פרקליט המדינה והיועמ"ש מציגים: הקרב מבית שמאחורי תיקי ראש הממשלה

ביום שלישי השבוע, פחות מ-48 שעות לפני שפרסם את החלטתו להגיש כתב אישום בכפוף לשימוע נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, דיבר היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, באירוע של המכון הישראלי לדמוקרטיה. למרות שזה היה הדבר היחידי שעניין אותנו באותה שעה, מנדלבליט נמנע מלדבר על ההחלטה הגורלית שעמד לקבל. הוא דיבר באריכות על תפקידיו השונים של היועמ"ש והעביר ביקורת מרומזת על הפוליטיקאים שחושבים שתפקיד היועמ"ש הוא להיות "יס-מן" של הממשלה, ולא שומר הסף של הציבור שצריך לדאוג בעיקר לאינטרס הציבורי.

אבל אז, לקראת סיום דבריו שלשום, פנה מנדלבליט לדבר על פרשת השבוע - פרשת "ויקהל", שעוסקת בבניית משכן המקדש. בדיעבד, אפשר לראות בסיום הזה של נאומו כסוג של רמז להחלטה שלו בתיקי נתניהו היום. מנדלבליט אמר כי פרשת "ויקהל" מתארת לכאורה עניין טכני לגבי בניית המשכן, "אבל", הוסיף היועמ"ש, "באופן מוזר כתוב שם שמי שבונה את המשכן צריך להיות 'חכם לב'. כלומר, שבעצם החוכמה קשורה לא רק לראש אלא גם ללב". והוא הוסיף: "דווקא בנושא של בניית המשכן, שזה הדבר המרכזי שמאחד את עם ישראל.. יש הרבה מאוד ויכוחים ומחלוקות כשהולכים לבנות משהו... כדי להצליח בדבר הזה צריך להיות חכם לב".

בתרבות, המוח אחראי על החוכמה, ואילו הלב על הרגש אז אם כן מה הפירוש "חכם לב" ומהו פירוש "חכם לב" במשפט? בפסק-הדין הידוע בעניינם של בני-הזוג נחמני שהתקוטטו בשאלת הבעלות על הביציות המופרות שלהם, כתב שופט בית המשפט העליון לשעבר, יעקב טירקל: "הצדק שעושה ומקרין ביהמ"ש צריך להיות צדק אנושי, שאינו רק תוצאה של ניתוח הגיוני אלא גם נובע ממעמקי הלב". בהחלטתו בתיקי רה"מ, התחשב מנדלבליט גם ברחשי לבו, אם תרצו, באינטואיציה שלו, ובמערכות היחסים שלו עם כלל המעורבים, ולא רק בשכלו.

תיק 2000 חוזר לתחייה

ההתלבטות הגדולה ביותר בין השכל לבין האינטואיציה נגעה להכרעה בתיק 2000. מצד אחד, כל מי שנחשף לתוכן הפגישות בין נתניהו לבין מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, נחרד מרמת הציניות שהתגלתה בדברים: יושבים הבוס של המדינה והבוס של העיתון המשפיע ביותר במדינה ורוקמים במחשכים מזימה אפלולית שתכליתה להאדיר את שמו של נתניהו בתמורה לכך שרה"מ יסייע לאינטרסים הכלכליים של מוזס באמצעות הליך חקיקה. גם מנדלבליט הוכה בתדהמה כשהנחשף להתנהלות הזאת. אולם בניגוד לבכירים אחרים בפרקליטות, למן הרגע הראשון, מנדלבליט לא חשב שצריך להעמיד את נתניהו לדין בגין שוחד בתיק הזה, בעיקר כי רה"מ עשה פעולות מצומצמות בלבד כדי להוציא את התוכנית לפועל.

בשלב מסוים תיק 2000, מבחינתו של מנדלבליט, הלך וגסס משפטית וכמעט ברור היה לו שהוא ייסגר. אולם אז, כפי שנחשף ב"גלובס" ביוני 2018, הגיעו למשטרה ולפרקליטות ראיות, שלפיהן ארנון מילצ'ן, "גיבור תיק 1000" ניסה לתווך בין מוזס לנתניהו ערב הבחירות בשנת 2009. בעקבות אותו מקרה נגנזו לזמן מה התוכניות של "ישראל היום" להוציא מוסף יום שישי - החלטה שתאמה לאינטרסים של מוזס. כפי שחשף כתב המשפט של חברת החדשות, גיא פלג, במהלך הפגישות בין נתניהו למוזס, אמר האחרון לרה"מ: "הסתדרנו מצוין בבחירות 2009, אתה שכחת". נתניהו ענה לו: "לא. לא שכחתי".

