דרמת הריבית: האם נשיא ארה"ב יכול בכלל לפטר את יו"ר הפד?

הנשיא טראמפ הגביר בשבוע שעבר את מתקפותיו על הבנק המרכזי של ארה"ב, אך אמר כי לא יפטר את יו"ר הפד, ג'רום פאוול • האם זו בכלל אופציה? כמה שאלות ותשובות בנושא

ג'רום פאוול/ צילום: רויטר סMary Calvert
ג'רום פאוול/ צילום: רויטר סMary Calvert

הנשיא טראמפ הגביר בשבוע שעבר את מתקפותיו על הבנק המרכזי של ארה"ב (פדרל ריזרב), אך אמר כי לא יפטר את יו"ר הפד, ג'רום פאוול, ויש תוהים אם זו בכלל אופציה, אז לפניכם כמה שאלות ותשובות בנושא.

האם הנשיא יכול לפטר את יו"ר הפד?

החוק מעורפל במקצת בסוגיה זו. בחוק הבנק המרכזי, לאחר תיקונו ב-1935, נאמר שהנשיא יכול להעביר מתפקידם חברים במועצת הנגידים של הפד "אם קיימת סיבה לכך".

האם ניתן להחשיב חילוקי דעות בסוגיית מדיניות הבנק כ"סיבה"?

החוק אינו מגדיר מהי "סיבה", אך במקרים אחרים פורשה "סיבה" כ"חוסר יעילות, רשלנות במילוי חובות או ביצוע עבירה בתפקיד", לדברי פיטר קונטי-בראון, פרופסור באוניברסיטת פנסילבניה שכתב על תולדות עצמאותו של הפד.

האם בעבר ניסו נשיאים להעביר את יו"ר הפד מתפקידו?

לאחר קטטה עם יו"ר הפד וויליאם מקצ'סני מרטין ב-1965, שאל הנשיא לינדון ג'ונסון את משרד המשפטים אם ביכולתו להעביר מתפקידו חבר במועצת הנגידים של הפד. עורכי דינו אמרו לו שחילוקי דעות בסוגיית מדיניות אינם נחשבים ל"סיבה" תקפה לפיטורים, על פי הביוגרפיה של מרטין שאותה חיבר רוברט פ. ברמר.

כיצד פירשו בתי המשפט את קריטריון ה"סיבה" במקרים אחרים שבהם נשיאים פיטרו נושאי תפקידים?

קריטריון ה"סיבה" המשפטי נוצר ב"ניו דיל" של פרנקלין ד. רוזוולט, שניסה לפטר את וויליאם המפרי מוועדת הסחר הפדרלית (FTC) מכיוון שהמפרי לא תמך באגרסיביות במדיניותו של רוזוולט. המפרי המשיך לבוא לעבודה כרגיל.

מקרה זה הגיע לבית הדין העליון. המפרי נפטר לפני שיצא פסק הדין, והמוציאים לפועל של צוואתו המשיכו בהליך המשפטי. בית המשפט פסק נגד הבית הלבן, והבחין בין נושאי משרה ביצועית, שאותם ניתן לפטר בגין כל סיבה שהיא, לבין נושאי משרה בעלת צביון חקיקתי, כמו חבר ב-FTC - או, כך ניתן להניח, יו"ר הפד - שאותם ניתן להעביר מתפקידם רק בגין סיבות מסוימות שהגדיר הקונגרס.

החוק אומר כי ניתן לפטר חברים במועצת הנגידים של הפד כשקיימת סיבה לכך. האם זה מתייחס גם ליו"ר הפד?

זה בדיוק מה שמגביר עוד יותר את הבלבול. תנאי ה"סיבה" בחוק הבנק המרכזי מתייחס רק לחברי מועצת הנגידים של הפד, שתקופת כהונתם מסתכמת ב-14 שנים, ולא ליו"ר הפד, שתקופת כהונתו מסתכמת ב-4 שנים במקביל לתקופת כהונה בת 14 שנים כחבר במועצת הנגידים.

שאלת המפתח היא אם בית משפט יכול להשתמש באותו קריטריון "סיבה" גם לגבי היו"ר ולא רק לגבי חברי מועצת הנגידים. זאת בנוסף לשאלה איזו התנהגות, למשל, יכולה להיחשב "סיבה" שמצדיקה סיום תפקיד.

מדוע צצה השאלה הזו כעת?

השאלה צצה בשבוע שעבר לאחר שטראמפ כינה את העלאות הריבית של הבנק "מטורפות", "פסיכיות" ו"ללא שליטה". בתשובה לשאלה שהוצגה לו ביום ה', האם הוא עומד לפטר את פאוול, השיב טראמפ: "לא, אני לא הולך לפטר אותו. אני פשוט מאוכזב".

כיצד הגיבו השווקים?

השווקים התעלמו מהביקורת האחרונה של טראמפ על הפד מכיוון שהמשקיעים מעריכים שגם אנשי הבנק המרכזי יתעלמו ממנה. השווקים לא נראים מודאגים מאפשרות שטראמפ יעביר את פאוול מתפקידו.

גם אם טראמפ היה רוצה להחליף את פאוול, והיה עליו לבחור את מחליפו מבין חברי מועצת הנגידים, מועטים הסיכויים ששלושת החברים האחרים (או שלושת המועמדים שממתינים לאישור הסנאט) יאמצו מדיניות מוניטרית שתשביע את תשוקתו של טראמפ לשיעורי ריבית נמוכים יותר.

אם נשיא חש דאגה כה עמוקה עד שהוא שוקל לפטר את יו"ר הפד, השווקים עלולים לפתח דאגה עמוקה משל עצמם לנוכח האיומים המחריפים על עצמאותו של הבנק המרכזי, והדאגה בשווקים עלולה למחוק כל תועלת שהנשיא עשוי להשיג מהחלפת יו"ר הפד.

אם נשיא אינו יכול לפטר את יו"ר הפד, אז מה כל המהומה?

גם אם טראמפ אינו שוקל צעד כזה, ביקורתו המתמדת על הפד עלולה להסית חלק מהציבור נגד הבנק המרכזי, והתפתחות כזו תגרום נזק משל עצמה.

"הפד אינו חסר אונים בריקוד הזוגי הזה, אבל זה לא קרב הוגן", אמר קונטי-בראון. "הפד מפסיד גם כשהוא מנצח, וזאת מעצם השתתפותו במאבק כזה".