יש שוטרים בכל בית חולים, אבל האם הצוותים הרפואיים מוגנים יותר?

שבע שנים נדרשו כדי להציב שוטרים בבתי החולים הגדולים שידעו מספר גבוה של אירועי אלימות • היעד הושג, אבל המרפאות בקהילה נותרו מחוץ לתוכנית • מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחרי התוכנית למניעת אלימות נגד סגל רפואי

בית חולים ברזילי / צילום: Shutterstock
בית חולים ברזילי / צילום: Shutterstock

אודות המוניטור

 מדור "המוניטור" של גלובס ו"המרכז להעצמת האזרח" מנגיש לציבור מעקב אזרחי אחר יישום, או אי יישום, החלטות ממשלה וחקיקות, ומבוסס על עבודת חוקרי המרכז ומערכת גלובס. המרכז להעצמת האזרח (CECI) הוא עמותה הפועלת משנת 2003 ועוסקת ביכולות הביצוע של המגזר הציבורי. המדור מתפרסם פעם בשבועיים.

תחקיר: דר כהן עריכה: אביטל שטרן למקורות ולמתודולוגיה, חפשו "המוניטור" באתר גלובס ובאתר המרכז להעצמת האזרח  www.ceci.org.il 

כך בדקנו

המרכז להעצמת האזרח הוא ארגון חברה אזרחית הפועל למען הגברת יכולת הביצוע במגזר הציבורי וחיזוק האמון בין הממשל לאזרחים. מיזם "המוניטור" הוא האמצעי המרכזי עבור מטרה זו.

"המוניטור" מבצע מעקב וניטור אחר יישום החלטות ממשלה, לאור ערכי האחריותיות (Accountability) והשקיפות ובמטרה לטייב את עבודת הממשל בישראל, להצביע על הפער שבין ההצהרה וקביעת מדיניות הממשלה לבין ביצועה בפועל. מלבד הצגת תמונת יישום עדכנית של כל סעיפי ההחלטה האופרטיביים, תחקירני המוניטור, העוברים הכשרה מקיפה, מנתחים את החסמים והמאפשרים בכל החלטה, כלומר - מה היו הסיבות והתנאים שתרמו לביצוע או אי־ביצוע סעיפי ההחלטה השונים.

התחקיר מתבצע באמצעות קריאה במקורות גלויים כגון פרוטוקולים, מאגר החקיקה, דוחות ממשלתיים, דוחות מבקר המדינה וכדומה. לאחר מיצוי המקורות הראשוני, מתבצעת פנייה אל אנשי המקצוע בממשלה, ובחלק מהמקרים נערכת היוועצות עם שחקנים רלוונטיים נוספים כגון גופי חברה אזרחית, מושאי המדיניות ועוד.

דוח המוניטור כולל התייחסות לרקע, לנסיבות ולאקלים הציבורי סביב קבלת ההחלטה, הצגת סטטוס יישום סעיפיה השונים, ניתוח המאפשרים והחסמים, סיכום ואינטגרציה של המידע וכן המלצות לייעול תהליכים והסרת חסמים.

כיצד נבחרות החלטות ממשלה למעקב?

■ החלטות בנושאים חברתיים וכלכליים, הנבחרות לאחר שיח ומיפוי מול גורמי ממשל, אקדמיה וחברה אזרחית.
■ החלטות ממשלה אופרטיביות - החלטות יישומיות.
■ החלטות אסטרטגיות - תקציב גבוה או השפעה נרחבת על אזרחי ישראל.
■ החלטות ממשלה מורכבות - בעלות פוטנציאל לחסמי ביצוע בשל מעורבות מספר משרדי ממשלה, תהליך ארוך וכדומה.
■ החלטות בשלות - עברה לפחות שנה מהרגע שהתקבלו בממשלה.

אמות־מידה למדידת יישום סעיפי ההחלטה

החלטות ממשלה כוללות בתוכן סעיפים ביצועיים מסוגים שונים - שינויי חקיקה, תקצוב, הקמת ועדות, ביצוע עבודת מטה ועוד. דוח המוניטור מביא את סטטוס היישום של כל אחד מסעיפי ההחלטה - יושם, לא יושם או יושם חלקית (לדוגמה - במקרה בו תקציב הוקצה אך לא מומש).

