אברהם בן-אליעזר או בנימין פ. בורג. מה זה משנה, למי זה משנה. אצן, דק, בהיר, עגול עיניים - מול כבד גוף, כהה וסמוק לחיים. בסופו של דבר, מדובר בשני שחקנים זרים. כוחות-עזר למפלגה שלא מוצאת את דרכה באפלה.
אף אחד מהשניים לא גדל במפלגת העבודה ולא ינק את מקורותיה. מה שכמובן לא הופך אותם לפחות מפא"יניקים - על כל המאפיינים הקריקטוריסטיים של המפלגה המיתולוגית - כולל נהנתנות מתחסדת וצ'ופרים לחברים.
פואד בן-אליעזר התחיל את הקריירה הפוליטית בתמ"י, יחד עם אהרון אבו-חצירא. זו היתה המפלגה המזרחית-חברתית-מסורתית הראשונה. לימים, חבר לעזר וייצמן, והקים עימו תנועת מרכז חדשה, דאז, בשם "יחד". אחרי שנים, הצטרפה התנועה למפלגת העבודה. בן-אליעזר הגיע למפלגת העבודה בתור "מיכסת-יחד".
אברום בורג נולד וגדל אצל מנהיג המפד"ל, יוסף בורג, בילה את צעירותו בשלום-עכשיו, והכי טבעי לו היה להגיע למרצ - אילו הכיסא שם לא היה תפוס באופן פרמננטי. לימים, ניהל רומן ארוך עם אמנון ליפקין-שחק להקמת מפלגת מרכז חדשה, שהוא עצמו הכתיר אותה בשם "ברית-ישראל".
כשהצטרפו דן מרידור, יצחק מרדכי ורוני מילוא, איבחן בורג הצעיר והשאפתן את הצפיפות היתרה, וחזר למפלגת האם שלו, שם זיהה ריקנות הולכת ומתהווה בצמרת.
מבין 117 אלף חברי מפלגה, מונחים בכיס של בורג שני גושים מגובשים, שמקבלים הוראות בחירה "מלמעלה" - הקיבוצים והערבים. הגוש הראשון מחזיק בערך 20 אלף חברים, והשני בערך 8,000. אם ייבחר בורג לראשות המפלגה, הוא יעשה הכל ששני הגושים הללו ייהנו מכל דרישותיהם, הצנועות והפרועות. והדבר הכי עקרוני נוגע לאינטרס של הקיבוצים.
מדובר בפרשת הקרקעות החקלאיות ובבג"ץ שהגישה הקשת הדמוקרטית המזרחית. כזכור, לאחר סחבת שנמשכת כמה שנים, כאשר המדינה מקימה וועדות אבל לא מצליחה לאמץ את המלצותיהן, החליט בית המשפט העליון להיעתר לבקשת הקשת, והוציא צו על תנאי נגד החלטות מינהל מקרקעי ישראל - החלטות המטיבות עם מחזיקי הקרקע החקלאית בעת שינוי ייעודה.
בג"ץ נתן למדינה שלושה חודשים לקבל החלטה, ולא - ייכנס הצו לתוקפו.
בורג, אם ייכנס ללשכת הראש, ייכנס בעיצומם של שלושת החודשים. זה אומר שבישיבה הראשונה בארבע-עיניים שיקיים עם ראש הממשלה, אריאל שרון, הוא יבקש לסגור אתו את הסדרי הנדל"ן שהקיבוצים מושכים לכיוונם.
בן-אליעזר חזק במושבים ועיקר כוחו במגזר העירוני. הוא חזק אצל ראשי הערים והמועצות, או - במקרה של קואליציות בראשות הליכוד - אצל סגניהם הבכירים. שם מונח הכסף, ושם חזקים קבלני-הקולות, הכושר הארגוני והקבלנים המקומיים.
גם בן-אליעזר רגיש במיוחד לתביעות המגזר החקלאי. גם אם הקיבוצים לא יבחרו אותו, הוא ידאג להם. בעיקר, מכיוון שמרבית האינטרסים הנדל"ניים שלהם זהים לאלה של המושבים, ובעיקר מושבי מרכז הארץ.
לבן-אליעזר, כאמור, עוד שני צדדים רחומים: הצד המוניציפלי והצד הקבלני. ראשי הערים, המועצות והמועצות המקומיות מוצאים אצלו אוזן קשובה. לכל דבר, אבל בעיקר, וכך היה מאז ימי הזוהר שלו כשר שיכון נדיב, לפרוייקטים של בניה.
לקבלנים הוא יעזור, ולחברות התשתית הוא יעזור. הוא ימשיך לדאוג, בצ'פחות על הכתף, בטלפונים חמים, בסידורים פה ושם, בלחץ על מי שצריך. גם במשרד ראש הממשלה. אם וכאשר.
השאלה היא אם הקיבוצניקים והערבים של בורג, ו/או העירוניים של בן-אליעזר, יצליחו לשאת אותם, בבוא העת, לכורסת ראש הממשלה.
