חזית המדע | ראיון

מייסד מכון ברוד, מגופי המחקר החשובים בעולם: "ראיתי בחיי הרבה פרויקטים משוגעים שהפכו לאפשריים"

פרופ' אריק לנדר, מחוקרי הגנום המובילים ומי שייסד את מכון ברוד של MIT והרווארד, מספר בראיון בלעדי איך שכנע שתי אוניברסיטאות מתחרות לשתף פעולה, מעריך מתי תהיה תרופה לאלצהיימר ומתייחס לביקורות עליו לאורך השנים ● השבוע קיבל ממכון ויצמן פרס על פועלו, והוא כבר בדרך לפתור בעיה גדולה נוספת של האנושות - עם חברה לאנרגיה ירוקה

גלי וינרב 20:20

פרופ' אריק לנדר / צילום: איתי בלסון, מכון ויצמן למדע

פרופ' אריק לנדר / צילום: איתי בלסון, מכון ויצמן למדע

20:20

בתחילת שנות האלפיים, רגע אחרי שפרויקט הגנום האנושי הוגשם כנגד כל הסיכויים, פרופ' אריק לנדר, שהיה ממובילי המיזם, עמד בפני דילמה. הוא רצה לשמר את האנרגיה, את הצוותים ואת המימון כדי להפוך את הגילוי המדעי לבעל ערך רפואי ממשי, ועל השולחן עמדה הצעה שכמעט לא הייתה כדוגמתה.

בני הזוג אלי ואדית' ברוד, פילנתרופים יהודים־אמריקאים, הציעו 100 מיליון דולר כתרומה ראשונית להקמת מכון מחקר, וההמשך יבוא. אלא שהיה להם תנאי: התרומה מיועדת להגשמת החזון המסוים מאוד של לנדר, שכלל שיתוף פעולה בין שתי אוניברסיטאות עלית, מתחרות מרות: הרווארד ו־MIT. הבעיה הייתה שכל אחת מהן רצתה לעשות זאת לבד.

● חוקרים מצאו דרך חדשה להכריח את המוח להירדם
● בחירות האמצע שינו את מאזן הכוחות בשוק הבריאות: מה כדאי למשקיעים לדעת?
● משה בר סימן טוב בשיחת פרישה: "הדבר שלא הספקנו לטפל בו הוא הרשתות החברתיות והמסכים"

"את MIT עוד היה אפשר לשכנע, אבל בהרווארד, כשכינסנו קבוצת מדענים מובילים לדון בנושא, אמרו לי, 'אם יש לנו 100 מיליון דולר, בואו נחלק את זה בין כל המעבדות שלנו, שווה בשווה'. יצא לי עשן מהאוזניים. זה ההפך ממה שרציתי לעשות בפרויקט".

היית מתמטיקאי, ואז ביולוג, אבל כאן היית צריך לאמץ טקטיקות מתחום אחר לגמרי.
"ישנה גישה בעולם הון הסיכון שנקראת Soft Circling Strategy, התחייבות רכה, שבה אנחנו בעצם משיגים התחייבויות מאוד ספציפיות מכל משקיע, אבל הן מותנות בכך שייכנסו משקיעים אחרים. כל גורם מפחד להתחייב ראשון ואז להישאר לבד. הצלחנו לשכנע את הרווארד שמשפחת ברוד ו־MIT כבר בפנים, ואת MIT שכנענו שברוד והרווארד כבר בפנים. אף אחד לא רצה להישאר בחוץ.

"נשיא הרווארד אז, לארי סאמרס, אמר לי, 'התייעצנו עם המדענים בני ה־50. בוא נתייעץ עם בני ה־30'. ואז הייתה פריצת הדרך. הוא היה אז בתחילת הקדנציה שלו, ונשיא MIT היה בסוף הקדנציה שלו. יש משהו קסום בשתי התקופות הללו בקנדציה מבחינת הסיכוי לפרויקטים יוצאי דופן. בתחילת הקדנציה אתה רוצה לעשות משהו ענק ולא לגמרי מכיר עדיין את כל המגבלות והסיכונים. בסוף הקדנציה כבר לא אכפת לך מהמגבלות, ורוצה להשאיר חותם".