ניתוח חסמים ומאפשרים

המרכז להעצמת האזרח ביצע ניתוח ועיבוד נתונים של יותר מ־100 דוחות מוניטור לכדי מחקר כמותני המאפשר ראיית מאקרו על יכולת הממשלה ליישם את החלטותיה ואת התחייבויותיה לציבור. הניתוח העלה 13 מאפשרים ו־11 חסמים בדרך ליישום החלטות ממשלה. חסמים לדוגמה - היעדר לוח זמנים מחייב, קושי בביצוע התקשרויות, חוסר תיאום בין־משרדי ממשלה ועוד. מאפשרים לדוגמה - צוות מתכלל, מנגנון ביקורת חיצונית, הגדרת מדדי תוצאה ועוד.

ניתוח המאפשרים והחסמים מסייע לקבל תמונת מצב רחבה מבוססת נתונים על אופן עבודת הממשלה, ולהפיק המלצות כדי לבנות החלטות ממשלה ישימות ויעילות יותר למען הציבור בישראל.

באוקטובר 2026 הותקף רופא במרפאת בריאות הנפש של כללית בבית שאן. בעקבות האירוע הודיעה ההסתדרות הרפואית כי לא תהסס להשבית שוב את המערכת, ודרשה להציב אבטחה גם במחלקות הפסיכיאטריות ובמרפאות בריאות הנפש בקהילה. זה לא האירוע הראשון השנה: כבר ביולי 2026 הותקפו שני רופאים בבית החולים קפלן, וההסתדרות הרפואית קיימה שביתת מחאה.

● השכר במגזר הציבורי ב-2025: מיהם שיאני השכר, והיכן נרשמו הפערים הגדולים ביותר
● "מה שלא משקיעים עכשיו, יעלה לנו פי 10": המחיר של הרפורמה בהתפתחות הילד

האלימות כלפי צוותים רפואיים היא תופעה מתמשכת, שמוקדה הנפיץ ביותר הוא חדרי המיון. היא פוגעת לא רק בתחושת הביטחון האישי של העובדים, אלא גם מובילה לשחיקה, לנטישת המקצוע ולפגיעה באיכות הטיפול הניתן לכלל הציבור. התשובה שנתנה הממשלה היא נוכחות משטרתית קבועה בבתי החולים, במסגרת שתי החלטות: 2712 מיוני 2017 ו־1527 ממאי 2022.

כיום, לפי משטרת ישראל, מאוישים 50 מתוך 51 תקני שוטרים ב־28 בתי חולים. על הנייר זו הצלחה. אבל דווקא ברגע הזה מתחדדת השאלה שהחלטות הממשלה לא הצליחו לענות עליה: האם הרופאים והאחיות מוגנים יותר?

הפתרונות לא הספיקו

הנתונים מלמדים על היקף התופעה, ועל כך שהיא רחבה יותר ממה שמדווח. לפי מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר 2022, בבתי החולים הממשלתיים דווחו בשנים 2018-2021 בין 625 ל־861 אירועי אלימות בשנה, ושיעור האירועים הפיזיים עלה מכ־38% בשנים 2018-2019 לכ־50% בשנת 2021.

בכללית, כ־61% מאירועי האלימות בשנת 2021 התרחשו במרפאות בקהילה. רק בכחמישית מאירועי האלימות בשנים 2018-2021 הוגשה תלונה במשטרה. באותן שנים נפתחו 433 תיקים נגד 488 חשודים בתקיפת עובד ציבור במוסד רפואי, ובכ־45% מהם הוגש כתב אישום. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2021 דווחו 313 תקיפות פיזיות ו־6,505 אירועי אלימות מילולית, איומים ופגיעה ברכוש.

השיטור בבתי החולים אינו רעיון חדש. כבר ב־2010 קבע מבקר המדינה כי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות משנת 2000 הורה להציב שלושה שוטרים בכל בית חולים כללי, בשתי משמרות לפחות, אך רוב בתי החולים לא הציבו שוטרים בשל עלותם, הגבוהה פי שלושה בערך מעלות מאבטח. בהמשך נשענה ההתמודדות על החוק למניעת אלימות במוסדות למתן טיפול מ־2011, והוחמר העונש על תקיפת איש צוות רפואי משלוש לחמש שנות מאסר. ב־2013 החליטה הממשלה (החלטה 697) על פיילוט בשישה בתי חולים ממשלתיים, אך לא גובשה תוכנית למרפאות בקהילה.

