אז מה בכל זאת למדנו בשבוע האחרון מההודעות הדרמטיות של האוצר ושל השמאי הממשלתי, כשאלה הראשונים דיווחו על ירידה של 2.5% במחירי הדירות ברבעון הראשון ואילו זה האחרון הציג עלייה בשיעור דומה, באותם חודשים בדיוק?
אם ננטרל אינטרסים, ההבדל המתודולוגי בין השניים טמון במסד הנתונים: האוצר נשען על הקבלנים (משווה מחירי דירות חדשות בלבד). השמאי נשען על דירות יד שנייה (בודק השתנות מחירי דירות 4 חדרים - מוצר שקשה יותר ויותר למצוא בשוק היד הראשונה, ובכל מקרה משקלו זניח יחסית מול זרם העסקאות ביד השנייה).
כלומר, הסדקים הראשונים במחירי הדירות המטורפים מופיעים בחודשים האחרונים אצל הקבלנים. שם, ורק שם, מבחין האוצר בירידת מחירים - מה שלא רואה הלמ"ס ולא רואה השמאי הממשלתי.
וכדאי לזכור עוד משהו: להבדיל ממוכרי היד השנייה, קבלנים לא יכולים לעבוד ב'שיטת מצליח' (רק אם נקבל כך וכך על הדירה הישנה נעבור לדירה אחרת).
לקבלנים מונחים על הגב בנקים ונושים אחרים, שמכריחים אותם לעמוד בקצב מכירות מסוים, שיצדיק את מימון הקרקע ותוכניות הבנייה. ויש גם עובדים, הנהלה, יחסי ציבור וכו', שעולים כסף וחייבים את אספקת החמצן הסדירה כדי להמשיך ולהתגלגל הלאה.
לכן, קבלנים הם הראשונים שמוכרחים לעשות הכול - גם אם זה כולל הורדות מחירים - כדי להמשיך ולמכור גם בתקופות של אי ודאות.
או-טו-טו נדע אם זה גם סנונית שתבשר על המגמה בכל השוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