פרופ' אריק לנדר 

אישי: בן 69, נשוי + 3

מקצועי: ד"ר למתמטיקה שלמד ביולוגיה שלא במסגרת תואר רשמי. היה ממובילי פרויקט הגנום האנושי וייסד את מכון ברוד של הרווארד ו־MIT. שימש יועץ מדעי בממשל אובמה ובממשל ביידן, ולאחרונה ייסד את חברת פסיפיק פיוז'ן לאנרגיה ירוקה ואת מכון SFA, קבוצת חשיבה להתמודדות עם הבעיות הבוערות בעולם

עוד משהו: "הילדים שלי הם התחביב המוביל שלי, ולו יכולתי, הייתי מבלה איתם כל דקה"

כך נולד מכון ברוד, היום שיתוף פעולה של הרווארד, MIT וחמישה מבתי החולים המובילים באזור בוסטון. הוא מומן בסופו של דבר ביותר ממיליארד דולר על ידי משפחת ברוד, וביותר מ־2 מיליארד דולר מכלל התורמים. כיום הוא אחד ממוסדות המחקר המובילים בעולם, שמעסיק עשרות חוקרים מובילי מעבדה במכון ומאות מעבדות ברשת. היעד: לפענח את הגנום, אבל הפעם באופן שישנה את הרפואה.

היעד: לכתוב ולקרוא את הקוד של החיים

פרויקט הגנום האנושי סיפר לנו סיפור מדעי, אבל עם השנים התברר שכדי לרפא או למנוע מחלות נצטרך להבין לא רק גנום אחד, אלא את ההבדלים הקטנים בין מיליוני גנומים, את האינטראקציות בין גנים ואת האופן שבו התוכנית הגנטית פועלת בתאים שונים. אותם גנים מתנהגים אחרת לגמרי בתאי עור, עין או בתא סרטני.

במכון ברוד עובדים כיום על מיזמים שאפתניים כמו קטלוג הפעילות של כל התאים האנושיים ומיפוי כל המנגנונים שמשתבשים בסרטן. לאורך השנים הועסקו במכון גם ישראלים. אחת מהם היא פרופ' אביב רגב, שפיתחה שיטות חדשניות להבנת הביולוגיה של תא יחיד. היום היא בכירה בחברת הענק ג'ננטק.

מתוך מיזמי העל צמחו 20 תרופות שנמצאות כעת בניסויים קליניים, תרופה מאושרת לסרטן ריאות ובדיקה לזיהוי שאריות של סרטן שנותרו אחרי טיפול.

​מה היה חזון העל של המכון, ואיך הוא מיתרגם לחיינו?
"אנחנו משנים את הרפואה. במקום לחפש תרופות בשיטות של ניסוי וטעייה, אנחנו מתחילים להבין איך בעצם כתובה התוכנית של הגוף האנושי. מדובר בתועפות של מידע, אבל יש מספר סופי של גנים, מספר סופי של אינטראקציות ביניהם ומספר סופי של תאים שבהם הגנים פועלים. בסוף תהיה לנו 'הטבלה המחזורית' של הביולוגיה, כמו שיש לכימיה.

"אם נדע את כל זה, לפתח תרופה למחלה יהיה תהליך לא קל בהכרח, אבל הדרך קדימה תהיה ברורה. מבחינת המטופל זו עדיין תהיה תרופה - גלולה או זריקה כמו קודם, אבל החדשנות תגיע כל כך הרבה יותר מהר ובזול.