באפריל 2017 מינה משרד הבריאות את ועדת מור־יוסף, שהגדירה את הבעיה כבעיה לאומית המחייבת שילוב זרועות ממשלתי, ופרסמה בדצמבר 2017 כ־60 המלצות, ובהן הרחבת הצבת השוטרים לכלל בתי החולים. עד סוף 2022 יושמו רק כמחצית מההמלצות, ורק כרבע מהן במלואן. משרד הבריאות ציין כי לא הוקצה לו תקציב ייעודי ליישומן, למעט הכספים להצבת שוטרים, והעריך כי לתוכנית מלאה נדרשים קרוב ל־200 מיליון שקל.

שבע שנים של עיכוב

החלטה 2712 מ־2017 הורתה להרחיב את הצבת השוטרים עד 15 בתי חולים, ממשלתיים ושאינם ממשלתיים, עם 26 תקנים ותקציב שנתי של כ־10 מיליון שקל עד 2021. אבל חמש שנים אחרי ההחלטה, ב־2022, פעלה התוכנית ב־8 עד 10 בתי חולים בלבד, ורק 15 מתוך 26 התקנים אוישו. משרד הבריאות עצמו ייחס זאת ל"קשיים במנגנון התקצוב של התוכנית".

ההחלטה קבעה מימון משותף של המשרד לביטחון לאומי ומשרד הבריאות, בסכומים מרביים לחמש שנים בלבד. חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות מ־2020 קבע כי לפחות שוטר אחד יוצב בכל בית חולים ושעלותו תתחלק בין בית החולים והמשרדים, אך לפי דיווח באתר "דבר", הקול הקורא לבתי החולים לא הופץ.

בשלב הזה הגיעה החלטה 1527. לנוכח אירוע אלימות קשה ביחידה לטיפול נמרץ בהדסה הר הצופים ושביתת המחאה של ההסתדרות הרפואית שבאה בעקבותיו, קבעה הממשלה במאי 2022 תוכנית ארצית קבועה: 28 בתי חולים, 48 תקנים בבסיס התקציב ותקציב שנתי של 19 מיליון שקל (14 מיליון שקל ממשרד הבריאות ו־5 מיליון שקל מהמשטרה), עם יעד להשלמת היישום עד סוף הרבעון הראשון של 2023.

הפעם התוצאה שונה. לפי המשטרה, התוכנית פועלת כיום ב־28 בתי חולים, ובספטמבר 2023 נוספו שלושה תקנים, כך שהתקן עומד על 51. עם זאת, גם כאן היו עיכובים: נקודת המשטרה הראשונה נחנכה רק באוקטובר 2022 בבית החולים זיו בצפת, היעד של הרבעון הראשון של 2023 לא הושג והיישום הושלם רק בהמשך, ואיוש התקנים לא היה מלא לאורך התקופה. בשנת 2024 עמד האיוש על 44 שוטרים בממוצע, ובאוקטובר 2025 מסר משרד הבריאות בכנסת כי "בשנתיים האחרונות הייתה ירידה באיוש". רק באוגוסט 2026 דיווחה המשטרה על איוש של 50 מתוך 51 תקנים (98%), והתקן האחרון יאויש בקרוב.

שוטרים, אך לא בכל שעה

גם אחרי השלמת הפריסה, הנוכחות המשטרתית אינה רציפה. באוקטובר 2025 מסר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות בכנסת כי במרכזי־העל מוצבים שלושה שוטרים, וכי כדי שהמערך יפעל 24/7 נדרשים חמישה, ו"צריך כמעט להכפיל את התקציב". בסיכום הדיון התבקשו משרדי הבריאות והאוצר להוסיף תקני שוטרים לכיסוי מלא של שעות היממה.

הנקודה הזו משמעותית, משום שמחקר הערכה של המשרד לביטחון לאומי מדצמבר 2017 מצא כי נוכחות פיזית של שוטר במדים בתוך חדר המיון הייתה הגורם בעל ההשפעה הרבה ביותר על תחושת הביטחון של הצוותים הרפואיים, אף יותר מתוספת מאבטחים אזרחיים או מהתקנת אמצעים טכנולוגיים. המחקר גם מצא כי הצבת שוטרים לא הביאה בהכרח לירידה במספר האירועים המדווחים, אך שיפרה את מהירות התגובה המשטרתית, את איכות הטיפול באירועים ואת היכולת לגבש תשתית להגשת כתבי אישום.

