מיוצרים מחומרי גלם שמקורם בתעשייה הפטרוכימית, המבוססת בין היתר על נפט.
בישראל, התייקרות כזו עשויה להשפיע הן על מחירי המוצרים המיובאים והן על עלויות הייצור והשינוע המקומיות. עם זאת, ההשפעה אינה מיידית או אחידה, והיא תלויה במקור האנרגיה של היצרן, במחירי חוזי האספקה וביכולתם של הספקים לספוג חלק מההתייקרות.
מיקום: תל אביב בראש הטבלה - פערים בין אזורים בארץ
עלויות ההקמה משתנות במידה ניכרת בהתאם למיקום הפרויקט ולמאפייני הבנייה. אומדן עלויות הבנייה של לשכת שמאי המקרקעין ליוני 2026 מצביע על פערים משמעותיים בין אזורי הארץ: העלות הישירה למ"ר בבניין גבוה במרכז תל אביב נאמדת ב־11.1 אלף שקל, לעומת 7,500 שקל ברמת גן ובגבעתיים ו־5,800 שקל בחיפה. בבניין רב־קומות במרכז תל אביב מגיע האומדן ל־12.7 אלף שקל למ"ר.
עם פרסום האומדן ביולי אמרה יו"ר לשכת שמאי המקרקעין, נחמה בוגין, כי "עלייה של כמה מאות שקלים למ"ר, ובמקרים מסוימים אף יותר מ־1,000 שקל למ"ר, מתורגמת בפרויקט בהיקף משמעותי לעשרות מיליוני שקלים ועשויה להשפיע על היכולת להוציא אותו לפועל".
בוגין התייחסה גם למאפייני הבנייה בתל אביב, ובהם משכי ביצוע ארוכים, שעות עבודה מצומצמות יחסית, מגבלות לוגיסטיות ודרישות עירוניות ייחודיות. "בתל אביב חשיבותו של האומדן מקבלת משנה תוקף , לנוכח הזינוק בעלויות הבנייה", אמרה אז לגלובס.
מימון: התקבולים נדחים והריבית עדיין גבוהה
גם סביבת הריבית מקשה על היזמים. אף שבנק ישראל החל בתהליך של הפחתת הריבית, היא נעצרה לאחרונה ונותרה ברמה גבוהה יחסית לשנים שקדמו למלחמה, ולכן עלויות האשראי של חברות הבנייה נותרו משמעותיות. בשילוב עם התארכות משכי הביצוע ודחיית תקבולים מרוכשי הדירות, מדובר בהוצאה שמכבידה עוד יותר על תקציב הפרויקט.
כאשר פרויקט מתעכב, היזם נדרש להחזיק את האשראי למשך זמן ארוך יותר, והוצאות הריבית מצטברות גם אם מחירי החומרים והשכר אינם משתנים. במקביל, דחיית תקבולים מרוכשי הדירות עלולה להגדיל את צורכי האשראי, ולהעמיק את הפער בין ההוצאות באתר לבין הכסף שנכנס ממכירת הדירות.
היקף המימון בענף משקף את השינויים האלה. בסקירה שפרסם במאי 2026 הצביע בנק ישראל על כך שהאשראי הכספי למימון פרויקטים לבנייה למגורים בחמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות עלה מכ־49 מיליארד שקל בסוף 2024 לכ־69 מיליארד שקל בסוף 2025, גידול של כ־40%. הבנק ייחס את העלייה, בין היתר, להאטה בעסקאות בדירות חדשות, להתייקרות הבנייה ולמבצעי מכירה שכללו דחייה משמעותית בתשלומים.