"הם רצו שנזרים מיידית 30 מיליון דולר": כך התפוגגו המגעים בין רמי לוי לארקיע

אחרי שהמגעים עם רמי לוי התפוצצו בשל לוחות הזמנים, ורונן אלעד הפך לבעל השליטה בחברת ארקיע, מנכ"ל ישראייר אורי סירקיס מבהיר כי מבחינתו מיזוג שתי חברות התעופה הוא עדיין מהלך נכון • וגם: כך התנהלה הדרמה מאחורי הקלעים של עסקת המכירה

רמי לוי, בעל השליטה בישראייר; רונן אלעד, בעל השליטה בארקיע; אבי חורמרו, נציג משפחת נקש / צילום: יונתן בלום,  יח''צ, רוני שיצר
רמי לוי, בעל השליטה בישראייר; רונן אלעד, בעל השליטה בארקיע; אבי חורמרו, נציג משפחת נקש / צילום: יונתן בלום, יח''צ, רוני שיצר

בתחילת השבוע נפל דבר בענף התעופה הישראלי, כשרונן אלעד רכש את השליטה בארקיע. במסגרת העסקה אלעד יזרים לחברה כ-30 מיליון דולר ויהפוך לבעל השליטה, וקבוצת נקש תזרים 8.5 מיליון. על פי החלטת הדירקטוריון, אלעד יחזיק כעת ב-82% ממניות החברה וקבוצת נקש תישאר עם 3%. מניות העובדים ידוללו מ־22% ל־15%.

● העסקה נחשפה בתקשורת, וישיבת הדירקטוריון התפוצצה: מאחורי הקלעים של מכירת ארקיע
● יוצא השייטת ומשקיע סדרתי: הכירו את בעל השליטה החדש בארקיע

ביום חמישי האחרון עוד הכריזו עובדי ארקיע על סכסוך עבודה, אלא ששעתיים מאוחר יותר, פושים מאתרי החדשות בישרו להם על עסקה למכירת חברת התעופה לקבוצת משקיעים בראשות כידן דהרי, ירון אדיב ויריב לרנר, מבלי שניהלו איתם שיחה מוקדמת ומבלי שהיו חלק מהמהלך.

"זה אירוע שרואים רק בסרטים", מתאר גורם שהיה מעורב במגעים מטעם העובדים. "אתה לא בא לשותף שלך עם עסקה בלי לדבר איתו".

מבחינת העובדים, לא מדובר היה רק בהפתעה, אלא גם בשבירת כללי המשחק מול שותפים ותיקים. העסקה שנחתמה בתחילת הדרך הייתה אמורה לשנות באופן דרמטי את מבנה הבעלות בארקיע: משפחת נקש הייתה צפויה לרדת מאחזקה של כ-78% ל-3%, ואילו אחזקות העובדים היו צפויות להידלל כמעט לחלוטין.

נקודת הרתיחה הגיעה עוד באותו הערב, כשנציגי קבוצת הרוכשים הגיעו לישיבת דירקטוריון. בתוך החדר התפתח עימות חריף בין נציגי העובדים לבין נציג משפחת נקש, אבי חורמרו, שכלל גם צעקות ודפיקות על השולחן, ובהמשך גם מול נציגי קבוצת הרוכשים.

הישיבה התפוצצה

אחרי שהטונים עלו, האחים נקש החליטו לצאת מהחדר וישיבת הדירקטוריון למעשה התפוצצה. נציגי העובדים והרוכשים המיועדים נשארו שם לבד. "העובדים הבינו שהם מחפשים משהו אחר", אומר גורם המעורה בפרטים. "גם אם אפשר היה להגיע להסכמות, כל המהלך הראשוני לא עבר להם בגרון. מעבר לתוכן העסקה, יש גם דרך שבה אנשי עסקים מתנהלים".

למרות העימות, ניתנו לעובדים שלושה ימים לאתר משקיע שיוכל להציע מתווה אחר. ארקיע הייתה זקוקה להזרמת כסף מהירה, והאפשרות להיכנס לתקופה ממושכת של חוסר ודאות הייתה מסוכנת.

"שעה אחרי ישיבת הדירקטוריון החלו שיחות עם משקיעים אחרים", מספר הגורם מטעם העובדים. "זה נמשך בלופ שלא נגמר עד יום שני בצוהריים. לא יצאנו לחפש אנשים מאפס. משקיעים פונים אליך, הם יודעים שיש חלון הזדמנויות".