העלייה בדיווחים הוסברה, בין היתר, בהגברת המודעות בקרב הצוותים ובעידודם לדווח, תופעה שכונתה "פרדוקס הדיווח": מספר הדיווחים אינו בהכרח משקף עלייה באלימות, ועשוי להעיד דווקא על שיפור במנגנוני הדיווח והטיפול.

נוסף על כך, 51 התקנים מפוזרים ב־28 בתי חולים ואינם מחולקים באופן שווה. החלטה 1527 קבעה כי הצבת השוטרים תיעשה לפי שיקולי המשטרה ועל פי תיעדוף מקצועי המתואם עם משרד הבריאות, כגון גודל בית החולים ומספר האירועים, אך לא אותרו קריטריונים מתואמים שפורסמו להקצאת השוטרים, ומשרד הבריאות לא השיב לבקשת חופש המידע של המרכז להעצמת האזרח.

יעד כמותי ברור

שני מנגנונים סייעו ליישום. הראשון הוא הטלת האחריות על גורם אחד בשטח, משטרת ישראל, עם יעד כמותי ברור של מספר בתי חולים ומספר תקנים. הוא בא לידי ביטוי עם פרסום נוהל המשטרה "הפעלת סייר בית חולים" ב־2023, שהגדיר את תפקיד השוטר, את גבולות גזרתו ואת הסמכויות המוקנות לו. השני הוא מנגנון המדידה וההערכה שנקבע בהחלטה 2712, ובמסגרתו נערך בפועל מחקר הערכה, שיצר תשתית ראשונית לבחינת התוכנית על בסיס נתונים.

מדור מס' 83: החלטת ממשלה 2712 | יוני 2017

שם ההחלטה: 
תוכנית לאומית למניעת אלימות כנגד סגל רפואי

המטרה במילים "רגילות": 
להרתיע מפני אלימות כלפי רופאים, אחיות ואנשי צוות, ולאפשר תגובה מהירה ואכיפה כשאלימות מתרחשת

הסבר:
צוותים רפואיים חשופים לאלימות מילולית ופיזית מצד מטופלים ומלוויהם, ושיעור האירועים הפיזיים עלה בשנים האחרונות. לכן הוחלט להרחיב את הצבת השוטרים

גורם אחראי:
משטרת ישראל והמשרד לביטחון לאומי, בשיתוף משרד הבריאות

מנגד, שלושה חסמים עיכבו את התוכנית. הראשון הוא ניהול כוח אדם: המחסור בשוטרים מנע לאורך תקופה ארוכה נוכחות רציפה בחדרי המיון, על רקע ירידה כללית בשיעור האיוש של מערך הסיור במשטרה, שעמד ביולי 2024 על כ־84%. השני הוא ניהול התקציב: מימון משותף בסכומים מרביים לחמש שנים בלבד, בלי הסכמה מובנית על חלוקת האחריות לטווח ארוך, יצר חוסר יציבות, והחוזר של 2020 לא תורגם לקול קורא.

החסם השלישי הוא תכנון וניהול, והוא נוגע למידע. החלטה 1527 קבעה כי הצבת השוטרים תיעשה, בין היתר, לפי מספר האירועים המתועדים בכל בית חולים, אבל תשתית המידע לכך חלקית: מערכת הדיווח של משרד הבריאות פעלה עד 2022 רק בבתי החולים הממשלתיים, והמשטרה לא ניהלה קוד ייעודי לתיקי אלימות נגד צוותים רפואיים. משרד הבריאות מסר באוקטובר 2025 כי הוקמה מערכת ממוחשבת לדיווח על אירועי אלימות בבתי החולים.

מה שלא נמדד

בהיעדר מערכת מידע אחת, קשה לדעת אם התוכנית עובדת. מבקר המדינה מצא כבר ב־2010 כי מערכת המידע הממוחשבת לאירועי אלימות, שמשרד הבריאות החל להפעיל ב־2008, טרם הוטמעה, הוזנו לה נתונים חלקיים ולעתים שגויים, והיא לא חוברה לבתי החולים שאינם ממשלתיים ולקופות החולים. המבקר המליץ להקים בסיס נתונים מלא ואמין על האלימות בכלל מערכת הבריאות, אך ב־2026 מסר משרד המשפטים כי תיקי האלימות החמורה נגד צוותים רפואיים אינם מסומנים במערכות הפרקליטות ולא ניתן לשלוף אותם בלי בדיקה ידנית של כלל התיקים.

