נציבות המים תבצע 16 קידוחים באקוויפר ירקון-תנינים

הקידוחים ישתרעו מאור עקיבא בצפון ועד לבאר שבע בדרום, וביצועם יימשך כשלוש שנים. בין האתרים בהם יתבצעו קידוחים - פרדס חנה, גן שמואל, גבעת חיים, נתניה, רעננה, ראשון לציון, צומת ראם, באר שבע, חצרים ונבטים. קידוחים נוספים מתוכננים באיזור הנגב המערבי.

במאמר שפורסם ב"מים והשקיה", ירחון ארגון עובדי המים, אומרים הממונה על התכנון בנציבות המים, ישראל גב, מנהל המחלקה להידרולוגיה בחברת מקורות, ד"ר יוסי גוטמן, ומנהל המכון הגיאולוגי, ד"ר עמוס ביין, שהירידה במפלס המים באקוויפר היא תוצאה של שלוש שנות הבצורת האחרונות. ירידת המפלס העלתה את החשש מפני המלחה נוספת של האקוויפר, ולכן התעורר הצורך הדחוף לבנות מערכת ניטור, שתאפשר להתריע בזמן מפני המלחת יתר של המים.

על פי התוכנית, יספקו הקידוחים מידע על המבנה הפיזי של האקוויפר, ויבטיחו בסיס איתן יותר להמלצות לתפעול במצבים קיצוניים. לדעת החוקרים, ללא קידוחי ניטור אי אפשר יהיה לחזות את רמת המליחות, ולהתריע עליה מבעוד מועד. הקידוחים חשובים במיוחד בשל החשש שגם השנים הבאות יהיו שנות בצורת, ולכן יהיה צורך דחוף לבדוק בכל עת את מצב האקוויפר בנקודות שונות.

אקוויפר ירקון-תנינים משתרע מאיזור קיבוץ רביבים בדרום ועד למרגלותיו הדרומיים של הכרמל בצפון, ומקו פרשת המים בהרי יהודה והשומרון במזרח ועד לשפלת החוף במערב. החל משנות ה-50 נהוג היה לחשוב שהאקוויפר הוא גוף אחיד ורצוף, המורכב משתי יחידות המחוברות ביניהן במקומות מסוימים בלבד, כאשר אין תנועה של מים בין שני הגופים.

דעה נוספת היתה שהמלחת האקוויפר נובעת מחדירת מי ים במעיינות הירקון והתנינים, מקום שבו האקוויפר מתחבר עם מעיינות אלה. תופעות המלחה אחרות שהתגלו בגוף המים הוגדרו כאירועים מקומיים, הנגרמים על ידי דליפת מים מלוחים משכבות צעירות יותר.

בעקבות מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, התבררו מספר עובדות חדשות. בין השאר נמצאו גופי מים מליחים במקומות שונים באקוויפר, בלי קשר לקרבת הים. גילוי זה הביא למחשבה לפיה עיקר איום ההמלחה נובע לא מהים - אלא בעיקר מגוף מים מלוחים, המשתרע ברציפות לכל אורך גבולו המערבי של האקוויפר, ואף מתחת למים השפירים. מים מלוחים אלה חודרים אל תוך האקוויפר בעקבות ירידת המפלסים. עוד נמצא, שמים אלה הם שארית של מי ים שנלכדו באקוויפר בתקופות קדומות, ובניגוד לדעות שרווחו עד היום, הם אינם תוצאה של חדירת מים מלוחים עכשווית.

גילוי משמעותי נוסף הוא, שהאקוויפר מתפקד כיחידה אחת בעלת מאזן מים אחד ומוצאים משותפים, וזאת בניגוד לעמדה לפיה מדובר בשתי יחידות נפרדות.

לדעת כותבי המאמר, אין זה משנה איזו תפיסה מקובלת יותר על החוקרים: התפיסה לפיה מקור המליחות הוא בים, או הדעה לפיה מקור המליחות הוא בגוף העצמאי. בכל מקרה, אין ויכוח באשר לסכנת ההמלחה, ומיכולתם של המים המלוחים לנוע ממקום למקום ולגרום נזק למים. באמצעות הקידוחים מקווה נציבות המים לאתר מבעוד מועד את מוקדי ההמלחה ולווסת את השאיבה בהתאם לכך.

הקידוחים המתוכננים ממוקמים בין גוף המים השפירים והמלוחים, והם יאפשרו מעקב רציף אחר תנודות המפלסים ואיכות המים. הקידוחים יעקבו אחרי השתנות המפלסים, המליחות והטמפרטורה, ויבדקו את השפעתם על איכות המים. חלק מהקידוחים מתוכננים לחלקים העמוקים והלא מוכרים של האגן, והם יוכלו לספק תמונה טובה יותר על מצבו.

כותבי המאמר מדגישים, שאיכות מי אקוויפר ירקון-תנינים היא הטובה ביותר מבין שלושת גופי המים, אקוויפר החוף והכינרת, ולכן קיימת חשיבות רבה בשמירה עליו, בעיקר בתקופת מחסור במים.