"נוכל לקרוא ולכתוב את הקוד של החיים. זה נשמע משוגע, אבל לאורך חיי ראיתי המון פרויקטים שנראו תחילה משוגעים, ואז אפשריים, והיום כבר מובנים מאליהם עד שקשה להסביר לסטונדטים מה היה מאתגר בהם מלכתחילה. זה מה שיקרה עם ההבנה המלאה של הגוף האנושי".

פרופ' לנדר בין הזוכים הראשונים בפרס חדש של מכון ויצמן למדע

לנדר הגיע לישראל לביקור במכון ויצמן לרגל זכייתו בפרס חדש שמשיק המכון, על שם האימונולוג מיכאל סלע, חוקר המכון ומממציאי תרופת הקופקסון.

לנדר זכה בפרס יחד עם פרנסיס קולינס ולירוי הוד, "על תרומתם יוצאת הדופן לקידום בריאות האדם ולהתפתחות הגנומיקה המודרנית", כך על פי ועדת הפרס.

הפרס, בהיקף של 360 אלף דולר, יתחלק בכל שנה בין שלושה מדענים לכל היותר. הוא ניתן על ידי ד"ר אברהם ומיכל כדר באמצעות קרן כדר לתרבות, אמנות ומדע, כהוקרה למורשתו של סלע.

אתה יכול להדגים זאת על מחלה מורכבת, כמו אלצהיימר?
"נתחיל ממחלה של גן יחיד, כמו אנמיה חרמשית, מחלה שיש בה פגיעה בגן המייצר המוגלובין. אבל בגוף יש יתירות: כל בני האדם מייצרים המוגלובין גם באמצעות גן אחר, כעוברים, אלא שאצל רובנו, אחרי הלידה הגן הזה מכובה על ידי גן אחר שיושב עליו. אז מה עושים? מיפינו את הגן ש'מכבה' את הביטוי של המוגלובין עוברי, חתכנו אותו באמצעות שיטת קריספר לעריכה גנטית, וריפאנו את המחלה - ריפוי מלא, שהושג בתהליך לוגי לגמרי. התרופה הזאת אושרה ב־2023. היא גם עולה 2 מיליון דולר, אבל זה כבר סיפור אחר.

"באלצהיימר המצב מורכב יותר. אנחנו רואים פעילות של גנים רבים, עם אינטראקציות ביניהם, ולא כולם ידועים. אנחנו כבר יודעים שרבים מהם מתבטאים בתא המיקרוגליה במוח, אז אנחנו יודעים איזה תא לחקור. אני מאמין שבאמצעות המחקר הגנומי נבין בדיוק אילו גנים פועלים במחלה, מי משפיע על מי ובאיזה אופן, ונוכל לפתח תרופה מתוחכמת וממוקדת".

מתי?
"לדעתי? תוך 20־30 שנה. אבל אני לא מתחייב על לוחות הזמנים. אני תמיד אומר: המדע צריך להיזהר מהבטחות יתר מבחינת לוחות הזמנים, אבל גם מהבטחות חסר מבחינת ההשפעה. שינויים מדעיים מהותיים לרוב לוקחים יותר זמן ממה שאנחנו חושבים, אבל משפיעים הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין".

מה לגבי הבנת השפעת הסביבה במחלות מורכבות כמו אלצהיימר?
"זה כבר הרבה יותר מסובך כי אין לנו תיעוד של כל החשיפות הסביבתיות של בני האדם. אנחנו צריכים להפוך את כל מערכת הבריאות לכזו שתמיד לומדת מכל פרט מידע שנאסף בה, במקום שהמידע יהיה נעול באיזה ארון. אני יודע שהמטופלים רוצים את זה. אפילו לחולי סרטן סופניים מאוד חשוב לדעת איך ילמדו מהמקרה שלהם עבור המטופלים הבאים".