גם בתחום האכיפה התמונה חלקית. בתיקי תקיפת עובד ציבור במוסדות בריאות שנפתחו בשנים 2022-2023 הוגש כתב אישום בכ־30% מהתיקים, ויותר ממחציתם נסגרו ללא כתב אישום. מספר התיקים ירד מ־129 בשנת 2022 ל־57 בשנת 2025, אך לא ניתן לקבוע מכך אם האלימות פחתה או שפחות אירועים מדווחים. החלטה 1527, בשונה מ־2712, אינה כוללת מינהלה משותפת, מנגנון מדידה והערכה או מועד לבחינה מחודשת של התוכנית.

נוסף על כך, ההחלטות אינן מתייחסות לשלושה גורמים מרכזיים. הראשון הוא הרפואה הקהילתית: ההחלטות עוסקות בבתי החולים בלבד, אף שבכללית כ־61% מאירועי האלימות בשנת 2021 התרחשו במרפאות בקהילה. מיזם "אבטחה בקהילה" שמשרד הבריאות הודיע עליו באפריל 2025, הכולל כוחות אבטחה רכובים למרפאות, אינו מעוגן בהחלטת ממשלה. השני הוא שורש הבעיה: מחקר מ־2004, שהובא בדוח מבקר המדינה, מצא כי הגורמים השכיחים לאלימות בחדרי המיון הם המתנה ממושכת, חוסר שביעות רצון מהיחס ומבנה צפוף, ונוכחות שוטר אינה מטפלת בתנאים האלה. השלישי הוא ליווי הנפגעים: ההחלטות לא כוללות מנגנון לליווי אנשי צוות שנפגעו, ובמרפאות כללית רק כשליש מאנשי הצוות קיבלו ייעוץ מקצועי לאחר אירוע אלימות.

הגנה על כולנו

שיעורי היישום אינם יכולים לשמש לבדם מדד להצלחת המדיניות: הם מלמדים אם שוטרים הוצבו, אך לא אם הצוותים מוגנים יותר. מתוך 6 הסעיפים שנבחנו בהחלטה 2712, אף סעיף לא יושם במלואו, 4 יושמו חלקית (67%) ו־2 לא יושמו (33%). מתוך 5 הסעיפים שנבחנו בהחלטה 1527, 3 יושמו במלואם (60%) ו־2 יושמו חלקית (40%).

ההבדל המרכזי בין שתי ההחלטות הוא התקציב: החלטה 2712 נשענה על מימון זמני ומותנה בין שני משרדים, ומשרד הבריאות עצמו ייחס את כישלונה ל"קשיים במנגנון התקצוב", בעוד שהחלטה 1527 קבעה תקציב קבוע בבסיס וחלוקה ברורה. חמש שנים לאחר החלטה 2712 אוישו רק כ־58% מתקני השוטרים, ואילו כיום, בעקבות החלטה 1527, מאוישים 50 מתוך 51 תקנים ב־28 בתי חולים, אם כי לאחר המועד שנקבע.

התוכנית הלאומית השיגה התקדמות חשובה: לאחר כעשור הוצבו שוטרים בכל 28 בתי החולים שנקבעו. אבל מימושה המלא מותנה בנוכחות משטרתית רציפה, בהרחבת המענה לרפואה הקהילתית ובהשלמת מערכת מידע אחת לכלל מערכת הבריאות ורשויות האכיפה, כפי שהמליץ מבקר המדינה כבר לפני יותר מחמש עשרה שנה.

האירועים האחרונים, מהתקיפה במרפאה בבית שאן ועד התקיפה בקפלן, מלמדים שהאתגר רחוק מסיום. ההגנה אמיתית דורשת תקני שוטרים נוספים שיאפשרו נוכחות סביב השעון, הרחבת המענה למרפאות בקהילה ובריאות הנפש, ומדידה שיטתית של התוצאות.

כיום המדינה יודעת כמה שוטרים יש בחדרי המיון, אבל עדיין לא אם הרופאים והאחיות מוגנים יותר. ההגנה על הצוותים הרפואיים אינה אינטרס מגזרי: שמירה על שלומם היא שמירה על תפקודה של מערכת הבריאות ועל השירות שמקבל כל אזרח.