הגרוש בחו"ל והדירה שלך מעוקלת

בשבוע שעבר הפך בית המשפט המחוזי בנצרת את הסיוט של כל גרוש וגרושה למציאות, לכשאישר הטלת עיקול על דירת מגוריה של אישה גרושה מזה 4.5 שנים, בגלל חוב עסקי של הבעל לשעבר.

והסיבה? הסכם הגירושים בין בני-הזוג, במסגרתו הועברו זכויותיו של הבעל בדירה לבעלותה, לא עבר את הפרוצדורה של אישור ההסכם בבית המשפט כהסכם ממון על-פי חוק יחסי ממון.

כשבעלה לשעבר של א' הודיע לה כי הוא התאהב באחרת ורוצה להתגרש, היא סברה שהיא נוהגת באיפוק ובתבונה. בני-הזוג פנו לעורך דין במשותף, חתמו בפניו על הסכם גירושים, ומיד לאחר הגירושים הבעל עזב את הארץ, ודרכיהם נפרדו בשלום.

במסגרת הסכם הגירושים הבעל התחייב להעביר את מחצית הדירה שהיתה רשומה על שמו לידי האישה, אך מאחר שהוא חי בחו"ל ולאישה לא היה קשר עימו, היא המשיכה לגור בדירה ללא הפרעה, ולא פעלה כדי להסדיר את נושא הזכויות באופן פורמלי.

לאחר מספר שנים התברר כי הבעל צבר חוב כספי, והנושה הטיל עיקול על מחצית הדירה שהיתה רשומה עדיין על שם הבעל. האישה פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את העיקול, שכן מחצית דירתו של הבעל שיכת לה מתוקף הסכם הגירושים, אך בשבוע שעבר בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה, מן הנימוק שהסכם הגירושים משולל כל תוקף משפטי, משלא קיבל את אישור בית המשפט כנדרש על-פי החוק.

האם אכן חובה לאשר הסכם גירושים בבית המשפט? על פניו התשובה היא חיובית, ואין ספק שאם בני-הזוג היו נוהגים על-פי הוראות החוק ודואגים לקבל אישור כדין, האישה לא היתה מוצאת את עצמה בתסבוכת מול נושים.

חוק יחסי ממון קובע כי הסכם ממון או הסכם גירושים בין בני-זוג אינם הסכמים רגילים, וכדי שיוכרו כהסכמים מיוחדים, בני-הזוג חייבים להגיש את ההסכם לאישור בית המשפט, אשר נותן לו תוקף של פסק דין.

הפרוצדורה הקבועה בחוק אינה הליך פורמלי בלבד, מכיוון שבזמן הדיון בבית המשפט בית המשפט עובר על ההסכם, מוודא כי אין בו תנאים חריגים או בלתי חוקיים, ושואל כל אחד מבני-הזוג אם הבין היטב את כל סעיפי ההסכם ואם חתם עליו מרצון חופשי.

אישור הסכם גירושים בבית המשפט מעלה את ההסכם לדרגה גבוהה יותר, הן מבחינת הקושי לערער מאוחר יותר על ההסכם ולעתור לביטולו או לשינויו, והן מבחינת יישומו המעשי של ההסכם, שכן מרגע שקיבל תוקף של פסק דין - קל יותר לאכוף לפחות חלק מהוראותיו באמצעות ההוצאה לפועל, במקום לפנות בתביעה חדשה לבית המשפט.

למרות כל זאת, ובניגוד לפסק הדין החדש, הנטייה בבתי המשפט עד כה היתה לא לראות בהסכם גירושים שלא אושר כהסכם חסר כל תוקף לחלוטין, אלא הסכם החסר מעמד של הסכם ממון בלבד. הסכם גירושים שלא אושר עדיין נשאר הסכם מחייב, ברמה של הסכם רגיל בין צדדים.

אמנם הסכם כזה לא יהנה מההטבות והיתרונות שנותן המעמד של הסכם ממון מאושר על-פי החוק, אך מאידך לא ניתן להתעלם לגמרי מקיומו, במיוחד אם הצדדים או לפחות אחד מהם כבר נהג על-פיו בפועל והסתמך עליו.

על בסיס גישה זאת בית המשפט העליון דחה בעבר מספר ניסיונות של גרושים להתנער מהסכם גירושים שנים רבות לאחר שנחתם וקוים, רק על בסיס הטענה שהוא לא אושר כדין בפני בית המשפט.

החשש בכל נוגע להסכם ממון שלא אושר הוא כי מדובר בהסכם פיקטיבי שנועד להבריח רכוש מפני נושים, אך זהו נושא שניתן להוכיח או להפריך באמצעות ראיות.

במקרה כמו זה שהונח בפני בית המשפט המחוזי, בו אין ספק שהצדדים אכן התגרשו, ואין חולק שהם התכוונו לחתום על הסכם גירושים אמיתי ומחייב - אין הצדקה להטיל על האישה עונש כה כבד על מחדל פרוצדורלי.

בסופו של יום, לנושה שהטיל את העיקול אין כל קשר לשאלת אישורו של הסכם הגירושים, אישור שנדרש כדי להסדיר את היחסים של הצדדים בינם לבין עצמם ולא כלפי צדדים שלישיים. הנושה לא רכש את הדירה ולא הסתמך על קיומה - הוא בסך-הכול עיקל אותה בשל חוב עסקי כספי של הבעל, ולא ניתן להשוות את הנזק שייגרם לו מהסרת העיקול לעוול שנגרם לאישה, שמוצאת את עצמה שנים לאחר הגירושים נרדפת בגלל חוב שאין לה כל יד ורגל בו.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה וירושה.