השקרים שאנשים מספרים לעצמם

עובדים מעדיפים שקר מחמיא (אני אדם אמיתי) במקום להודות באמת (אני בלתי נסבל)

לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock
לשדרג את הקריירה / צילום: shutterstock

הטור הזה נכתב בעקבות פגישה עם מהנדסת חשמל שהמציאה שקר מהמקוריים שעובדים מספרים לעצמם במטרה למסך אמת בלתי מחמיאה. מדובר בבחורה רצינית, חכמה ונעימה שעובדת שנים באחת החברות הגדולות בארץ, בתפקיד הקטן ממידותיה. מדוע? "כי חושבים שהמשפחה אצלי במקום הראשון".

מעולם לא נתקלתי במישהו שהואשם כי המשפחה ראשונה בסדר העדיפויות שלו, ואכן בירור קצרצר העלה שהאמת הפוכה. אף אחד לא טען כי המשפחה אצלה במקום הראשון ("לא אמרו אבל אני בטוחה שזה מה שהם חושבים"), זו היא שהמציאה את השקר הזה כדי למסך על כך שהעבודה אצלה היא במקום האחרון.

המהנדסת המוכשרת הזו תקועה בתפקיד קטן מתוך בחירה ועל אף ניסיונות לקדם אותה שלא צלחו, כי העבודה מבחינתה היא לא יותר מכספומט. היא מפקידה 9 שעות עבודה ביום, וב-1 לכל חודש מושכת את התמורה, לא מבינה למה צריך לדבר עם המכשיר, לחייך אליו, לפתח איתו מערכת יחסים כלשהי. למרות שנותיה הרבות בחברה, המעורבות שלה אפסית, היא באה בבוקר, מתיישבת על המחשב, עושה עבודת ראש קטן, חוזרת אחה"צ הביתה ובזה נגמר העניין, כשאירועי חברה גם הם מחוץ לתחום ("בזבוז זמן, לא מבינה מה זה קשור לעבודה"). היא לא רוצה להתקדם אבל מתקשה לשלם את מחיר הבחירה וזקוקה לאליבי, אז היא המציאה הסבר.

אני שקוף

שקר נוסף ששמעתי השבוע הוא ממנהל פרויקטים שלא מסתדר עם בוס ("אני שקוף"), בטוח שהבעיה היא היותו אדם ישר ואמיתי, ולא חלילה מתנשא, וכחן ואגרסיבי, שלא מקבל מרות. השקר הזה נפוץ מאד ומגיע בגרסאות שונות - "אני לא מלקק לבוסים", "אני לא פוליטיקאי", "אני אומר מה שאני חושב" וכדומה - כשבמקרים רבים מדובר באנשים עם בעיה ביכולות הבינאישיות. מעטים מהם מודעים לחסרון, הרוב מעדיפים להמציא שקר מחמיא (אני אדם אמיתי) במקום להודות באמת (אני בלתי נסבל).

אני לא טוב בשיווק עצמי

הבן דוד של השקוף משוכנע שלא מקדמים אותו רק משום שהוא לא יודע לשווק את עצמו. מבחינתו 'שיווק=מכירות=יחסי ציבור=חנופה' - טקטיקות נחותות שאינן מתאימות לאדם אותנטי כמוהו, המצפה מהארגון להבחין ביכולותיו יוצאות הדופן ולקדם אותו מבלי שיצטרך להתבזות. השקר שהוא מספר לעצמו נוח יותר לעיכול מהעובדה שהוא כנראה לא מספיק טוב, ו/או לא מספיק יוזם/מתאמץ/מתאים לניהול, שקר שמסייע לו להרגיש טוב במחיצת אלה שמצליחים להתקדם (בשיטות לא ישרות כמובן).

אני Overqualified

עוד שקר נפוץ הוא סיפור 'כישורי היתר' שאנשים מספרים לעצמם כדי לתרץ מדוע לא קיבלו אותם לעבודה. לפעמים הם מצטטים את המראיין (שיותר קל לו להחמיא מלהגיד את האמת), אבל לרוב זו טענה שהמציאו בעצמם כדי לא להודות שהם לא מתאימים, לא מספיק טובים וכדומה. במקצת מהמקרים מדובר במי שהחליט (לכאורה) להתפשר על תפקיד קטן יותר, אבל בראיון הוא דואג להוכיח בכל דרך שהתפקיד קטן עליו, ולרוב גם מצליח, יוצא משם מבסוט עם ערמה של כישורי יתר (ובלי עבודה).

אני עבד היי-טק

שקר "עבדי" ההיי-טק בגרסה הכי מקוממת שלו נשמע ככה: "בגלל העבודה אני לא יכול להגיע ליומהולדת של הילד בגן", שפירושו "לא בא לי לבלות עם אנשים נמוכים שמרעישים למוות, שרים שירים ילדותיים ומטופשים, כשמסביבם קבוצת מבוגרים אומללים שמצלמים כל תנועה". המסכן מעדיף להישאר במשרד עם החבר'ה, אבל כדי לחיות עם עצמו בשלום הוא מספר שהוא עבד נרצע (שמרוויח פי 5-4-3 מהשכר הממוצע במשק ומצפה לעבוד 17:00-9:00), אליבי משובח למי שרוצה לחמוק מחובות הוריות ומשפחתיות.

גלוריפיקציה של הדפקטים

הדוגמאות הללו הן רק קמצוץ מהשקרים שאנחנו ממציאים, ובכללם "זה לא אני, זה הגיל", "המראיינות מטומטמות אשמות", "הכל פרוטקציה" ושאר ירקות, העיקר שנרגיש טוב יותר עם עצמנו. לשם כך השקרים האלה נולדו וזה גם היתרון הגדול שלהם, במיוחד אלה שעוזרים לנו לעשות גלוריפיקציה של דפקטים. זו גם הסיבה שכל כך קשה להיפטר מהם, הרי דאגנו להושיב אותם על יכולות ותכונות אישיות נאצלות, שהוויתור עליהם משמעו - 'אני אדם פחות טוב' ו/או 'פחות מוכשר'. לכן רבים מעדיפים לאחוז בשקרים הללו בכל הכוח גם כשהמחיר הוא עצום, תקיעות מחד וחוסר סיכוי לשינוי מאידך. המזל הוא שברוב המקרים ניתן לפתור את הבעיות, לפחות חלקית, ובלבד שמפסיקים להכחיש את המציאות. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com

צרו איתנו קשר *5988