דרושה תוכנית התייעלות לתקציב החינוך, לא עוד תוספת

אחת הבעיות העיקריות במערכת החינוך היא פערי השכר הגבוהים בין מורים ותיקים למורים מתחילים, אבל כדי לפתור אותה לא צריך להוסיף עוד תקציבים לחינוך • פרשנות

תלמידים בכיתת לימוד./ צילום: איל יצהר
תלמידים בכיתת לימוד./ צילום: איל יצהר

1. על רקע הריטואל הקבוע המלווה את פתיחת שנת הלימודים ועל רק החיכוכים המתמידים בין המורים למשרד האוצר בענייני שכר, כדאי להתעמק בעיקרי הסקירה של האוצר על שכר המורים. הסקירה נעשתה לפני כשנתיים, אך לא הרבה השתנה מאז. הנתונים תקפים גם היום, וכך גם טענות המורים, הדומות לאלה של הרופאים, שהאוצר מנסה להסית נגדם ומשחרר נתונים מעוותים. אז בואו נניח להמולה בטווח הקצר ונתמקד במגמות ארוכות הטווח:

■ בשנת 2007 פרסמה חברת הייעוץ הבינלאומית מקינזי דוח מקיף שבחן מהם המאפיינים של מערכות החינוך הטובות בעולם. המסר העיקרי של הדוח היה: "איכות מערכת החינוך לא יכולה להיות טובה יותר מאיכות המורים שלה". הדוח מצא שכדי למשוך מועמדים טובים למערכת החינוך, חשוב במיוחד השכר ההתחלתי, ופחות חשובה מגמת העלייה בשכר לאורך הקריירה. בקיצור, כל עוד השכר ההתחלתי יהיה נמוך, למרות תוואי עלייתו על פני הקריירה של המורה, שכרנו ייצא בהפסדנו.

■ לפי סקירת האוצר, שכר המורים הממוצע בישראל עלה באופן משמעותי בעשור האחרון (המדידה נעשתה בשנים 2003-2014) בהשוואה לשכר הממוצע במשק. עליית השכר הזאת מיוחסת במידה רבה לרפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", והמגמה נמשכה ב-2015-2017.

על פי נתוני OECD, שכר המורים היחסי בישראל (כלומר, שכר המורים ביחס לשכר הממוצע של בעלי השכלה על-תיכונית) הוא בשורה אחת עם המקובל במדינות המפותחות. האוצר מדגיש שצריך להיזהר (ואני מדגיש זאת, כמו תמיד) בהשוואות כאלה משום שמדינות הציגו נתונים המבוססים על הגדרות מעט שונות של משרת הוראה ושכר הוראה, ועם זאת, הנתונים בהחלט מספקים אינדיקציה ברורה לכך ששכר המורים היחסי בישראל לכל הפחות איננו נמוך. הבעיה היא אחרת: ממוצעים אינם משקפים את התמונה האמיתית, ולעתים אף מעוותים אותה לחלוטין.

■ בישראל יש פערי שכר גדולים מאוד בין מורים ותיקים למורים צעירים. פערים אלה גבוהים במיוחד בקרב מורי בתי הספר היסודיים. עיקר הפער נובע מהתפתחות השכר בשלבים המאוחרים יותר של הקריירה (אחרי עשר שנות הוראה). מורים ותיקים מרוויחים בערך פי 2.5 ממורים חדשים, והאי-שוויון הזה חריג בהשוואה בינלאומית. יותר מכך, נראה שב-15 השנים האחרונות פערי השכר בין מורים ותיקים לצעירים אף התרחבו במעט. 

פערי השכר בין המורים הוותיקים לצעירים נותרו גבוהים
 פערי השכר בין המורים הוותיקים לצעירים נותרו גבוהים

כך, בעוד שמורה ביסודי בעל ותק של עשר שנות הוראה מרוויח פי 1.31 ממורה מתחיל, מורה בפסגת סקאלת השכר מרוויח פי 2.5 ממורה בעל ותק של עשר שנות הוראה. 