מאמין בגישת ה"אם אין אני לי מי לי"

אז מה הדבר הכי מדהים, הכי מעורר השראה שאתם עובדים עליו עכשיו?
"אספר לך על מחקר מעורר השראה, אבל לאו דווקא באופן שאליו התכוונת. פגשתי את סוניה ולב לפני בערך 15 שנה. היא הייתה אז בשנות ה־20 לחייה, וסיפרה לנו על מחלת ניוון מוחי קשה שגרמה למותה של אמה בגיל 50, וצפויה גם להביא למותה של סוניה אם לא יימצא לה פתרון. היא רצתה שנעזור לה להקים פרויקט מימון המונים כדי שהיא תוכל לממן מחקר בתחום.

"בשיחה איתה ועם בעלה אמרנו להם, אם אתם באמת מתכוונים להילחם בדבר הזה, אין לכם ברירה אלא לעשות את זה בעצמכם. שניהם התפטרו ממשרותיהם, למדו ביולוגיה עד תואר דוקטור והיום סוניה עובדת בבית החולים מאס ג'נרל בבוסטון, והיא חלק ממכון ברוד. שלושה טיפולים שהיא פיתחה נמצאים בניסויים קליניים, וכולם עובדים בגישה הזאת של הביולוגיה המתוכנתת, הרציונלית, שתיארתי קודם".

מה מאפיין את התרבות הארגונית של מוסד כזה?
"אנחנו לא מפחדים ממדע ענק. בזכות התקציב שלנו, החוקרים שלנו לא רודפים כל הזמן אחרי המענק הבא אלא עסוקים בחזון ארוך הטווח שלהם. אני קורא לזה גישת הג'יני, לא בגלל הגנום אלא כי אני שואל את המדענים - מה הייתם רוצים לבקש לו היה עומד לפניכם ג'יני מגשים משאלות.

"למשל, אחד החוקרים רצה שתהיה לו היכולת לתעד ואז לקרוא אחורה תהליכים שקרו בתוך תא לאורך זמן. ואז הוא הסתובב בעולם עם הצורך הזה, ובשלב כלשהו פגש את קצה החוט לפתרון, אבל הוא זיהה את הפתרון רק כי הסתובב בעולם בסקרנות עם השאלה, וכל הזמן בדק - אולי כאן נמצאת התשובה? אולי כאן? כך מגיעים לפתרונות".

מכון ברוד, בוסטון / צילום: Shutterstock

 מכון ברוד, בוסטון / צילום: Shutterstock

טבילת האש בוושינגטון: "לא היה לי אכפת לעזוב"

לנדר נולד ב־1957 בברוקלין, שהייתה אז הרבה יותר יהודית והרבה פחות טרנדית. אביו, שהיה עורך דין, חלה בטרשת נפוצה ונפטר כשלנדר היה בן 11. אבל זה לא סיפור על ילד שיצא ללמוד רפואה כדי למנוע מאחרים לעבור את הסבל שהוא עבר. הוא מתאר ילדות יפה עם אמו, שלמרות האסון שנחת עליה נותרה מלאת פליאה. לא היה למשפחה הרבה כסף, אך היא ניצלה כל הזדמנות כדי לחשוף את הילדים להשכלה ולהשראה.

הוא הבריק במתמטיקה בגיל צעיר, אך עם השנים גילה שמדובר במקצוע סוליסטי מדי בשבילו. אחרי ניסיון לא מסעיר בחוג לכלכלה, הוא גילה עולם חדש בביולוגיה.

לנדר אדם נלהב, נמרץ, קולני. יש משהו כמעט ישראלי ברושם הראשוני שהוא מותיר. ב־1986 הוא נכח כקהל בדיון מדעי שעסק בשאלה אם פרויקט הגנום השאפתני, שהיה אז בגדר רעיון בלבד, יצדיק את ריקון המשאבים מיתר המחקרים ופגיעה בחוקרים צעירים. לנדר, אז חוקר צעיר בעצמו, התבטא בעד הפרויקט בלהיטות, וכאשר המיזם התגבש, הנוכחים זכרו אותו וקראו לו להשתתף. "לא היו אז מומחים בתחום, אז קל היה להיות מומחה", אמר בעבר בראיון לכתב העת Nature.

