מה משותף לקרן תקווה, לובי "האינטרס שלנו", אתר "מידה", תנועת "ליברלים בליכוד" וגופים נוספים של ימין כלכלי? המחאה החברתית של 2011 היו רגע מכונן עבורם והניע את כיווני הפעילות שלהם. שיחות עם מי שעומדים מאחורי הקלעים של הגופים המרכזיים שעוסקים כיום בקידום תפיסות כלכליות ימניות בישראל, מגלות זאת בבירור.
אותם דוברים השתייכו כבר אז לצד הימני של המפה בכל הקשור לתפיסה המדינית לאומית. גם בפן הכלכלי הם החזיקו בעמדות ימניות, או לפחות בנטיית לב לכיוון, אולם הבחירה לפעול באופן אקטיבי בשדה הציבורי, נולדה אצלם באותו קיץ של 2011.
קרן תקווה
עמיעד כהן, מנכ"ל קרן תקווה מספר כי ראה את המחאה מקרוב. "הדבר המרכזי שפגשתי בו בתקופת המחאה הוא בורות כלכלית ואפס דיון ציבורי. השיח נע כולו סביב טענה אחת - המדינה לא נותנת לנו מספיק. הדיבור ברחוב ובאולפנים היה שהמדינה צריכה לממן לנו דיור, רווחה, הכל, בלי צד שני. אפילו נתניהו כראש ממשלה הכריז שצריך לממן חינוך חינם מגיל אפס. ועדת טרכטנברג שהקים הייתה התקפלות טוטאלית מול התפיסה הכלכלית הסוציאל-דמוקרטית. לא הייתה שום תשתית אינטלקטואלית שהציעה חלופה לגישת ה'מגיע לי'. המציאות הזו בהחלט הייתה מה שהניע אותי לפעולה".
הדבר הראשון שכהן עשה היה לשבת ולקרוא. "הבנתי שהבעיה לא פוליטית, אלא קודם כל זה שאין מהצד השני תפיסת עולם מסודרת וטענות שאפשר להציג. בוגר של מערכת החינוך בישראל מעולם לא פגש שיעור בנושא תפקיד המדינה בכלכלה. גם מי שלמד באקדמיה עד אותם ימים לא נתקל בדיון אמיתי. היום יש מאות אלפים שמכירים ויודעים שיש גם דעות אחרות, וזה ללא ספק בזכות המחאה החברתית".
קרן תקווה אחראית לחלק גדול מכניסת תפיסות ימין כלכליות לשיח הציבורי. אתר "מידה", שקם ב-2012 והיה לאחת הבמות הפופולריות הראשונות למאמרים כלכליים עם נטייה ימנית, מומן בתחילת דרכו על ידי קרן תקווה, ולא רק הוא. "כתב עת השילוח, הוצאות שיבולת וסלע מאיר, אתר מידה, והאופן שבו קרן תקווה נראית ופועלת כיום, וכמובן המקום שלי בתוכה, כל זה הושפע באופן מהותי מהיעדר האלטרנטיבה שהייתה לשיח הציבורי באותו זמן. הרובד הלא אינטלקטואלי של המחאה יצר את ההבנה של הצורך לייצר עולם רעיונות אלטרנטיבי, שהיום לדעתי כובש את שוק הרעיונות", אומר כהן.
לובי האינטרס שלנו
אלעד מלכא הוא מנכ"ל ומייסד "האינטרס שלנו" קבוצה שפועלת כלובי בכנסת מתוך תפיסות של ימין כלכלי. בקיץ של המחאה הוא היה סטודנט צעיר לכלכלה ומדעי המדינה. "גרתי בדירה ברחביה, קרוב לגן הסוס, שהיה המוקד הירושלמי של המחאה החברתית. כולם סביבי דיברו על המחאה ועל הבעיות במצב הכלכלי בישראל, ומצאתי את עצמי מגיע הרבה למאהל המחאה בירושלים בעיקר כדי לשמוע, ומצאתי את עצמי הרבה פעמים מזדהה עם מה שכואב למי שישבו שם, אבל לא ממש מזדהה עם הפתרונות המוצעים, הגם שלא מספיק היו לי כלים להסביר למה".
