הדרך להשיג על חיובי ארנונה

מהי הדרך להגשת השגה על חיובי ארנונה, ומתי ניתן להעלות בפני ביהמ"ש טיעונים שיוחדו לדיון בוועדת הערר? בשאלות אלה ואחרות דנה השופטת שרה דותן מביהמ"ש לעניינים מנהלים בת"א.

אמריטקס בע"מ (להלן: "העותרת") ניהלה עסק ברח' הרצל 160 בת"א, אשר כלל מספר נכסים אשר חויבו בתשלום ארנונה ב-4 חשבונות נפרדים. לטענתה, בתאריך 15.2.03 היא פינתה את העסק.

בתאריך 16.3.03 הודיעה העותרת לעיריית ת"א (להלן: "המשיבה") על פינוי העסק, תוך התייחסות לחשבון אחד מבין החשבונות בהם חייבו המושכרים. בתאריך 29.5.03 הודיעה העותרת לעירייה על פינוי המושכר בהתייחס לחשבון נוסף. למרות זאת, המשיכה העירייה לחייב את העותרת בתשלומי ארנונה.

העותרת הגישה השגה על חיובה. ההשגה נדחתה, בטענה כי הפנייה הנ"ל אינה בגדר השגה, מאחר שהוגשה באיחור. לגופו של עניין הובהר, כי לא ניתן לבצע רישום רטרואקטיבי של החזקה, בהסתמך על סעיף 325 לפקודת העיריות הקובע שעל המחזיק להודיע על שינוי זהות המחזיק בעת שהוא חדל להחזיק בנכס.

בעקבות כך הגישה העותרת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהלים בת"א, המופנית נגד חיובה בארנונה. העתירה נדונה בפני השופטת דותן.

לטענתה, מאחר שפנייתה הינה בגדר השגה, היה על מנהל הארנונה אישית להשיב עליה בתוך 60 יום, ומשלא עשה כן, הרי שבהסתמך על סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (להלן: "החוק"), ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה.

בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת נ' עיריית טירת הכרמל פ"ד נו(2) 773 נקבעו העקרונות על פיהם ינהג בית המשפט בכל הנוגע לסמכות המקבילה שהוענקה לו על-פי סעיף 3(ג) לחוק:

"מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלות בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החיוב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר מועלת בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול האם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים, הנטייה תהיה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה, המצריכות לעיתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת, בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות".

בענייננו, קובעת השופטת דותן, מדובר בטענות עובדתיות פשוטות, שמן הראוי לבררן בהליך של השגה. כך נקבע בשורה של פסקי דין, כי כל עוד לא הודיע המחזיק על שינוי החזקה ימשיך לחוב בתשלום ארנונה; וגם לפי גירסת העותרת עצמה, הודעתה, ככל שהיא נוגעת לנכס שבהחזקתו הודתה, נמסרה באיחור. באשר לנכס השני, ברור ששאלת החזקה הינה שאלה עובדתית שמקומה בוועדת הערר, ולפיכך אין מקום להביא השגות בסוגיות אלה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר המחוקק קבע הסדר דיוני שיאפשר בירור העובדות לאשורן.

סעיף 3(א) לחוק קובע:

"מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה, על יסוד טענה מטענות אלה".

טוענת המשיבה כי אין בחוק הוראה המאפשרת הארכת המועד להגשת ההשגה, ומאחר שההשגה הנטענת הוגשה ב-9.5.04 ביחס לדרישות מחודש ספטמבר 2003 אין לראות בפניה השגה.

בע"א (י-ם) 4510/98, עיריית מעלה אדומים נ' החברה הכלכלית לירושלים בע"מ, דן בית המשפט בפרשנות סעיפים 3 ו-4 לחוק וקבע, בהסתמך על בג"ץ 351/88 טית-בית בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, כי יש לפרש את האמור בסעיף 3 הנ"ל באופן רחב ככל האפשר, ואין להקפיד עם הנישום כאשר אינו מגדיר את פנייתו כהשגה, וכן אין לדרוש ממנו לנסח את פנייתו על-פי כללים נוקשים, אך מאידך גיסא אין לפסול תגובה מטעם מנהל הארנונה אשר נכתבה על-ידי מי שהוסמך על-ידו שלא בהתאם לכללים, ו"מי שמבקש לצאת נשכר מהוראה זו ולטעון לקבלת השגתו עקב אי מתן תשובה, חייב לעמוד בדרישות מינימליות שבלעדיהן לא ניתן לקבל את ההשגה".

דהיינו, מי שהשגתו לוקה בפגמים דיוניים היורדים לשורשו של עניין, אינו יכול להיבנות מהוראת סעיף 4, שמטרתו למנוע זלזול הרשויות באזרח על-ידי עיכוב בטיפול בפנייתו.

עיון בחוק מלמד, כי אכן לא נכללה בו הוראה המתירה למנהל הארנונה או לוועדת הערר להאריך המועדים שנקבעו בו, ועל כן צדק מנהל הארנונה כאשר סבר שאין היא מצריכה תשובה מצידו. יחד עם זאת, הוטל על עובדת אגף הגבייה לטפל בפניית העותרת ולהשיב עליה, ומשכך, גם אם נפל פגם בהאצלת הסמכויות, אין לקבוע בשל כך שחלה בענייננו הוראת סעיף 4 הנ"ל.

באשר לטענת העותרת לגבי אחד הנכסים, כי לא היה מקום לחייבה בתשלום ארנונה בגינו למרות שהחזקתה הסתיימה, מפנה השופטת דותן לע"א (תל-אביב) 1982/97 כהן צדוק נ' עיריית תל-אביב שם נקבע:

"פקודת העיריות קובעת בסעיף 325, כי המחזיק בפועל מסתכן בכך שהעירייה תוכל להמשיך ולתבוע ממנו את חוב הארנונה גם לאחר שיחדל מהחזקתו, אלא אם כן יודיע לה בכתב כי חדל להחזיק בנכס. בכך ביקשה הפקודה להעביר את נטל הבדיקה והעדכון על מצב החזקות בנכסים השונים מכתפי העירייה לכתפיו של המחזיק.

הפירוש לפיו מטילה הוראת ס' 325 לפקודת העיריות על המחזיקים את הנטל להודיע לעירייה על התרחשותם של שינויים כאמור, הינו, איפוא, פירוש סביר, הגיוני ומחייב המציאות, וכמוהו גם הגישה לפיה כל עוד לא הודיע המחזיק על השינוי, תהא העירייה רשאית להמשיך ברצף הגבייה של הארנונה על-פי הרישום הקיים".

ההליך שנועד לבירור טענות עובדתיות בסוג זה הינו הליך ההשגה והערר, ולא הדיון בבית המשפט לעניינים מנהליים.

התוצאה הסופית: העתירה נדחתה.

עת"מ 2524/04.

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א

השופטת: שרה דותן

בשם העותרת - עו"ד קניאל

בשם המשיבה - עו"ד גרינברג.