הקבוצה שלו, במימון ממשלתי, התחרתה ראש בראש בחברה פרטית בשם Celera (בראשת ג' קרייג וונטר, שהצוות של לנדר כינה "דארת' וונטר"), ולנדר זכה גם לביקורת וגם לשבחים על התחרותיות הרבה שבה התנהל מול וונטר. ב־2016, שוב עלתה נגדו ביקורת על כך שכתב מאמר על ההיסטוריה של טכנולוגיית ה־CRISPR לעריכה גנטית והמעיט בחשיבות תרומתם של מדענים מחוץ למכון ברוד, וספציפית מדעניות.

"נתתי במאמר הזה קרדיט לכל מי שעסק בפרויקט", טוען לנדר כעת. "מאוחר יותר, המדענים שעליהם הרחבתי במאמר זכו בפרסים. כלומר, ההיסטוריה מראה שצדקתי במה שכתבתי".

המאמר הזה עלה לכותרות שוב כשלנדר נבחר לתפקיד היועץ המדעי הבכיר של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן. לצד השבחים שחלקו לו בחלק מהעיתונית המדעית, נשמעה ביקורת על היעדר הגיוון הזהותי בבחירה, על כך שנשא בעבר נאום בשבחו של חתן פרס נובל ג'יימס ווטסון, אף שכבר היה מוכר כשוביניסט וגזען (לנדר התנצל על הנאום הזה בהמשך), ועל התנהלות אגרסיבית באופן כללי.

ב־2022, כשנה וחצי לאחר שמונה ליועץ המדעי של ביידן, לנדר נדרש לעזוב בעקבות טענות על התעמרות. הוא שלח אז מכתב לעובדים ובו התנצל על כך שדיבר אליהם "באופן לא מכבד".

היום הוא מדבר לגמרי אחרת: "כל הסיפור הזה התחיל מעובדת אחת שהייתה מזוהה עם ממשל טראמפ. הבאנו מנהל אחר מעליה והיא הגישה תלונה על הפליה מגדרית - תלונה שהופרכה לגמרי אבל בינתיים היא הגישה תלונה נוספת על התעמרות. כשדבר כזה יוצא לעיתונות, הוא הופך את החיים שלך לבלתי אפשריים. כל ניסיון להתווכח רק מוסיף אש למדורה, כי מדענים הם חובבי אמת, והעיתונות הפוליטית - לא תמיד. במדע, בסופו של דבר כולנו משחקים באותה קבוצה. בפוליטיקה, בדיוק להיפך.

"מלכתחילה הגעתי לתקופה של שנתיים ורציתי לחזור למחקר ולהובלה של ברוד, אז לא היה לי כל כך אכפת לעזוב".

העיתונות חגגה את עזיבתו של לנדר כניצחון של סביבת העבודה הבטוחה והנעימה, והיו מי שהשתמשו בסיפור כדי לדון עקרונית בדמות "הגאון הרשע". אולם ב־2023 הופיע בעיתון "הבוסטון גלוב" מאמר שטען ש"הביטול של אריק לנדר בוטל". המאמר ציטט חוקרים רבים שטענו כי אין להם מושג על מה מדברים מי שטענו שהוא מתעמר. כן, הם אמרו, הסגנון שלו לא מתאים לכולם, אבל זה לא אותו דבר.

"אין סוף לבעיות שאפשר לפתור"

על מה עבדת בממשל ביידן?
"עשינו כמה דברים בתחום הביטחון שהם מסווגים עד היום, כולל שיתופי פעולה עם ישראל שההצלחה שבהם היא שלא שמעו עליהם. הקמנו מיזם לתמיכה תקציבית בחקר הסרטן, כתבנו תוכנית מוכנות למגיפה הבאה, וניסינו לפתור את בעיית האנרגיה. אז הבנתי שאין לה פתרון. התובנה הזאת הובילה להקמת חברת פסיפיק פיוז'ן".