מלכא החל לארגן יחד עם קבוצת חברים דיבייטים בנושאי כלכלה, ובמקביל התעמק בנושא מעבר ללימודים באקדמיה. "התחלתי לקרוא יותר עיתונות כלכלית, ובעיקר חומר מקצועי. אחד הדברים הראשונים שקראתי היה ‘יסודות הכלכלה' של תומס סואל, ואז עברתי לקרוא כל מיני דוחות ממשלתיים בכל מיני נושאים, בעיקר בנושאי המזון והדיור, כי בזה בעיקר התמקדה המחאה. התחלתי להיכנס לסקירות של בנק ישראל משרד האוצר, משרדים שונים, להבין את הנתונים. כתוצאה מכך אפשר לומר שדי מהר הלכתי ימינה בעקבות המחאה. עם הזמן הבנתי שזה הכיוון בו הייתי רוצה להתמקד".
לדברי מלכא, התהליך שהוא עבר לא היה ייחודי לו. "רוב חברי הוועד המנהל של ‘האינטרס שלנו' הם בני גילי, ועברו אותה תמורה כמוני, מי יותר מי פחות. יש שאצלם התפיסה העקרונית הייתה מפותחת עוד קודם כמו ד"ר אמציה סמקאי, אבל גם אצלם ללא ספק המחאה הייתה מה שהניעה אותם לפעולה".
לדברי מלכא, היה עוד גורם שהשפיע על ההליכה של כמה מחבריו דווקא לימין הכלכלי. "המחאה לבשה מהר מאוד צבע פוליטי של השמאל, וחברים שלי מהצד הימני של המפה הפוליטית שלא הזדהו עם הכיוון הזה, עברו תהליך יותר עמוק של למידה ביחס לנושאים הכלכליים. זה היה שלב שבו אנשים שהגיעו עם תפיסת עולם ימנית, והיה להם הרבה חשד כלפי מחאות כאלו עצרו רגע והתחילו לעסוק בסוגיה הכלכלית.
"המחאה החברתית גרמה לאנשים להתעניין יותר בשאלות כלכליות. אם היו פותחים את אתר מידה ב-2009, אני לא חושב שאנשים היו נכנסים לקרוא. אבל המחאה החברתית עוררה מודעות. השמאל הציף ביקורת, שאלות אמיתיות על יוקר המחיה, ואנשים בימין חיפשו תשובות".
הליברלים בליכוד
בניגוד לעמיעד כהן ואלעד מלכא, אמיר וייטמן, יו"ר "הליברלים בליכוד", החל לפעול בתחום הכלכלי מהזווית הימנית, גם לפני המחאה. "הייתה לנו קבוצה של ליברלים עוד ב'גוגל גרופס', אבל היא הייתה מאוד קטנה. באותה תקופה התחילו הדיבורים על מחאת הקוטג', ובעקבות שיחה עם בחור בשם ירון לרמן, החלטנו שנעשה משהו יותר מאורגן. ירון צירף אלינו את בועז ארד, ויחד החלטנו להקים תנועה שתדחוף ציבורית תפיסות כלכליות ימניות. בדיוק כשהיינו בהתארגנות התחילה המחאה החברתית, ועל הרקע הזה עשינו את כנס היסוד של ‘התנועה הליברלית החדשה'".
גם לוויטמן ברור שאילולא המחאה ספק אם התנועה הייתה צוברת תאוצה. "המחאה החברתית נתנה אפשרות ליצור שיח כלכלי-חברתי. השילוב שלה עם קיומה של פייסבוק, שהייתה המקום המרכזי בו אנשים עם תפיסות כלכליות ליברליות נפגשו, בנה את התנועה שלנו".
"במחאה החברתית כולם שאלו למה הציבור הדתי לאומי לא מצטרף, ואני חושב שהתשובה היא שהייתה להם אינטואיציה פנימית נגדה שהם לא ידעו להסביר", טוען כהן. "אותם אנשים קראו בהתחלה את מידה ואחר כך את השילוח, שיבולת ועוד מקומות שעסקו ברעיונות האלה ואמרו לעצמם - ‘וואלה, זו הייתה האינטואיציה שלי, ועכשיו אני יודע גם להסביר אותה'. היום אפשר לראות עד כמה המהלך היה מוצלח. קח לדוגמה את המצעים הכלכליים של סער, בנט וסמוטריץ'. למעט נתניהו, אלה מצעים שמעולם לא היו לימין בישראל.
"השפעת המחאה החברתית כזרז שהניע הרבה אנשי ימין לפעולה בשדה הציבורי, דומה לזו שהייתה לגירוש מגוש קטיף בקיץ 2004. זו חוויית הפער בין המציאות לבין המקום שאני נמצא בו יחד עם תחושת חוסר היכולת להשפיע, שמניעות אנשים או לבריחה או לפעולה, וזה הוביל הרבה אנשים לפעולה. לדעתי אלה שתי נקודות דרמטיות בבניית הימין השמרני בישראל, של דור חדש שקם בעקבות האירועים האלה", מסכם כהן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
