חודשיים לאחר ש־OpenAI עוררה סערה בעולם המתמטיקה עם פתרון שנוי במחלוקת למשוואות נאוויה־סטוקס (Navier-Stokes) בנות כמעט 200 השנה, שני חוקרים טוענים כי הצליחו להגיע לפריצות דרך בשתיים מהחידות הקשות בתחום.
במרכז ההכרזות עומד לוונט אלפוגה, מתמטיקאי העובד בחברת אנתרופיק, שפרסם ביום שישי האחרון הוכחה להשערת רימן, אליה הגיע בעזרת קלוד. שעות לאחר מכן פרסם הוכחה נוספת, הפעם בשיתוף טריסטן באקמאסטר, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ניו יורק, לבעיית נאוויה־סטוקס, שאותה כאמור ניסתה לפתור OpenAI בספטמבר האחרון.
● חמש הצרות החדשות שנחתו אתמול על אנבידיה
● מייסד מכון ברוד, מגופי המחקר החשובים בעולם: "ראיתי בחיי הרבה פרויקטים משוגעים שהפכו לאפשריים"
מדובר בשתי בעיות שונות, שנותרו פתוחות מאז המאה ה־19 ונכללות ברשימת שבע "בעיות המילניום" של מכון קליי למתמטיקה. המכון מציע פרס של מיליון דולר עבור פתרון מוכר של כל אחת מהן. לפי דיווחים בבלומברג ובמגזין Scientific American, מתמטיקאים כבר הצליחו לבצע בדיקות ממוחשבות של ההוכחה הראשונה, אך אף אחת משתי ההוכחות עדיין לא זכתה להכרה רשמית.
החידה בת ה־160 שנפתרה בעזרת קלוד
ההכרזה הראשונה של אלפוגה נוגעת להשערת רימן, אחת הבעיות המפורסמות בעולם המתמטיקה, שנותרה ללא פתרון מאז 1859. ההשערה קשורה למספרים הראשוניים, כלומר מספרים שמתחלקים רק בעצמם וב־1.
המספרים האלה אינם מופיעים במרווחים קבועים, וככל שמתקדמים למספרים גדולים יותר, הם נעשים נדירים יותר. מתמטיקאים יודעים להעריך כמה מספרים ראשוניים יש עד מספר מסוים, אך ההערכות אינן מדויקות לחלוטין. השערת רימן מציעה חוק מתמטי שמאפשר לקבוע עד כמה ההערכות האלה יכולות לסטות מהמספר האמיתי. הבעיה היא שלמרות יותר מ־160 שנות מחקר, איש עדיין לא הצליח להוכיח שהחוק הזה נכון בכל המקרים.
אלפוגה טוען כי הצליח להוכיח את ההשערה בעזרת קלוד - מודל הבינה המלאכותית של אנתרופיק. הוא פרסם את ההוכחה באתר האישי שלו, לצד קוד שמאפשר למחשב לבדוק אם שלבי ההוכחה תקינים מבחינה מתמטית. לדבריו, קלוד סייע לו בפיתוח ההוכחה, ובשלבים האחרונים אף התקדם מהר ממנו והציע רעיונות שהפתיעו אותו.
לפי בלומברג, אנדרו סאת'רלנד, חוקר בכיר ב־MIT, הצליח להריץ את הבדיקה הממוחשבת בהצלחה, וכך גם לפחות שלושה מתמטיקאים נוספים. מדובר בהתקדמות משמעותית בבדיקת ההוכחה, אך עדיין נדרשת בחינה של ההנחות והטיעונים שעליהם היא מבוססת לפני שניתן יהיה לקבוע שהשערת רימן אכן הוכחה.
המחלוקת עם OpenAI
באותו יום פרסם אלפוגה הוכחה נוספת, הפעם בשיתוף טריסטן באקמאסטר, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ניו יורק. השניים טוענים כי הצליחו לפתור את בעיית נאוויה־סטוקס, שמעסיקה מתמטיקאים כבר כמעט 200 שנה.
במרכז הבעיה עומדות משוואות המתארות כיצד נוזלים וגזים נעים, למשל כיצד מים זורמים בנהר, כיצד האוויר נע סביב כנף של מטוס או כיצד נוצרות מערבולות. המשוואות האלה משמשות מדענים ומהנדסים כבר שנים רבות, אך שאלה בסיסית אחת עדיין נותרה ללא פתרון: האם הן תמיד נותנות תוצאה שאפשר לחשב, או שבמצבים מסוימים הן עלולות להוביל לתוצאה בלתי אפשרית מבחינה מתמטית?
למשל, האם ייתכן שהמשוואות יחזו שמהירות המים גדלה עד אינסוף בתוך זמן מוגבל? כלומר, לא מדובר באפשרות שמים באמת ינועו במהירות אינסופית, אלא בשאלה האם המשוואות עצמן עלולות להגיע למצב שבו הן כבר אינן מספקות פתרון תקין.
בספטמבר האחרון הודיעה OpenAI כי הצליחה להוכיח שמצב כזה אכן אפשרי. אלא שההוכחה שלה התבססה על הוספת כוח חיצוני שתוכנן במיוחד כדי לגרום למשוואות להגיע לאותו מצב קיצוני. הדבר עורר מחלוקת בקרב מתמטיקאים, משום שהשאלה המרכזית היא האם הכשל יכול להתרחש גם בלי להפעיל כוח חיצוני שכזה.

סם אלטמן, מנכ''ל OpenAI / צילום: Reuters
כעת טוענים אלפוגה ובאקמאסטר כי הצליחו להוכיח בדיוק את זה: שהמשוואות עלולות להגיע למצב שבו הן אינן מספקות פתרון תקין, גם ללא התערבות חיצונית. לפרסום החדש מתלווה גם מחלוקת בין באקמאסטר ל־OpenAI. בעבר טען החוקר כי החברה ניסתה להקדים אותו בפרסום פתרון לבעיה, ואף העלה חשד שהשתמשה במידע שלו ללא רשות. OpenAI הכחישה את הטענות. הפעם מיהרו שני החוקרים לפרסם את עבודתם, אף שהמסמך עדיין לא עבר עריכה סופית, מחשש שחוקרים אחרים יקדימו אותם.
אם שתי ההוכחות יאושרו, יהיה מדובר בהישג יוצא דופן, הן עבור עולם המתמטיקה והן עבור השימוש בבינה מלאכותית במחקר מדעי. עם זאת, כאמור, בשלב זה ההוכחות עדיין נדרשות לעבור בדיקה מעמיקה של חוקרים נוספים, וטרם זכו להכרה רשמית כפתרונות לשתי הבעיות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.