התשובה היא שכנראה שלא. בבורג זה יפגע יותר. קודם כל, הבחירה הישירה חלפה עברה מן העולם. ערביי ישראל הופכים ללאומניים יותר, והם צפויים להמשיך לחזק את המפלגות הערביות. הקיבוצניקים, אומרים, הופכים שמאלניים יותר, ויש המצפים כי ימשיכו לחזק את מרצ.
במקביל, הציבור בכללותו הפך ימני יותר, ביטחוניסטי יותר. אם מפלגת העבודה תרצה פעם לנצח את הבחירות, היא חייבת למשוך אליה קולות מן הימין - בדיוק כמו שהיה כאשר נבחר אהוד ברק. אם כבר, זה יעזור לבן-אליעזר. אבל לא צריך לצפות ליותר מדי. מה שברור היום, הוא שצריך לקרות משהו מאוד משמעותי כדי שהימין לא ימשיך בראשות הממשלה. משהו שיזעזע, למשל, את ש"ס - שמטבעה ימנית, אבל מוכנה ללכת עם העבודה, בתנאי שיש לה רוב חוסם. וכרגע זה נראה רחוק מאוד.
אם בן-אליעזר ייבחר, הוא ימשיך בתפקידו כשר הביטחון. מבחנו יהיה בבחירת האנשים הנכונים לשיקום המפלגה, בשילוב יותר ויותר מאנשיה במשרות שלטוניות, ושמירה על האינטרסים של בוחריה.
מה יעשה בורג אם ייבחר? נכון שהוא אמר והתחייב להקדיש עצמו לשיקום המפלגה, אבל בכל זאת - אולי "דין התנועה" יקרא לו לממשלה?
יש תסריט פנימי קיצוני, האומר שהוא ירצה להיות, בהיותו מספר-אחד במפלגה, גם השר הבכיר שלה: שר הביטחון. אם כן, אז יהיה פה שמח.
תסריט אחר: בורג רוצה להיות שר החינוך. אם כך יקרה, לימור לבנת תעבור למשרד התקשורת, וראובן ריבלין יגיע אל משאת נפשו: יושב ראש הכנסת.
בכל מצב, מבחנו הראשון של בורג, אם ייבחר לראשות המפלגה, יהיה להצליח לשמור על כיסא יו"ר הכנסת, ככיסא של מפלגת העבודה. הרי אחד מתפקידיו הוא לשמור על נכסי המפלגה.
אם לא יצליח, ועל הכיסא יתיישב למשל יהושוע מצא (ששרון חייב לו רבות), יהיה מי שיאשים את בורג, גם בגלוי, כי היה לו כל-כך חשוב לא לפרגן למי מחבריו למפלגה - עד שהיה מוכן לוותר לליכוד על כיסא היו"ר. הרי כידוע, ליו"ר הכנסת יש במת דיבור, קשרים וסיורים בלתי נדלית, וגם מקום משוריין ברשימה.
כדי להחזיר עטרה ליושנה, חייבת מפלגת העבודה לעבור טיפול יסודי אמיתי, הכולל התמסרות גדולה של מי שעומד בראשה. האם בן-אליעזר ובורג מסוגלים לכך? כנראה שלא.
אם זה יהיה בורג, נראה ונשמע יותר ויותר את יוסי ביילין (אחרי שיסיים להצטלם כעלם צעיר ומאוהב, שהולך להתחתן עם פעילת מפלגה שמבינה אותו). הקול קולו של בורג, והידיים ידי ביילין.
מה שביילין לא יעשה - כלומר ללכת לבר-מצוות, ברית מילה, לסייר בסניפים - יעשה באהבה רבה ובגוון העור הנכון ח"כ אבי יחזקאל. גם הוא, כמו עוד תומכי בורג מוצהרים (אפרים סנה, יוסי כץ, יעל דיין וקולט אביטל), צריכים להתאמץ מאוד כדי לשרוד את הבחירות הבאות.
לבן-אליעזר יש את דליה רבין פילוסוף. גם רבין, גם דליה וגם פילוסוף. זה הרבה. ויש לו את הכוחות המוניציפליים - עם הכסף והאינטרסים.
צמרת המפלגה בחרה לא להצביע על תמיכתה. לא ב-ב' ולא ב-ב'. שמעון פרס, חיים רמון, בייגה שוחט, שלמה בן-עמי, דליה איציק, רענן כהן ואחרים, שומרים על עצמם בעמדת המתנה. זה אומר שלנבחר לא יהיה גיבוי או תמיכה אוטומטיים של הצמרת. זה מבטיח שבקרוב, כשהמפלגה לא תתרומם, כשהסקרים יחזרו ויציגו את ההתרסקות, כשנתקרב לבחירות הבאות, תתקיים התמודדות מחודשת על התפקיד. לפי חוקת המפלגה, אגב, אפשר לקיים פריימריס ליו"ר לפני כל מערכת בחירות.
זו תהיה התמודדות קשה. אולי גם נראה התפרקויות והתחברויות חדשות. מפלגה סוציאל-דמוקרטית? התחברות למרצ?
ויש גם שמעון פרס. פרופ' לענייני המפלגה אמר לנו: ברגע ששימון יעלה על הבמה ויגיד "מה-אני-צריך-את-זה", תדעו שהוא רץ. לראשות ממשלה. הוא עוד לא אמר. אבל מה בוער?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.