לטחון מים בנחל תנינים

הנה כמה סיבות טובות לבקר בנחל תנינים בימים אלה: ראשית, עונת הנדידה. עופות רבים מתעופפים בסביבה וחונים בבריכות-הדגים הסמוכות של קיבוץ מעגן-מיכאל. שנית, בזכות העובדה שזורמים כאן נחלים כל השנה, יש בסביבה צמחיית נחלים שופעת וגם בעלי-חיים - מדגי שפמנון, נמיות וצבים רכים, ועד לשפע מסחרר של עופות-מים, במיוחד בסתיו ובאביב. שלישית, כל אלה יוצרים שפע של פינות-חמד, שכדי ליהנות מהן כל מה שצריך לעשות הוא פשוט להתחבא קצת בסבך ולצפות משם בדרמה של הטבע.

סיבה אחרונה לבקר במקום היא מעשה ידי-אדם - שרידים ארכיאולוגיים מעניינים. יותר מאלף ושש-מאות שנים רצופות סובבו מי נחל התנינים אבני-רחיים סביב צירן. את טונות החיטה שנטחנה פה לא ניתן לאמוד. מכלול טחנות-הקמח ואבני-הרחיים נבנה לאורך סכר עתיק, הנטוי על ערוץ נחל התנינים בנקודה שבה הוא מפלס דרכו ברכס הכורכר החוסם את דרכו לים.

בשנים האחרונות נערכו במקום חפירות ארכיאולוגיות, כחלק מהניסיונות להתמודד עם ההצפות הפוקדות לעתים את אגן הניקוז של נחל תנינים. חלקיו השונים של מפעל המים הכביר, היחיד מסוגו בארץ, שהיו עד כה נסתרים מעין-רואה בהיותם מכוסים אדמת סחף, נחשפו. לפני כשנה הוכרז המקום כפארק לאומי ונפתח לציבור הרחב.

אפשר גם לחבר את כל האטרקציות האלה למסלול מעגלי קצר, שמקיף את הנקודות המעניינות במקום.

קצת היסטוריה, שבלעדיה קשה להבין את מה שאנחנו רואים: הסכר נבנה החל בסוף התקופה הרומית. הרעיון להקימו עלה בעקבות צורך הולך וגובר במציאת מקורות-מים נוספים לעיר קיסריה. עד לאותם ימים ניזונה העיר ממי "האמה הגבוהה" שמקורה הראשון היה בעיינות שוני, מצפון לבנימינה. בהמשך, כשכמות המים לא הספיקה, הוארכה האמה ונבנתה במעלה נחל תנינים עד לעין-צבארין שברמות מנשה (אורך כולל של 23 ק"מ). כשגדלה העיר עוד, נתנו מהנדסי המים בעיר את עינם במקורות-המים מצפון: עיינות תמסח ויתר הנביעות במישור הסגור שבין דרום הכרמל לרכס הכורכר, שעליו בנוי כיום קיבוץ מעגן-מיכאל.

בעיה אחת ניצבה בפניהם - הנביעות נמוכות ממפלס העיר קיסריה. כדי להתגבר על הבעיה נהגתה תוכנית הסכר. הסכר נועד לאגור את מי המעיינות והנחל, להעלות את מפלסם בחמישה מטרים לפחות, ולאפשר את הזרמתם לעיר הנמצאת כחמישה קילומטרים מדרום.

הנקודה המתאימה ביותר לבניית הסכר הייתה הנקודה הצרה שבה חוצה הנחל את רכס הכורכר. כדי להקים את הסכר נחפרה תחילה תעלת הטיה למי-הנחל. בסיס הסכר נבנה על-גבי תבניות עץ שמולאו בטין. מספר תבניות עץ נחשפו בשלמותן בחפירות. הסכר עצמו נבנה אבני כורכר מקומיות שנחצבו מהגדה הדרומית.

כדי למנוע מהמים שנעצרו להציף את המישור כולו ולהתנקז לים דרך נחל דליה הנמצא מצפון, נבנה סכר נוסף, נמוך יותר. אורכו כ-1,300 מטר, ממורדות הכרמל ועד לרכס הכורכר. שרידים לאגם הגדול שהיה כאן לפנים ניתן למצוא ממזרח לסכר נחל התנינים.

כדאי להתעכב בקצהו הדרומי של הסכר. כאן נחצבו פתחים שדרכם הוזרמו המים באופן מבוקר. את הפתחים ניתן היה לפתוח ולסגור באמצעות קורות-עץ עבות, שהושחלו במסילות האבן. הפתחים נבנו בצמדים, כך שניתן יהיה לבצע תיקונים באחד בזמן שהאחר משמש כחסם. המים שהוזרמו דרך הפתחים המבוקרים הובלו ישירות לאמת-המים לקיסריה. אורכה של אמת-המים, המכונה "האמה הנמוכה", כחמישה ק"מ. לימים הלכו והוקמו טחנות-קמח רבות לאורך הסכר. המים הובלו אליהן במערכת מסועפת של תעלות, ומהן הוזרמו בחזרה לנחל. כך נוצלה אנרגיית המים הגולשים ממרומי הסכר. המקום הפך לאחד מהמטחנות הגדולות בעולם הקדום.

בתקופה העות'מנית הפך האגם המלאכותי לאזור ממאיר שנקרא ביצות כבארה. המים העומדים, שהיו מקור למחלות, היוו עדות לחולשה ולהזנחה השלטונית. אבני-הרחיים פסקו להסתובב עם ההחלטה לייבש את ביצות כבארה בשנת 1922. במבצע ארוך ומורכב הונחו קילומטרים רבים של צינורות חרס, עשויים חוליות, שניקזו את מי-הנביעות הקטנות שבאזור. פרצה שנפערה בסכר נועדה לנקז את האגם עצמו. גרגירי החיטה האחרונים נטחנו כאן בשנת 1928. באותו זמן נלקחו רוב האבנים שבנו אותן לטובת בניית הבתים בכפר ג'יסר א-זרקא הסמוך, ולכן כל שנותר כיום הוא לטחון כאן היסטוריה.

איך מגיעים:

מהמרכז: נוסעים צפונה בכביש החוף החדש עד למחלף זכרון-יעקב, שם פונים ימינה בכביש מספר 70. בצומת פרדיס פונים דרומה (ימינה), בכביש החוף הישן (מס' 4). חולפים על-פני הפנייה ימינה למעגן-מיכאל, ונוסעים עד הפנייה ימינה (מערבה) לעבר הכפר ג'יסר א-זרקא. עוברים בגשר מעל כביש החוף החדש, וממש לפני הכניסה לכפר יש פנייה ברורה ומשולטת ימינה. משם כבר נוכל לראות את מגרש החנייה וביתן הכניסה.