בין היתר, אחד הגורמים שגיששו מול עובדי ארקיע הייתה חברת ישראייר בשליטת רמי לוי, שלפני כשבוע כבר פורסם בגלובס כי היא מנהלת מגעים לרכישת ארקיע. "לא היה לנו זמן לתהליך רגולטורי ארוך", אומר גורם נוסף המעורה בפרטים, שמדגיש את מצב ארקיע: "אם לא הייתה עסקה תוך ימים ספורים, לא היה איך לשלם לעובדים, וגם המשך הפעילות השוטפת היה נפגע".

הסיבה שלוי נטש מלכתחילה את העסקה היה הצורך הבהול של ארקיע בהזרמת מזומנים. על פי גורמים שמכירים את הפרטים, הצורך בהזרמת מזומנים לארקיע היה דחוף לתשלום על דלק למטוסים ומשכורות לעובדים. עם זאת, לוי לא חשש מהיתכנות שרשות התחרות תסרב לעסקה. "בסוף, זה לא שישראייר וארקיע באמת מתחרות אחת בשנייה", אומר לגלובס גורם המכיר את הפרטים. "התחרות האמיתית היא מול אל על והמחירים שלה".

"משפחת נקש פנתה לרמי לוי, ודיברו על הצורך להזרים מיידית, בתוך חודש, שלושים מיליון דולר", אומר מנכ"ל ישראייר אורי סירקיס. "קיבלנו חוות דעת ממשרדי רואי חשבון מובילים, שאמרנו לנו שנצטרך להתחיל תהליך ארוך מול רשות התחרות, ולא היינו יכולים לסגור את זה בזמן המדובר. עד שזה היה עובר, ארקיע הייתה קורסת".

סירקיס מציין כי לא בטוח שנאמרה המילה האחרונה. "זה יהיה תלוי כמובן גם ברוכש החדש, אבל מבחינתי, גם עכשיו, נכון לקדם את המיזוג הזה. לא יכול להיות שבמדינה עם 10 מיליון תושבים בלבד יש 6 חברות תעופה, בזמן שבכל אירופה יש פחות מעשר. לא יכול להיות שפה ישמרו על החברות קטנות, אי אפשר להתמודד ככה עם ענקיות התעופה".

שם נוסף שנבחן על ידי עובדי ארקיע היה עזרא אונגר, היזם החרדי-אמריקאי, שכבר התעניין בעבר ברכישתה, אך הוא ביקש לקדם מתווה שיביא להפסקת הפעילות בשבת. "על פי תחזיות העובדים, המצב הכלכלי לא היה טוב אם ארקיע הייתה מפסיקה לטוס בשבת", אומר הגורם. "היינו גם צריכים לדבר על השאלה איך מפצים את העובדים".

גם עמי כהן, מבעלי בלו בירד, הציע להיכנס לתמונה באמצעות קבוצת משקיעים. הצעתו כללה הזרמת 30 מיליון דולר ושמירה על מלוא אחזקות העובדים, כ-22%, לצד המשך הפעילות בשבת. אלא שהצעה זו הגיעה בשלב מאוחר יחסית של המהלך, והיה צורך להתקדם במהירות. "החברה הייתה על המדף במשך שנה וחצי, למה הוא נזכר רק עכשיו?", תוהה אותו גורם.

עדיף על דילול לאפס

בסופו של דבר, מי שנבחר היה איש העסקים רונן אלעד, שכבר ניסה לרכוש את ארקיע בעבר, ואף קיים פגישות עם משפחת נקש לפני שנים, בין היתר לפני למעלה מעשור.

אלעד הציע מתווה שאפשר לעובדים להישאר בעלי מניות בחברה, עם אחזקה של 15%, לצד זכויות ונציגות במוסדות החברה. עבור העובדים, זו הייתה פשרה משמעותית לעומת האחזקה המקורית של כ-22%, אך היא הייתה עדיפה מבחינתם על דילולם כמעט לאפס.

"הוא אמר לנו שהוא לא רוצה שנלך לשום מקום", מספר אחד מנציגי העובדים. "הוא רוצה שהעובדים יהיו שותפים שלו. מבחינתנו, חיפשנו מישהו שמאמין בצמיחה של החברה ורואה בעובדים חלק מהדרך הזאת".

אחד הרגעים הזכורים מבחינת העובדים היה דווקא מחוץ לישיבת הדירקטוריון, רגע לפני שהאחים נקש היו צריכים לקבל החלטה על מכירת החברה. כ-200 עובדים עמדו שם מבחוץ, כאשר חלק מהמטרה היה גם להפעיל לחץ. לדברי אחד העובדים, "איך האחים נקש יכלו לסרב כשראו את כולנו עם פרצופים זועמים?".

עכשיו, השאלה הגדולה עודנה פתוחה: האם השותפות תצליח להוביל את ארקיע לצמיחה, או שהיא תידרש תחילה לתהליך הבראה והתייעלות מקיף.