■ הסכמי השכר עם הסתדרות המורים מ-2016 ומ-2017 כללו אמנם התייחסות ישירה לפערי השכר בין ותיקים לצעירים, אך צמצום הפער עדיין רחוק מלהשביע רצון. ההסכמים האלה קבעו תוספת דיפרנציאלית שקלית, וערך התוספת למורים צעירים הייתה כמעט כפולה מערך התוספת לעובדים בדרגות הגבוהות. על פי אומדן אגף השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, ההסכמים האלו היו צפויים לצמצם את פערי השכר בין מורים ותיקים לצעירים בקרב המורים המיוצגים על ידי הסתדרות המורים בכ-25%, כלומר, מכ-270% לכ-245%. 

■ במרץ 2018 נחתם הסכם קיבוצי בין ארגון המורים לשלטון המקומי. ההסכם התמקד בשלושה תחומים: העלאת השכר למורים מתחילים, חיזוק שדרת הניהול ושיפור תהליך החניכה והפיתוח המקצועי של המורים. היסטורית, מבנה השכר של עובדי ההוראה נותן משקל רב לרכיבי שכר תלויי ותק, לרבות ותק מקצועי, גמולי השתלמות ותפקידים נוספים. גם בהסכם הזה חלק משמעותי מעלות ההסכם תועלה לצמצום פערי השכר בין מורים חדשים לוותיקים, באמצעות יישום שני מהלכים משמעותיים: שיפור טבלאות השכר למורים בעלי ותק של עד שבע שנים, ותוספת שכר שקלית אחידה לכלל עובדי ההוראה. כתוצאה מכך, שכרו של מורה מתחיל עלה מכ-6,400 שקל לכ-8,500 שקל ביישום מלא של ההסכם, ושיעור השינוי בין שכר מורה מתחיל לשכר מורה ותיק ירד מ-233% ל-199%. שוב, מדובר אמנם בשיפור, אך עדיין השכר ההתחלתי נותר נמוך יחסית.

2. כעת עולה באופן טבעי השאלה מהיכן יגיע הכסף להעלאת השכר, והתשובה הטבעית היא: הגדלת תקציב החינוך. אז זהו, שהתשובה האוטומטית להגדיל את התקציב היא שורש כל הרע בסקטור הציבורי. תקציב החינוך המריא משנת 2008 ביותר מ-100%, מכ-30 מיליארד שקל ליותר מ-60 מיליארד שקל במחירים שוטפים. חלקו נותב לעלייה בשכר המורים. משמעות הדבר היא שיש כסף במערכת החינוך, והרבה כסף.

יש לנו מערכת חינוך לא רעה, אף שכולם אוהבים לחבוט בה, אבל היא אחת הגרועות בעולם במדדים של שוויוניות והקצאת מקורות. הפערים שיצרה מערכת החינוך ניכרים בכל המדדים (מיצ"ב, מבחנים בינלאומיים ובגרויות). על רצף של שנים, הפערים הללו ניכרים בהישגים של תלמידים מרקע חברתי-כלכלי שונה. ככל שהרקע החברתי-כלכלי גבוה יותר כך ההישגים גבוהים יותר. הפערים בהישגים הלימודיים בין תלמידים מרקע כלכלי-חברתי חזק לתלמידים מרקע כלכלי-חברתי חלש הם בין הגבוהים. במקביל, נוצרו פערים גדולים מדי בין מורים ותיקים למורים צעירים, אבל מה שחשוב עוד יותר הוא שנוצרו לאורך שנים כיסים רבים של חוסר יעילות במשרד החינוך, כמו בסקטור הציבורי כולו.

לבקש עוד ועוד כסף - זה הכי קל. אבל הפתרון לטווח ארוך הוא ביצוע התייעלות בתוך משרד החינוך. צריך לעבור פרויקט אחר פרויקט ולבדוק אם הוא בכלל נחוץ או שהוא מתוקצב מכוח ההרגל. הבעיה היא שיש כאלה שרוצים שלא יזיזו להם את הגבינה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988