תיק 2000 "התעורר מחדש". למנדלבליט ברור היה שנוצרה כאן מערכת יחסים שמעמידה את נתניהו לכל הפחות בניגוד עניינים, ושמוזס התנהל בצורה שמגיעה לכדי שוחד. בסופו של דבר, בניגוד לעמדתו של פרקליט המדינה, שי ניצן ושל חלק מבכירי הפרקליטות האחרים, מנדלבליט בחר בחירה של ביניים. בחירה שהיא אולי גם בחירה של חוכמת הלב, ולא רק של חוכמת המוח - להעמיד לדין את מוזס בגין הבטחת או הצעת שוחד, אך את נתניהו "רק" בגין הפרת אמונים, שכן הצעת השוחד של מוזס לא התקבלה על-ידו.

ניצן בנעלי משה לדור

בכלל, ההחלטות היום חושפות פערים גדולים בתפיסה של המאבק בשחיתות השלטונית בין היועמ"ש לבין פרקליט המדינה. ניצן - אולי באופן דומה לפרקליט המדינה לשעבר, עו"ד משה לדור, שהוביל את החקירות נגד רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט - מציג גישה מחמירה יותר שסבורה שיש די ראיות להעמיד לדין את נתניהו בגין שוחד בכל המקרים שנחקרו.

בתיק 1000 ניצן סבור שבשנים שבהן נתניהו קיבל את הסיגרים, השמפניות ושאר טובות ההנאה מארנון מילצ'ן, היה רה"מ מודע לכך שהם ניתנים לו לא רק בשל החברות בין השניים או חיבה אישית, אלא גם, אולי בעיקר, משיקולים נוספים של כדאיות. לשם יצירה של תחושה הכרת טובה כלפיו, תוך שנתניהו ידע שמילצ'ן יודע שרה"מ יכול לסייע לקדם אינטרסים שונים שלו.

האישומים נגד נתניהו בתיקים 2000 ו-1000 הם חמורים מאוד. האשמה של ראש ממשלה בעבירות של מרמה והפרת אמונים אינה דבר של מה בכך. תשאלו את שר התיירות לשעבר מטעם ישראל ביתנו, סטס מסז'ניקוב, שנשלח לכלא ל-15 חודשי מאסר בגין הרשעתו בהפרת אמונים.

אולם בסופו של דבר, היום התברר באופן סופי שהתיק שעלול להביא לכך שגורלו של נתניהו יהיה דומה לזה של אולמרט הוא תיק 4000. חוקרי המשטרה הבכירים, הפרקליטים המלווים את החקירות, בכירי הפרקליטות ובמקרה הזה גם היועץ המשפטי לממשלה - כולם ללא יוצא מן הכלל הגיעו למסקנה שנתניהו אשם בשוחד בתיק זה. העונש שצפוי לנבחר ציבור בכיר שמורשע בשוחד יכול להגיע ל-10 שנות מאסר.

סיכון משפטי גדול

כאשר מסתכלים על התנהלות נתניהו, ועורכי-דינו מאז שפורסמו המלצות המשטרה, נראה כאילו הם אינם מודעים לסיכון המשפטי הגדול שבו נתניהו מצוי או מתעלמים ממנו. אחרי החלטת היועמ"ש היום, קשה עד בלתי אפשרי לדמיין מצב שבו נתניהו יצא נקי מהסיפור הזה גם אחרי השימוע. הסיכוי שלו להיחלץ בשלום מהאישום בשוחד הוא קלוש לאור תמימות הדעים בפרקליטות, ובעיקר לאןר עוצמת הראיות והעדויות נגדו. אם בכל זאת ייחלץ נתניהו בשלום מהאישום בשוחד בתיק 4000 בעקבות השימוע, הוא יואשם בהפרת אמונים בתיק זה; ואם לא ב-4000 - אז בתיק 2000 ואם לא ב-2000 אז בתיק 1000.

לו נתניהו היה מעריך באופן מפוכח את הסיכון המשפטי שהוא ניצב בפניו ואת התרחיש הפסימי מבחינתו, שלפיו הוא עלול למצוא את עצמו בסופו של דבר בכלא לתקופה משמעותית, הוא היה רץ כבר שלשום בערב אל היועמ"ש ומנסה להגיע להסדר שיסיים את הסאגה הזאת. אולם נתניהו ממשיך להיאחז בקרנות המזבח של ראשות הממשלה. אחרי החלטת היועמ"ש להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע, השאלה הגדולה היא עד מתי נתניהו יחזיק מעמד. 

*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אנשי העסקים ארנון (נוני) מוזס, שאול אלוביץ, איריס אלוביץ ויתר החשודים מצויים בשלבים מקדמיים. כל החשודים מכחישים את המיוחס להם, הם עומדים בפני הליכי שימוע שלפני הגשת כתב אישום, ועומדת לזכותם חזקת החפות.