חברת פיוז'ן היא הבייבי החדש שמעסיק את לנדר, לצד העבודה במכון ברוד. שוב הוא גולש לתחום מחקר שחדש לו לחלוטין. "המטרה היא אנרגיה נקייה וזולה. סרקנו את כל המדע בתחום כדי לראות אילו פתרונות כבר פורסמו אך לא זכו לתשומת הלב הראויה. מצאנו פתרון שנולד במעבדה הלאומית סנדיה בניו מקסיקו, אחת משלוש מעבדות המו"פ של הרשות הלאומית האמריקאית לאנרגיה אטומית. רצינו בהתחלה רק למשוך תשומת לב למחקר הזה, אבל כמו שאמרתי לסוניה ולב: אם אין אני לי מי לי, ואם לא עכשיו אימתי".

אי אפשר להקים חברה קטנה לאנרגיית היתוך הוא אומר. "צריך מיליארד דולר כדי להדגים שזה עובד. וגייסנו מיליארד דולר, אבל תלויים באבני דרך, כלומר המשקיעים לא צריכים לשים את הכסף בפועל עד שהם רואים שאנחנו מתקדמים. עמדנו ב־16 מתוך 18 אבני הדרך". החברה מעסיקה 300 עובדים, ומצפה להדגים את המוצר ב־2030.

איך המוצר שלכם אמור לעבוד?
"היתוך מתרחש כשמוחצים שני סוגים של אטומי מימן יחד, כדי ליצור אטום הליום, ובתהליך נפלט נויטרון מאוד אנרגטי. אך מה ימחץ אותם בעוצמה חזקה מספיק? אנחנו יודעים שזרם חשמלי יוצר שדה מגנטי, אז הרעיון הוא שאנחנו מזרימים את אטומי המימן בתוך כבל, מעבירים דרכו זרם חשמלי והוא יוצר שדה מגנטי.

"פשוט, נכון? רק שכדי להגיע ללחץ הרצוי אנחנו צריכים להזרים 50 מיליון אמפר. מתברר שכדי ליצור את האפקט, אפשר להזרים אותו למשך ננו־שנייה בלבד, ואז לא מדובר בהרבה אנרגיה בכלל. הצלחנו להגיע ל־25 מיליון אמפר מתוך 50, כי המכונה לא מספיק גדולה. אז עכשיו פותרים רק עוד כמה בעיות הנדסיות, ונוכל לצאת לדרך".

למה אנרגיה?
"רציתי לעסוק בעוד בעיה מאוד גדולה. אני ידוע בכך שהכישרון שלי הוא ביצירת קהילות מדעיות שרודפות אחרי פרויקטים ענקיים, אבל אפשריים. רק בגילי אדם יודע מה הוא באמת יודע ואוהב לעשות".

מה תעשה הבינה המלאכותית לכל זה?
"תאיץ הכול. חלק מהמחקר שלנו במכון ברוד כבר תלוי לגמרי בבינה מלאכותית. אפשר יהיה להקים חברות עם פחות עובדים, אבל האם זה אומר שיהיו פחות עובדים, או שיקומו יותר חברות שיניבו לנו יותר תועלות? כמדען אני מאמין שאין סוף לבעיות שאפשר לפתור, ויהיה נהדר אם נוכל לעשות יותר עם פחות".

למדת מתמטיקה, ביולוגיה, כלכלה ונראה שהתמחית בניהול. מה היית מייעץ למישהו ללמוד אם הוא רוצה לעשות את מה שאתם עושים במכון ברוד?
"את מה שהכי מושך אתכם, כי יש אינסוף דרכים לתקוף בעיה, והכי טוב להגיע אליה על גבי גל התשוקה האמיתית שלכם".

צרו איתנו קשר *5988